בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי בעניין נכותה הצמיתה של התובעת, נדחית.

העיקרון הקבוע בסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 הינו, כי אם נקבעה דרגת נכות על פי דין בשל הפגיעה שנגרמה לתובע באותה תאונת דרכים, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק הפיצויים, אלא אם יתיר בית המשפט לבעל דין להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, וזאת אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

נקבע בפסיקה, כי ההיתר להבאת ראיות לסתור מיועד למקרים מיוחדים וחריגים בלבד ובנסיבות יוצאות דופן (בר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505; בר"ע 721/85 "סלע" חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה, פ"ד לט (4) 834).

הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי עסקינן באחד מאותם מקרים מיוחדים, חריגים ויוצאי דופן המצדיקים הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי.

באשר לטענת הנתבעת כי בפני וועדות המל"ל לא עמד מלוא החומר הרפואי הרלוונטי – הפסיקה אמנם הכירה באפשרות להתיר הבאת ראיות לסתור במקרה בו לא היו לפני הוועדה הרפואית שקבעה את דרגת הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע קודם לתאונה ושהיו עשויות לשנות את התוצאה (ראה: א. ריבלין, תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית עמ' 775-776), אלא שנסיבות כאלה אינן מתקיימות בענייננו:

ראשית, צוין בפרוטוקול הוועדה מיום 30.8.2011 כי בפני הוועדה עמדו מסמכים וביניהם כרטיס קופת חולים וכן צילומי CT, EMG ו- MRI צווארי וגבי, כאשר המסמכים שהנתבעת משערת בבקשתה כי לא עמדו בפני וועדות המל"ל, הינם תיעוד מתוך תיק קופת החולים. לדעת הפוסק באותה וועדה המצב באותה עת עדיין לא היה סופי ולכן נקבעה אז רק נכות זמנית עד ליום 31.1.2012. בפרוטוקול הוועדה הנוספת מיום 15.1.12, משמע - בסמוך לתום תקופת הנכות הזמנית כפי שנקבעה, אמנם לא צוינו המסמכים שעמדו בפני הוועדה, אך חזקה על הוועדה שהיא לא דנה בלא שהיו בפניה מסמכים כלשהם, אלא על סמך התיק הרפואי שכבר היה בידיה בעקבות הועדה הקודמת, לרבות כרטיס קופת החולים של התובעת.

יתר על כן, יש להבחין בין תלונות קודמות לבין "מצב קודם". בתיעוד הרפואי עליו נסמכת הנתבעת בבקשתה, שכאמור מהווה חלק מתיק קופת החולים, קיימות שתי תלונות בלבד של התובעת על כאבים בתחום הרלוונטי – ע"ש צווארי עם הקרנה ליד שמאל, האחת משנת 2002 (היינו 8 שנים לפני התאונה) והשנייה משנת 2008 (היינו שנתיים לפני התאונה), כאשר תלונות אלה לא לוו בהמשך בטיפולים או בבדיקות נוספות, עובדות שבהחלט מתיישבות עם הקביעה שאין "מצב קודם" ומכל מקום, לא הוכח על ידי הנתבעת כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם בפני הוועדה לא עמדו עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבה הקודם של התובעת קודם לתאונה ושהיו עשויות לשנות את התוצאה.

באשר לטענה להסתרת מידע מצד התובעת - התובעת אכן לא ציינה, במקום המיועד לכך בפנייתה לוועדות המל"ל, כי היא כבר סבלה בעבר מכאבים בתחום האמור, אולם שבהתחשב בכך שמדובר בתלונות בודדות מלפני שנים, לא הוכח כי דובר בהסתרת מידע ומכל מקום, מדובר כאמור בתלונות המתועדות בתיק קופת החולים שעמד בפני הוועדות.

באשר לטעות שעל פי הנטען נפלה בציון סעיף הנכות - משתיארה הוועדה בפירוט את ההגבלות אותן היא מצאה אצל התובעת ("אין לראות הגבלות תפקודיות מיוחדות אך אין לשלול שקיימת הגבלה מינימאלית בתנועות על רקע כאבים"), הרי שאין מקום להתערב או להביא ראיות לסתור את קביעתה כי הגבלה זו מהווה נכות צמיתה בשיעור של 5% לפי סעיף דומה על פי שיקול דעת הפוסק בוועדה. מכל מקום, ככל שנפלה טעות בעניין זה, הרי שזו פועלת לחובת התובעת דווקא (בשל שיעור הנכות שנקבע) וכך או אחרת, אין מדובר בטעות המקימה את אותן נסיבות מיוחדות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות הבאת ראיות לסתור.

על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.

הצדדים יגישו תחשיבי נזק: התובעת בתוך 30 יום והנתבעת בתוך 30 יום לאחר מכן.

העתקים יימסרו ישירות לב"כ הצד שכנגד.

התיק יובא לעיוני ביום 1.7.13.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"ג, 30 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.