עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין הנזקים אשר נגרמו לתובע עקב תאונה שבמהלכה אירעה התנגשות בין הקטנוע שלו לבין רכב הנתבע 1.

התובע הוא הבעלים של קטנוע מס' רישוי 68-825-14 (להלן – "הקטנוע"), ואילו הנתבע 1 הוא מי שנהג ברכב פרטי המשמש כמונית מספר רישוי 57-376-25 (להלן – "רכב הנתבע"), והמבוטח אצל הנתבעת 2 בפוליסת ביטוח אחריות לנזקי צד ג'.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 3/6/06 בזמן נסיעת הקטנוע ורכב הנתבע בכביש החוף מכיוון צפון לכיוון דרום, כאשר רכב הנתבע נוסע בנתיב השמאלי והקטנוע משמאלו, לפתע סטה רכב הנתבע שמאלה וכתוצאה מכך פגע הקטנוע בגלגל האחורי-שמאלי של רכב הנתבע והקטנוע התהפך וניזוק.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה הכיצד ארעה התאונה ומי נושא באחריות להתרחשותה. לטענת התובע, תוך כדי שנהג בקטנוע במהירות איטית, רכב הנתבע סטה שמאלה מבלי לאותת ומבלי לוודא כי ניתן לעשות כן בבטחה ומבלי לסכן רכבים אחרים, ולפיכך הנתבע נושא במלוא האחריות להתרחשות התאונה. לעומת זאת טוען הנתבע, כי נהג במהירות של 50-60 קמ"ש ובשלב מסוים נאלץ לסטות סטייה קלה שמאלה בעקבות כך שהרכבים אשר נסעו לפניו עצרו בפתאומיות. ואולם סטייה זו היתה סטייה קלה מבלי להיכנס לתוך השול השמאלי, אלא שהקטנוע הגיע במהירות מופרזת משמאלו ופגע בגלגל השמאלי-אחורי שלו, ומכאן שהתובע הוא זה שנושא במלוא האחריות בגין התאונה.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה יוגשו סיכומים ללא צורך בשמיעת עדויות, תוך הסתמכות על חומר החקירה שבתיק המשטרה, למעט הודעתה של הגב' דבאח לגביה הוסכם כי הודעתה לא תהווה ראיה קבילה משום שלא אותרה.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי במסמכים אשר צורפו לתיק הגעתי לכלל מסקנה כי שני הנהגים המעורבים נושאים באחריות להתרחשות התאונה – כל אחד לפי חלקו.

אקדים לציין, כי בבואי לבחון את שאלת האחריות לא מצאתי כל נפקות לשאלה, האם הקטנוע נסע בצדו השמאלי של הנתיב השמאלי שהינו נתיב רחב יחסית, כפי שטוען התובע, או שמא נסע על השול השמאלי, כפי שנרשם מפיו בדו"ח הפעולה של השוטר. כמו כן לא מצאתי כל נפקות לשאלה, מה גרם לנתבע להסיט את רכבו שמאלה בפתאומיות, אף שניכר מדברי הנתבע עצמו כי הדבר נעשה כדי למנוע התנגשות עם הרכבים שלפניו.

כך או כך, שני הנהגים ביצעו במקרה דנן פעולות שלא זו בלבד שהן פעולות לא זהירות, אלא שהן עומדות בניגוד לכללי ההתנהגות בכביש לפי דיני התעבורה.

אין ספק שנסיעת הקטנוע משמאל לרכב הנתבע, בין אם היא בתוך אותו נתיב ובין אם היא בשול השמאלי, היא אסורה ובלתי זהירה. כך הוא הדבר לגבי הנתבע אשר הסיט את רכבו שמאלה מבלי לוודא כי הדבר הוא אפשרי. ודוק, בהודעתו במשטרה הודה הנתבע כי סטה מעט לתוך השול השמאלי, בניגוד למה שנטען בסיכומיו – ללמדנו, כי לא מדובר אך בסטייה של הרכב באותו נתיב נסיעה, שאז ייתכן כי הייתי פוטרת אותו מכל אחריות.

בנסיבות דנן, שוכנעתי כי שני הנהגים נושאים באחריות להתרחשות התאונה בחלקים שווים.

אעבור מכאן לשאלת הנזק – התובע טוען כי יש לפצות אותו בגין הנזק אשר נגרם לקטנוע לפי חוות דעת השמאי אשר הוגשה מטעמו, והנזקים לקסדה ולחליפת הנסיעה, וכן לשפות אותו בגין הסכומים אשר הוציא עבור שכר טרחת שמאי ושכר טרחת עו"ד.

לעומת זאת טוענים הנתבעים כי התובע לא הוכיח את מלוא נזקיו.

הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית ולא בקשו לחקור את השמאי מטעם התובע, ומכאן שיש לראות בממצאיו ומסקנותיו שבחוות הדעת ככאלה שלא נסתרו. לפי האמור בחוות הדעת, הנזק לקטנוע עומד על סך של 7,176 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף סך של 874 ש"ח בגין שכר טרחת שמאי.

פרט לכך לא מצאתי הצדקה לפסוק פיצוי נוסף בגין מכתב הדרישה מטעם ב"כ התובע. בהעדר מסמכים שתומכים בטענה לגבי נזק לקסדה ולחליפה, לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין שני פריטים אלה.

בהתאם לחלוקת האחריות בין הנהגים, הפיצוי יעמוד על מחצית מהסכומים הנ"ל, קרי על סך של 4,025 ש"ח.

אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 4,025 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 17.5% ומע"מ והחזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שלא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ג, 03 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.