זו היא תביעה כספית-נזיקית ע"ס 66,794 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת בעקבות קריסת קיר תומך בחצר ביתו.

א. בעלי הדין:

התובע - מר עיסא ג'השאן, הוא הבעלים והמחזיק בבית מגורים, הממוקם בשכונת הכנסייה הידוע כחלקה 40, גוש 15569 באדמות כפר מג'אר (להלן: "התובע").

הנתבעת הינה המועצה המקומית מג'אר, שבשטח שיפוטה נמצא בית מגוריו של התובע (להלן: "הנתבעת").

ב. עיקר טענות התובע:

התובע תושב כפר מג'אר ולו בית בכפר שבחצרו נבנה קיר תומך (להלן: "הקיר"). הנתבעת התקינה קו ביוב בגבולו הצפוני של הבית, סמוך לקיר, ובמהלך חודש מרץ 2009 קו ביוב זה גרם לקריסת הקיר.

כתוצאה מקריסת הקיר נגרם לתובע ולבני ביתו נזק רב ובין היתר התובע ובני ביתו סבלו מסירחון שהוא תוצאה של דליפת ביוב. הדבר, טען התובע, היווה מפגע סביבתי של ממש.

בעקבות קריסת הקיר, התובע פנה מספר פעמים אל הנתבעת על מנת שזו האחרונה תתקין במקום הקו הקיים שהתקלקל, קו ביוב תקני ותבנה מחדש את הקיר שקרס. לאחר מספר פניות, נאותה הנתבעת להעתר לדרישותיו של התובע והובטח על ידה להביא לתיקון הנזקים לאחר שתומצא לה הצעת מחיר המתייחסת לבניית קיר תומך חדש. הצעה כאמור הוגשה לנתבעת, על ידי התובע, ביום 15.5.2009 (נספח ב' לכתב התביעה), דא עקא שהנתבעת לא עמדה בהבטחתה הנ"ל ולא נאותה לבנות קיר חדש תחת הקיר שנהרס.

בנסיבות שנוצרו ונוכח מחדלה האמור של הנתבעת, התובע פנה למומחה מטעמו - ד"ר חזאן, על מנת שזה יחווה את דעתו באשר לגורמים לקריסת הקיר ועלויות הקמתו מחדש. חוות דעת ניתנה והיא צורפה על ידי התובע לכתב תביעתו.

במסגרת כתב התביעה התובע עתר לקבלת פיצוי בגין נזקיו, בסך כולל של 66,794 ₪, על-פי הפירוט שלהלן:

עלות החזרת המצב לקדמותו, וזאת על פי חוות דעת מישר (שמאים וסוקרים) בסך של 47,494 ₪;

עלות חוות דעת של מישר שמאים וסוקרים 3,500 ₪ ;

שכר טרחה של חוות דעת המומחה ד"ר חזאן 5,800 ₪;

פיצוי בגין עוגמת נפש ופגיעה באורח החיים בסך של 10,000 ₪.

ג. עיקר טענות הנתבעת:

מטעמה של הנתבעת הוגש כתב הגנה, במסגרתו היא כפרה בכל טענותיו של התובע.

הנתבעת הפנתה בכתב ההגנה להסכם שנחתם בינה לבין פלג הגליל, תאגיד מים וביוב, אשר לפיו נטל התאגיד על עצמו את כל האחריות לתחזוקת מערכת הביוב בתחום שיפוטה של הנתבעת. עוד ציינה הנתבעת כי, על פי ההסכם הנ"ל היום הקובע (לצורך העברת האחריות), הינו יום 1.7.2010.

לגופו של עניין, טענה הנתבעת כי אין קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים על ידי התובע, קרי קרסת הקיר התומך, לבין קו הביוב. לשיטתה של הנתבעת, הקיר הנ"ל קרס מסיבות אחרות ובין היתר בשל בנייה לקויה, שאינה לפי הכללים החלים על בניית קירות מסוג הקיר שקרס.

בנוסף, הנתבעת הכחישה טענת התובע בנוגע לקיומה של התחייבות מצדה לשאת בעלות תיקון הקיר. הנתבעת טענה כי לא מוטלת עליה כל חובה לתקן את הקיר, ובנסיבות אלה היא עתרה לדחיית התביעה נגדה במלואה.

ד. חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט:

בשל המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים סביב מהות הגורם לקריסת הקיר, וגובה העלויות הכרוכות בתיקונו, מינה בית המשפט (מותב קודם), ביום 13.9.2012, את המהנדס סוהיל סאבא כמומחה מטעמו בתיק זה (להלן: "המומחה"). מינויו של המומחה, ראוי לציין, נעשה בהסכמת הצדדים.

בחוות הדעת שהוגשה על ידו, ציין המומחה כי לצורך מתן חוות הדעת הוא ערך ביקור במקום וכי לפניו הונחו מסמכים רלבנטיים לרבות כתבי טענות הצדדים וחוות הדעת שהוגשו מטעמם.

המומחה תיאר את השטח בו הוקם הקיר וציין, כי המדובר בקיר תומך בגובה של 2.70 מטר המפריד בין מגרשו של התובע למגרש שכנו הנמצא בחלקו הצפוני של מגרש התובע וגבוה ממנו.

אלה הן, בתמצית, המסקנות אליהן הגיע המומחה בחוות דעתו:

בהתייחס לקו הביוב הרלבנטי, המומחה ציין כי הקו עובר במקביל לקיר ולמעשה הוא צמוד אליו בצד הגבוה שלו. קו זה מחבר בין שתי בריכות ביוב, בשני קצותיו של הקיר, המערבי והמזרחי.

בפרק הדיון והמסקנות, ציין המומחה כי בזמן הביקור שערך במקום, הוא מצא שההריסות כבר פונו מהמקום, קו הביוב תוקן, והשטח מוכן לבניית קיר חדש.

חלק הקיר שהתמוטט הינו באורך של 12 מטר, והוא נמצא באזור בו עובר קו הביוב. לשיטתו של המומחה, הוא אינו שולל את האפשרות לפיה הייתה נזילה ממושכת של הביוב שגרמה לקריסת הקיר בחלקו. העובדה לפיה קריסת הקיר הינה באזור בו עבר קו הביוב, "סוגרת את המעגל" כלשון המומחה, ומצביעה על כך שהייתה נזילה מתמשכת בקו הביוב, לפני שהקיר התמוטט.

המומחה עוד הדגיש כי, הקיר הנ"ל אינו מיועד לקבל לחצי מים מתמשכים. קיומם של נקזים אינו עשוי לבטל את תוצאות לחצי המים האמורים מן הטעם הפשוט שלפיו נקזים עלולים להיסתם באופן שאינו מאפשר מעבר של מים. במצב שכזה, עלולים להצטבר כמויות גדולות של מים מאחורי הקיר המפעילות לחץ נוסף של הקיר ועלולות לגרום לקריסתו.

המומחה עוד ציין כי, טענתה של הנתבעת לפיה הקיר אינו בנוי כהלכה אינה מקובלת עליו, והיא נשללת ממילא בשל העובדה כי הקיר לא קרס לכל אורכו אלא דווקא באותו קטע המצוי בסמוך לקו הביוב המדובר.

מלבד חוות דעתו של המומחה הגישו בעלי הדין כל אחד מטעמו חוות דעת הנדסיות הבאות לתמוך בטיעוניו. בהינתן העובדה כי המומחה מונה מטעם בית המשפט על פי הסכמה שהושגה בין הצדדים, לא נחקרו שני המומחים על חוות הדעת שניתנו על ידיהם ולמעשה, על פי הוראת תקנה 130 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אין מקום לראות בחוות דעת שהובאו על ידי הצדדים כראיה בתיק. קובעת לעניין האמור התקנה הנ"ל בהאי לישנא:

(ג) מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת:

(1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;

(2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה.

רוצה לומר, מקום בו מונה המומחה מטעם בית המשפט, בהסכמת הצדדים, ולא ניתנה כל ידי בית המשפט הוראת אחרת לעניין זה, אין עוד מקום לראות בחוות הדעת שהוגשו מטעמם של בעלי הדין משום חלק מחומר הראיות וממילא אין לבסס עליהן ממצאים עובדתיים או אחרים. החלטה ברוח האמור ניתנה על ידי בפתחו ש דיון ההוכחות שהתקיים לפני בתיק זה.

ה. ראיות הצדדים:

בגדרו של התיק, נשמעו לפני עדויותיהם של התובע ושל מהנדס הנתבעת – מר גסאן קרואני. פרט לעדויותיהם של השניים הנ"ל נשמעה לפני עדותו של המומחה, מר סוהיל סאבא.

הן התובע והן עד ההגנה, קרואני, הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

ו. דיון ומסקנה:

התובע ביסס את תביעתו על הטענה לפיה הנתבעת התרשלה ולא פעלה לתיקון קו הביוב, דבר אשר גרם בסופו של יום לקריסת קטע הקיר שנמצא בסמוך לשוחת הביוב. בנוסף, התובע הלין בתביעתו על כך שהנתבעת נמנעה מלטפל בפניותיו ותלונותיו בנוגע לקיומה של נזילה בקו הביוב הרלבנטי.

הנתבעת, אינה חולקת על קיומו של הנזק ועל העובדה שהקיר התומך הנמצא בשטחו של התובע קרס והתמוטט. יחד עם זאת, חולקת הנתבעת על טענת התובע לעניין קיומה של תקלה בקו הביוב שגרמה לנזילת ביוב במשך תקופה, וכן היא חולקת על טענת התובע לפיה אותה תקלה דווקא, ולא כל סיבה אחרת, היוותה הגורם שבלעדיו אין לקריסת הקיר. במילים אחרות, המחלוקת בין הצדדים ניטשה בשאלת עצם קיומו של מפגע ושאלת הקשר הסיבתי בין זה לבין הנזק.

עוולת הרשלנות מעוגנת בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). לעוולה זו שלושה יסודות: אשם, נזק וקשר סיבתי בין השניים. יסוד האשם מורכב מחובת זהירות (מושגית וקונקרטית) והתרשלות, שהינה הפרה של חובת הזהירות.

יש לבחון איפוא את השאלה בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית, ולאחר מכן, יש מקום לבחון את קיומו של רכיב ההתרשלות הנטען. אך בטרם יעשה הדבר אסיר מכשול מדרכי ואציין כי אינני מקבלת טענת הנתבעת אשר הועלתה על ידה בכתב הגנתה, לפיה יש להעביר את האחריות לגרימת הנזק לתאגיד המים" פלג הגליל" מכוח הוראות חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962 (להלן: "החוק"), ולאור ההסכם שנחתם בין הנתבעת לבין התאגיד הנ"ל ביום 29.6.2010. בענייננו, בהינתן המועד שבו קרס הקיר, ברי כי הנתבעת (ולא התאגיד), היתה הגוף האחראי לתחזוקת מערכת הביוב בתחומיה, ומכאן יש להידרש לשאלה האם חלה על הנתבעת בנסיבות העניין חובת זהירות (מושגית וקונקרטית), והאם חובה זו הופרה על ידי הנתבעת?

ככלל, התנהלותה של רשות מקומית המפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, עלולה להביא לחיובה ברשלנות, שהינה התנהגות בלתי סבירה. חוסר הסבירות נבחן אל מול הסטנדרט של "רשות סבירה". במסגרת בחינת ההתרשלות יש לבחון האם בכוחה של "רשות סבירה" לצפות את הסיכון שהקימה התנהגותה, והאם "רשות סבירה" הייתה נמנעת מיצירת הסיכון, נוכח הצפיות לנזק ובהתחשב בעלויות מניעתו.

חובתה של הרשות המקומית, בכל הקשור לתחזוקת מערכת ביוב, מעוגנת בהוראות סעיף 10 לחוק, הקובע כי רשות מקומית תתחזק את מערכת הביוב במצב תקין להנחת דעתה של רשות הבריאות. סעיף 3 לחוק, קובע את סמכות הרשות המקומית להניח צינורות המחברים נכס לביוב ציבורי ולהעביר את הביוב דרך כל קרקע או מתחתיה.

מהאמור לעיל עולה כי, במקרה דנן הנתבעת היא הגוף האחראי על הטיפול והאחזקה של מערכת הביוב בשטח שיפוטה ובנסיבות העניין ניתן לקבוע כי חלה עליה, בתוקף אחריותה האמורה, החובה לתקן כל ליקויי בקווי הביוב שבתחומי שטחה המוניציפלי ובמילים אחרות, ניתן לקבוע כי חלה עליה חובת זהירות, מושגית וקונקרטית, כלפי כלל תושביה וביניהם התובע.

משכך הם פני הדברים, יש לבחון עתה האם השכיל התובע להוכיח כי הנתבעת הפרה את חובתה זו, ובמלים אחרות, האם התנהלות הנתבעת בנסיבות המקרה דנן ובהתאם למה שהוכח בראיות קבילות לפני, הינה התנהלות רשלנית אם אלו.

מעדותו של התובע לפני עלה כי בסביבת הבית, באזור הסמוך לקוו הביוב, נדף ריח של ביוב שהוא תוצאה של נזילות שהיו בקו. מחומר הראיות שהונח לפני עלה כי קו הביוב הוחלף בשלב מסויים על ידי הנתבעת. מחוות דעתו של המומחה עלה בנוסף כי קיימת עד היום בעיה באחת משוחות הביוב שככל שלא תוסדר, היא עלולה לגרום לבעיות הביוב לצוץ מחדש.

נכון הדבר כי בדי התובע לא עלה להוכיח בכתובים פניות שנעשו על ידו אל הנתבעת עובר למועד קריסת הקיר, המתריעות על קיומה של בעיה המצריכה טיפול, דא עקא שלטעמי חובתה של הנתבעת לדאוג לתקינות מערכת הביוב בתחומיה אינה תלוית פניות של תושבים אליה המתריעים על קיומה של תקלה ודרושים את תיקונה. בכל הנוגע לשאלה האם התובע פנה אל הנתבעת בעל פה והתריע בפניה על קיומה של תקלה, העיד התובע לפני כדלקמן:

"ש. ציינת בתצהיר שיצאו ריחות מהקיר.

ת. כן, לא רק זה, יצאו מהקיר כמו ברז. ביקשתי מהמועצה לשאוב את הביוב ולא הגיעה.

ש. ממתי הריח.

ת. 7,8 שנים." (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 12-15)

לאחר מכן ובהמשך עדותו, נמסרה גרסה שונה במקצת ולפיה כשנהג התובע לפנות למועצה היה מקבל מענה אך לא באופן מידי:

"ש. לפני שהקיר נהרס היה ריח רע.

ת. כן, בוודאי.

ש. כתבת מכתב.

ת. לא זכור לי. זכור לי שפניתי למועצה ומבקש שישאבו את הביוב היו שולחים ביובית.

ש. האם נהגו לשאוב את הביוב שהתלוננת.

ת. כן. אך לא מיד." (עמ' 8, שורות 25-31)

לעניין זה שמעתי כמו כן, את עדותו של מהנדס הנתבעת, שציין במסגרת תצהיר עדותו הראשית, כי לאחר שבדק בספרי המועצה, מצא שלא הייתה פנייה או תלונה כלשהי למועצה בנוגע לדליפת מי הביוב מהקו (סעיף 5 לתצהיר המהנדס מר ג'סאן קרואני).

במסגרת חקירתו הנגדית חזר המהנדס קרואני ואישר שהמדובר בקו ישן, אך הדגיש שלא הייתה כל פניה למועצה בנוגע לדליפת הביוב, וכי הפניה הראשונה של התובע למועצה הייתה אך ורק לאחר קריסת הקיר. למען הנוחות מובאים להלן דבריו בעניין האמור:

"ש. לפני ההתמוטטות.

ת. לא זוכר. לא היתה פניה.

ש. כשיש פניה כזו היא מתועדת.

ת. כן.

ש. איפה התיעוד.

ת. יש אצל מזכירות מנכ"ל המועצה.

ש. בתצהיר אמרת שפניה כזו צריכה להיות אצל מנהל התברואה, הוא לא הוזמן למתן עדות היום. כל שהיתה פניה כזו יש עוד אנשים שאמורים לדעת על הפניה.

ת. במידה ויש בעית ביוב פונים למנהל התברואה.

ש. כל החלטה של המועצה בעקבות פניה של אזרח, עורכים פרוטוקול דנים ויש החלטה, תוכל להציג החלטה כזו במקרה של התובע.

ת. צריך להיות, הוא הגיש הצעת מחיר לאחר התמוטטות הקיר." (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 6-17)

למותר לציין כי הנתבעת לא זימנה למתן עדות מטעמה את מנהל התברואה האחראי אצל הנתבעת על נושא תחזוקת מערכת הביוב.

לתצהיר עדותו הראשית, צירף התובע פניות שנעשו על ידו בכתב אל הנתבעת לשלם תיקון קו הביוב ובניית הקיר מחדש (נספחים א' ו- ג' לתצהיר התובע), אלא שפניות אלה הן מן התקופה שלאחר קריסת הקיר ולא במועד מוקדם יותר.

בנסיבות העניין ולאור מכלול הראיות שהונחו לפני, ובהינתן העובדה כי קו הביוב הוחלף על ידי הנתבעת, נוטה אני להאמין כי התקיים יסוד האשם ובהינתן העובדה כי אין מחלוקת על עצם קיומו של נזק (הגם ששאלת שיעורו שנויה בין הצדדים במחלוקת), כל שנותר לקבוע הוא האם הוכח קיומו של קשר סיבתי בין המפגע הנטען לנזק, שאם לא כן, דין התביעה להידחות.

המומחה בכתב המינוי נתבקש לחוות את דעתו בכל השאלות המקצועיות השנויות במחלוקת ובכללן שאלת הקשר הסיבתי. בעניין זה חיווה המומחה את דעתו לפיה חלק הקיר שהתמוטט הינו באורך של 12 מטר, והוא נמצא באזור בו עובר קו הביוב. לשיטתו של המומחה, הוא אינו שולל (אך לא קובע, א.א.א.), את האפשרות לפיה הייתה נזילה ממושכת של הביוב שגרמה לקריסת הקיר בחלקו. העובדה לפיה קריסת הקיר הינה באזור בו עבר קו הביוב, "סוגרת את המעגל" כלשון המומחה, ומצביעה על כך שהייתה נזילה מתמשכת בקו הביוב, לפני שהקיר התמוטט. הנה כי כן, עצם העובדה כי בסמוך לקטע הקיר שקרס מצוי קוו הביוב שהמומחה אינו שולל כי היתה בו נזילה, מצביעה לשיטת המומחה על קיומו של קשר סיבתי בין הנזילה (המפגע) לבין קריסת הקיר (הנזק).

הנתבעת עמדה על חקירת המומחה ובהתאם לבקשה שהוגשה על ידה לעניין זה, הוזמן המומחה למתן עדות בבית המשפט. בדיון ההוכחות שנערך לפני בתיק זה נחקר המומחה בחקירה נגדית על ידי ב"כ הצדדים. אקדים את המאוחר ואציין כי לאחר שמיעת עדותו של המומחה באתי לכלל מסקנה ולפיה אין מקום לקבלת ממצאי חוות הדעת בכל הקשור לשאלת הקשר הסיבתי. הנימוקים למסקנתי הנ"ל יובאו על ידי להלן, אך בטרם יעשה כן, ולמען הסר ספק אציין כי ערה אני לכך שככל שעסקינן בחוות דעת של מומחה שמונה מטעמו של בית המשפט, הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט יסטה מחוות דעת שכזו רק בהימצא נימוקים כבדי משקל המצדיקים לעשות כן. כך נקבע לעניין זה בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רב (פורסם בנבו (1988)):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

בית המשפט העליון חזר, לא אחת, על כלל ברור זה (ראו: ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 (כבוד השופט א' לוי, בפסקה 22; פורסם בנבו, 23.7.2006); ע"א 2099/08 עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (כבוד השופטת ע' ארבל, בפסקה 22; פורסם בנבו, 28.10.2010).

דא עקא שלטעמי, וכפי שיפורט להלן, קיימים בנסיבות העניין בנימוקים כבדי משקל המצדיקים לסטות ממצאיה הנ"ל של חוות הדעת.

ראש וראשון, בניגוד למצופה ממנה, חוות הדעת לא תרמה כהוא זה לשאלה האם אכן היתה נזילה מתמשכת של ביוב מקו הביוב עובר למועד שבו התמוטט הקיר בחלקו. ציין לעניין זה המומחה את הדברים הבאים: "לפי מה שראיתי איך מבוססת בריכת הביוב ואין הקו עובר היום אני לא שולל את האפשרות שהייתה נזילה מתמשכת לביוב לפני ההתמוטטות". דא עקא, שמומחה מטעם בית המשפט האמור לשמש עזר לבית המשפט, נדרש במידת הניתן לקבוע את הגורם לנזק, ולא להסתפק בלציין כי העובדות המובאות בכתב התביעה, בנוגע לקיומו של מפגע, הן בגדר עובדות אפשריות. כאמור, המומחה בענייננו לא שלל קיומה של נזילה אך לא קבע על יסוד הממצאים הקיימים בשטח כי נזילה היתה בפועל. באותו עניין, בעדותו לפני, למומחה הופנתה השאלה הבאה: "אתה לא יודע אם במקרה זה היתה נזילת ביוב", ותשובתו לשאלה זו היתה: "אני משער." (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 27-28). הנה כי כן, המומחה בחוות דעתו אינו קובע בתור מסקנה, קיומה של נזילה.

לא זו אף זו, גם בשאלת קיומו של קשר סיבתי מסקנתו של המומחה לא היתה מסקנה נחרצת. המומחה בחוות דעתו קבע את הדברים הבאים: "ועצם העובדה שהתמוטטות אירעה רק באזור בו עובר קו הביוב זה סוגר את המעגל לגבי העובדה שאכן הייתה נזילה מתמשכת בביוב לפני ההתמוטטות". באותו הקשר, ולחיזוק מסקנתו הנ"ל בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי, הוסיף המומחה וקבע: "הטענה של הנתבעת שהקיר לא בנוי כהלכה אינה מקובלת עליו כי לולא הייתה נזילה מקו הביוב הקיר היה מתקיים עומד כמו מחציתו השנייה שלא נפלה ושאינה באזור קו הביוב".

מסקנה אחרונה זו של המומחה הינה מסקנה חפוזה ובלתי מבוססת שקיימים לטעמי נימוקים כבדי משקל המצדיקים שלא לקבלה. בטרם אעמוד על הנימוקים הנ"ל, אעמוד על מושכלות יסוד בנוגע ליסוד הקשר הסיבתי, המעוגן בסעיפים 35 ו-64 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), ומורכב מקשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי. הקשר הסיבתי העובדתי נבחן על-פי מבחן "סיבה בלעדיה אין", ואילו הקשר הסיבתי המשפטי נקבע על-פי המענה לשלושה מבחנים חלופיים: (1) מבחן הצפיות (המקובל ביותר) - האם המזיק, כאדם סביר, היה צריך לצפות כי התרשלותו תביא לנזק (והאם התערבות גורם זר הייתה צפויה); (2) מבחן הסיכון (שיש הרואים בו פירוש רחב יותר של מבחן הצפיות הסבירה) - האם הנזק הינו בתחום הסיכון שיצרה ההתנהגות הרשלנית; (3) מבחן השכל הישר - האם התכונות המאפיינות את ההתרשלות תרמו בפועל להתהוות התוצאה המזיקה, או שמא התערבות גורם זר שוללת את קיומו של הקשר. (ראו לעניין זה ע"א 576/81 שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3) 1 (1984); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982) (להלן: ענין ועקנין); ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' קרישוב, פ"ד נח(5) 215, 283 (2004)).

בנסיבות המקרה דנן, יסוד הקשר הסיבתי העובדתי אינו מתקיים בענייננו.

לבד מן העובדה כי המומחה לא תרם בחוות דעתו כהוא זה לשאלה האם היתה נזילה בקוו הביוב אם לאו, ולעניין זה הוא הסתפק כאמור לקבוע כי הוא "אינו שולל" את אפשרות קיומה של נזילה בקו, במועדים שבעובר למועד קריסת הקיר, המומחה לא קבע קיומו של קשר סיבתי עובדתי בבחינת "סיבה שבלעדיה אין". בחקירתו הנגדית נשאל המומחה על הגורמים העלולים לגרום לקיר תומך לקרוס ובתשובתו לשאלה זו מנה המומחה מספר גורמים וכלהלן:

"ש. כשקיר מתמוטט מה יכולות להיות הסיבות.

ת. או שהקיר חלש, או שבעומסים מעבר למה שהיה מתוכנן, או שהנקזים היו סתומים ולא העבירו מים, יש כל מיני סיבות, או שהקרקע מאחורי הקיר לא בסדר ודחפה את הקיר.

ש. כשמדובר על עומסים הכוונה על עומסי מים מאחורי הקיר.

ת. גם עומסי מים, עומסי מים הם הרסניים ובעונת גשמים קירות מתמוטטים." (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 23-27).

הנה כי כן, להתמוטטות קיר תומך יכולות לגרום מספר גורמים שהצטברות כמויות של מי ביוב, כתוצאה מנזילה בקו ביוב, הינה אך אחת מתוכם.

בהמשך דבריו הוסיף המומחה וציין את הדברים הבאים:

"ת. צריך להיות ניקוז מסודר.

ש. אם אין ניקוז.

ת. הם מתווספים מאחורי הקיר והקיר מתמוטט.

ש. קיר כזה של דבש יכול לשאת עומסי מים.

ת. כן. אם זה עשוי טוב.

ש. מה זה עשוי טוב.

ת. אם הוא בנוי טוב, ויש נקזים טובים לאורך הקיר, המים לא מתווספים אחריו ויוצאים ומשתחררים" (עמ' 12, שורות 1-8).

כשנשאל המומחה כיצד ניתן למנוע מצב שבו הנקזים נסתמים והמים מצטברים מאחורי הקיר, השיב הוא כי צריך לשים מאחורי הקיר שקיות חצץ, על מנת שהמים יתנקזו דרך החצץ המצוי בשקיות שבסמוך לנקזים, אל מחוצה לקיר, ובכך יש למנוע את סתימת המים (עמ' 12, שורות 27-32).

לשאלת ב"כ הנתבעת, השיב המומחה כי אינו יכול לדעת אם במקרה דנן היה חצץ או לא, כמו כן המומחה, כאמור, לא ידע לספק תשובה חד משמעית אם במקרה דנן הייתה נזילה מקו הביוב או לא. (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 21-31).

רוצה לומר, המומחה בעדותו ציין מספר גורמים להתמוטטותו של קיר. הגורם הנטען על ידי התובע בכתב תביעתו, לא אושר על ידי המומחה בחקירתו, הגם שהוא לא נשלל על ידו, ואולם, ואת זאת חשוב להדגיש, המומחה לא שלל קיומם של גורמים נוספים אפשריים להתמוטטות הקיר. בין אלה האפשרות כי מדובר בקיר לא תקני ו/או קיר שאין בו נקזים ולכל הפחות כי הנקזים שבו סתומים עקב אי הקפדה על הנחת שקי חצץ בצמוד אליהם, במטרה למנוע את תהליך סתימתם.

מדברי המומחה ניתן היה להתרשם כי מי גשמים יכולים לגרום להתמוטטות קיר שבנוי שלא כהלכה, כלשון המומחה, ובעניין האמור, מסקנת המומחה לפיה אינו מקבל את טענת הנתבעת שהקיר לא בנוי כהלכה על יסוד העובדה כי הקטע שהתמוטט מצוי 'באזור קן הביוב', הינה מסקנה חפוזה שאינה מבוססת על כלום.

רוצה לומר, קשר סיבתי לא הוכח על ידי התובע ודי בכך כדי לדחות את תביעתו.

ז. סוף דבר:

בהינתן כל האמור הריני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תעביר פסק דיני זה לצדדים.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ו, 16 מאי 2016, בהעדר הצדדים.