<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד שגית דומיין
בא כוח הנאשם 2: עו"ד ויסאם נבואני

הנאשם 2: נוכח

פרוטוקול

טיעונים לעונש ביחס לנאשם 2:

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

הנאשם אשר הינו מהנדס ועורך ההיתר מספר 353/05 הורשע לאחר שמיעת הוכחות בעבירות המפורטות בכתב האישום שהן בניית מבנה בשטח של כ-116 מטרים וסטיה מהיתר בכך שבנה את המבנה שלא במקום שנקבע בהיתר תוך חדירה לשטח ציבורי פתוח וכן בעבירה של אי דיווח לוועדה המקומית על כך. אני מגישה לעיון ביהמ"ש תמונה המעידה על השלבים ההתחלתיים של הבנייה – מוגש ומסומן – טע/1. וכן מגישה לביהמ"ש תשריט המבנה בהתאם למיקומו לפי ההיתר ובהתאם למיקומו בפועל – נתקבל וסומן – טע/2. המאשימה לא תכביר במילים רבות ותפנה להכרעת הדין של ביהמ"ש מיום 19.12.12 וכן לפסק דין בת.פ: 10872/08 בתל אביב מ"י נ' שושנה מאנע. המאשימה תציין כי לאדריכלים, מתכננים ומהנדסים אחריות מהותית לקיומה התקין של הבניה ומילוי הוראות החוק אשר הם אמונים על התוויתם וכי לא יעלה על הדעת כי בעלי תפקידם אלו אשר אמונים על החוק ישתפו פעולה עם מבקשים היתרים ויבצעו עבירות תכנון ובניה. אציין כי הדרך ארוכה על מנת להכשיר את הבנייה מאחר ודרושה תוכנית לשינוי יעוד משטח ציבורי פתוח למגורים. עבירות מסוג זה מסכלות תוכניות אשר מוסדות התכנון עומלים עליהם רבות ולמעשה מאלצים את מוסדות התכנון לשנות את התכנון. מדובר בעבירה חמורה בהיקף ניכר תוך פגיעה בשלטון החוק, בתכליות החוק ובערך המוגן. ועדות מקומיות מקבלות בקשות רבות להיתר, בהם מוגשים תצהירים ומדידות ע"י בעלי מקצוע ולא יעלה על הדעת מצב של העדר אמון בהצגת עובדות המוגשות במסגרת בקשות להיתר. לאור האמור ולאור החומרה מתחם הענישה הראוי לדעת המאשימה בתיק זה, הינו הטלת קנס בין 20-40 אלף ₪. כן מבוקש כי ביהמ"ש יטיל חתימה על התחייבות כספית להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:

אני מבקש לציין כי מה ששמעתי מפי המאשימה לא קשור לתיק שלנו. אין כל קשר בין הטיעונים שנטענו כאן לבין עובדות התיק הספציפי שנדון בפני ביהמ"ש ומסיבה אחת פשוטה, העבירה שהורשע בה נאשם 1 היא לא עבירה בניגוד להיתר בנייה. המבנה עצמו נבנה לפי ההיתר, רק זז קצת. מה שבדקנו אחר כך מדובר בהזזת המבנה בקנה מידה של 3/4 מ' לתוך שטח שצ"פ. השאלה האם בנסיבות אלה המהנדס, לא מודד, שהאחריות שלו היא בעיקרון מבחינה מהותית לא על מיקום המבנה. מהנדס מגיש תוכניות קונסטרוקציה, מגיש תוכניות איך הבית בנוי, כמה קומות, איפה החדרים איפה הממ"ד, אנחנו למעשה מדברים על השלד של המבנה. אחריות המהנדס היא בעקרון על הבניה עצמה לפי התוכניות. זה לא התיק. המבנה נבנה לפי התוכנית, נבנו בדיוק אותן קומות, אותו שטח שבהיתר הבניה, לא היתה חריגה בבניה, לא חריגה במטרים של הבנייה, לא נבנה מרתף שלא היה בהיתר הבניה, לא נבנו רעפים שלא בהיתר הבניה. כל מה שבהיתר הבניה נבנה אחד על אחד ללא חריגה. על זה המהנדס אחראי שהבניה לא תחרוג מתוכניות הבניה. מה שקרה פה זה שמישהו החליט להזיז את התחתית של המבנה 3-4 מ' הצידה. האם יש מהנדס או לא רק מהנדס כל אחד שיכול להבחין שהמבנה שאמור להבנות בחלקה שאין בה בניינים זז 4 מ' הצידה? מי שאמור לסמן גבולות בשטח, על סמך תוכנית הבניה שהוגשה לוועדה הוא המודד לא המהנדס. למהנדס אין הכשרה מקצועית של מודד, אין לו כלים אלקטרוניים, אין לו ג'י.פי.אס ולא כל כלי על מנת לבדוק אם המבנה נבדקה עפ"י תוכנית הבנייה או בחריגה של מספר מטרים. חברתי טוענת כי יש אחריות גדולה של חוסר שיתוף פעולה עם הוועדה והבונה בפועל. טיעונים אלה לא רלבנטיים כאן. אפילו בתחילת הבניה אנחנו רואים שיש צו הפסקה מינהלי כבר כשהבחור התחיל בפעם השניה לבנות. אני מגיש את הצו המינהלי מהוועדה – נתקבל וסומן – טענ/1. יצא צו הפסקה מינהלי שהמפקח זועבי מחמוד שהמציא לנאשם מס' 1 והודיע לו שהוא בונה בסטיה מהיתר ובין היתר על סמך שיחות שדיבר עם המהנדס. אבל מה זה עזר? לא עזר כלום, כי המבנה המשיך להבנות ע"י הנאשם מס' 1. הוא בנה אותו וסיים אותו. היום גם אוו שטח ציבורי בוטל והבניה הוכשרה. אני מגיש לביהמ"ש את הדיון בוועדה שהחליטה לבטל את שטח השצ"פ על מנת להכשיר את הבניה. הרי לכל ענישה צריך להיות רציונאל ממשי, לא מאשימים אדם סתם. במקרה זה, אילו היה מדובר בבניה שהיא בניגוד להיתר, לא בהזזת מבנה, אלא בניגוד להיתר, והדבר הועלה מהוועדה, הוועדה לא גילתה את זה וזה התגלה בסופו של דבר לאחר סיום הבניה ובהליכים אחרים, אז אפשר לבוא ולומר שהמהנדס אשר ליווה את הבנייה היה צריך לדווח לוועדה על מנת לנקוט בהליכים. מטרת דיווח המהנדס לוועדה זה ליידע את הוועדה שיש עבירת בניה על מנת שתנקוט בהליכים להפסקתה או להליכים נגד הבונה בפועל, זו המטרה. אנחנו רואים כאן שבתחילת הבנייה הוועדה נקטה בהליכים והוועדה ידעה. זאת אומרת, שאותו רציונאל שחברתי מדברת עליו כאן, לא מתקיים כלל. לא מדובר באי שיתוף פעולה ובהסתרת מידע ע"י המהנדס שפגע יותר מאוחר בשלטון החוק או באינטרס הציבורי. ממש בתחילת הבנייה ישנו צו הפסקה מינהלי. אני מבקש לציין כי מדובר בהרשעה של מהנדס. המהנדס הזה עובד 35 שנים עם אותה ועדה. זאת הפעם הראשונה שהמהנדס עומד לדין על עבירה כזו ולמעשה הפעם הראשונה שעומד בפני בימ"ש. אין מחלוקת כי בתיק הזה גם עפ"י עדותו של עד התביעה מחמוד זועבי שהנאשם נתן מכתב הסרת אחריות לוועדה. ביהמ"ש מצא לנכון מבחינה משפטית מסוימת כי על אף שנמסר מכתב להסרת אחריות על המבנה להרשיע אותו בעבירה מנימוקים משפטיים שונים. אבל העובדה שהוא מסר מכתב הסרת אחריות על המבנה הזה לאחר שנודע לו כי הוא נבנה לא במקום הנכון זו העובדה שאין עליה מחלוקת, גם חברי שהופיע ביהמ"ש אמר שלא יביא עדויות לסתור את עד התביעה שהנאשם הגיע למשרדו לאחר שידע על הבניה ומסר מכתב להסרת אחריות. זו פעולה כשלעצמה המראה שהנאשם כן שיתף פעולה עם הוועדה. לאחר מכן מה שקרה שאותו צו הפסקת עבודה מינהלי הוצא לנאשם מס' 1. חוק העונשין תוקן לאחרונה והעקרון שנקבע שם הוא עיקרון ההלימה. במקרה הזה אני סבור שעונש אשר יוטל על הנאשם מעבר להרשעה היא עונש בלתי הולם, בנסיבות תיק זה. ההרשעה לבדה היא קשה וכואבת מאוד. הנאשם בחוץ היום אמר לי שאבדוק לו מה קורה עם עתידו המקצועי, כמהנדס שעובד 40 שנה במקצוע הזה והוא מורשע בעבירה כזו, השאלה איך עתידו המקצועי יכול להיות מושפע מכך, ואין לי תשובה על כך. ההרשעה היא כואבת ובנסיבות העניין וברור שמבחינה ההיבט ההרתעתי הנאשם קיבל את מלוא האפקט וכן אני סבור שאם ביהמ"ש יחליט להטיל עליו קנס מסוים, הוא צריך להיות סמלי ואני לא סבור שצריך לקשור בין העונש שהוטל על הנאשם מס' 1 13,000 ₪ לבין הנאשם כאן מכמה טעמים. הטעם הראשון שנאשם מס' 1 הוא הבחור שבנה את המבנה, הוא בעל הבית, הוא בנה בניגוד לצו הפסקה מינהלי והוא מתגורר בבית. הנאשם כאן הורשע למעשה בגין אי דיווח על בניה בחריגה מוכנית המדידה. הנאשם מס' 1 על אותו מבנה הורשע כבר בשנת 2006 שאז למעשה הוא התחיל באותה בנייה בסטיה אחרי כן הרס והטמין את היסודות, נשפט בזמנו ואחרי שנתיים בשנת 2008 הוא החליט עוד פעם לחשוף ולהמשיך ונשפט פעם שניה. בפעם השניה הוא קיבל את הקנס הזה, לאחר שנשפט בפעם הראשונה על אותו הדבר. למעשה אין כל קשר בין אותו קנס של 13,000 ₪ שהוטל על הנאשם. מעבר לכך לא צמחה כל טובת הנאה מעניין זה, להבדיל מנאשם מס' 1. לכן אני סבור שיש להתחשב בכך. אבקש בנסיבות העניין – להטיל קנס סמלי בהתחשבות בשיקול העיקרי שעצם ההרשעה יש בה כדי לענות על צרכי הענישה וחתימה על התחייבות.

ב"כ המאשימה:

טענות חברי בעניין העדר אחריות הנאשם הן מקוממות. הנאשם חתם על תצהירים לאורך כל הדרך, כי המבנה נבנה עפ"י היתר. לנאשם קיימת אחריות בפרט פיקוח עליון. אני מפנה להכרעת הדין של ביהמ"ש בעניין זה, כי הנאשם חתם על תצהירים שהמבנה בנוי עפ"י היתר ואף בתצהיר שניתן לאחר הסרת האחריות שנטען כי הוגשה לוועדה. הנאשם במהלך חקירתו ציין כי הוא ליווה את הבניה עד לקבלת ההיתר. לכן הטענות בדבר העדר אחריותו אינן רלבנטיות. אני אציין לגבי המסמכים בדבר המצב התכנוני – ראשית עולה כי מדובר בתוכנית שהוגשה ע"י המועצה המקומית ובינואר 2011 ניתנה החלטה להפקיד את התוכנית בתנאים מעבר לכך שתוכנית זו איננה בתוקף היום, למעשה לא עולה ממנה כי מדובר במקרקעין מושא האישום אלא בחלקה מס' 36 שהיא חלקה דרומית לחלקה 12. לגבי התשריט שהוגש ע"י המאשימה, אציין כי לא רק שהמבנה הוזז לתוך שטח ציבורי פתוח, אלא שהתכנון שלו נבנה בצורה אחרת לגמרי לפי השרטוט. אני מציגה לעיון ביהמ"ש את הגרמושקה, שהיא חלק בלתי נפרד מההיתר על פיה השצ"פ הוא בשטח של כ-253 מ"ר, כאשר בחלק הצפוני של החלקה מדובר ב-2 מ"ר והשטח משתנה באופן שהוא מתרחב כמשולש עד לכדי אורך של כ-15 מ'. כאשר משווים בין התשריט לבין הגרמושקה נראה כי המבנה פולש בחלק ניכר לתוך השצ"פ לכדי שני שליש לצידה המזרחי של החלקה. מבחינה כללית לא משנה כמה הפלישה היא לתוך השצ"פ מאחר ועצם הפלישה לשצ"פ היא החמורה וממילא דרושה תוכנית לשינוי יעוד.

ב"כ הנאשם:

אני מגיש לביהמ"ש קובץ מסמכים של ארכיטקט ומתכנן ערים מר חסון מרזוק – נתקבל וסומן – טענ/2 וכן הזמנה לישיבה והחלטת ועדת המישנה לתוכניות נקודתיות, הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז הצפון – נתקבל וסומן כקובץ – טענ/3. אם מישהו מגיש תצהירים במהלך הבניה שהוא מדווח לוועדה שהבניה היא לפי התוכנית, זה חמור, אך זה לא המקרה שלנו. למה לטעון טענה שהיא לא נכונה. הטענה השניה – התצהיר היחיד שהוגש בשנת 2006 לפי קבלת ההיתר, לפיו הוא אחראי על החישובים הסטטיים של המבנה, זה עוד לפני תחילת הבנייה. זה התצהיר היחיד שיש בתיק. חברתי טענה שהנאשם העיד בפני ביהמ"ש כי הוא ליווה את הבניה עד תומה. זו גם הטעיה של ביהמ"ש, הנאשם ליווה עד לקבלת ההיתר תוך הסרת אחריות ברגע שהתגלתה הבניה.

<#3#>

<#4#>

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בעבירה של ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר ושימוש, ללא היתר, לפי סעיף 145 (א) וסעיף 204(א) 208 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 וסעיף 1(1) לחוק התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) – 1967.

הנאשם הורשע בביצוע העבירה, אשר יש להתייחס אליה בחומרה, הן נוכח העובדה שעסקינן בעבירה שיש בה משום פגיעה בשלטון החוק במדינת ישראל, והן נוכח העובדה שעסקינן בעבירה הפוגעת במערך התכנוני של מדינת ישראל. שני הערכים הנ"ל הינם הערכים הנפגעים כתוצאה מביצוע העבירה במקרה שבפנינו.

אני דוחה לחלוטין ועל הסף טענת הסניגור במסגרת הטיעונים לעונש כי הנאשם המהנדס – באבחון למודד – אינו אחראי להזזת הבניין ולמקומו הנכון. המהנדס – חייב במסגרת "הפיקוח העליון" הנדרש ממנו עפ"י דין לוודא ולבדוק היטב ולהקפיד גם לגבי מיקומו של הבניין. מיקומו של המבנה בעניינינו לפי השרטוטים בגרמושקא של החלקה שעליה אמור היה להיבנות המבנה עפ"י ההיתר ומיקום השצ"פ, המהווה חלק בלתי נפרד מההיתר ובצירוף העובדה, שבה הודה הנאשם, כי פלש לשטח השצ"פ הסמוך – אני קובעת כי המבנה הוזז לא 3 מ' אלא לפחות ב -8 מ' או יותר.

על המהנדס היה לעמוד על כך בצורה ברורה בכתב ובע"פ כי הבניין יבנה עפ"י ההיתר במדויק, כולל המיקום הנכון ולעשות הכל מול הקבלן, בעל הבית ושאר הגורמים, כולל הוועדה למנוע "הזזה" זו של הבניין ובמיוחד חמורה העובדה כי הבניין החדש "פלש" לשצ"פ, שטח המיועד לצרכי ציבור. עתה ולאור ההתנהגות בניגוד לדין של שני הנאשמים, נאלצים שלטונות התכנון והבניה להוציא כספים רבים ולפגוע בטובת הציבור אשר לו יועד השטח שנגרע ממנו עתה חלק גדול, רק כדי ליתן לגיטימציה, במידה ויעשה כך, לבניין שנבנה בסטיה ניכרת מההיתר.

לקולא אני מוכנה לקבל טענת הסניגור כי עצם ההרשעה מהווה עונש חמור ביותר לנאשם כאיש מקצוע העובד עשרות שנים עם או מול הוועדה.

מתחם הענישה ההולם במקרה שבפנינו כולל בחובו רכיב של קנס והתחייבות כספית.

לפיכך, לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, אני דנה את הנאשם, כדלקמן:

* תשלום קנס בסך 10,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב -25 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 400 ₪ כל אחד. התשלום הראשון ב- 1.5.13 , וכל תשלום נוסף ב-1 לכל חודש אחריו. אי עמידה באחד מן התשלומים תעמיד מלוא הסכום או כל יתרה בלתי משולמת לפרעון מלא ומיידי בצירוף תוספות הפיגורים המגיעות כחוק.

על הנאשם לגשת מיידית למשרדי הועדה על מנת לקבל לידיו שוברי התשלום.

* אני מחייבת את הנאשם לחתום על התחייבות על סך 7,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתה, להימנע מלעבור כל עבירה לפי סעיף 145 (א) וסעיף 204(א) 208 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 וסעיף 1(1) לחוק התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) – 1967, תוך שנתיים מהיום, ויורשע בה.

תוקף ההתחייבות יחל מהיום.

אם לא יחתום על התחייבות, יאסר הנאשם לתקופה של 30 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ד אייר תשע"ג, 24/04/2013 במעמד הנוכחים.