לפני עתירתה של המבקשת כי בית המשפט יצהיר כי המיטלטלין המצויים בדירתה הינם בבעלותה.

במסגרת המרצת הפתיחה טענה המבקשת כי החובות נשוא תיקי ההוצאה לפועל של המשיבים, הינם חובות המיוחסים לבעלה , המשיב 1, עמו היא מצויה בסכסוך.

לטענת המבקשת כל המיטלטלין נרכשו מכספה בלבד, על בסיס עבודתה בעבודות משק בית, בעוד החייב-אשר עסקיו לא צלחו, אינו עובד.

כל המשיבים, למעט המשיבה 6, הותירו את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, נתנו הסכמתם למתן הסעד ההצהרתי, או לא הגיבו לבקשה. בהחלטתי מיום 12.3.12 נקבע כי העדר תגובה ייחשב כהסכמה.

עם זאת, המשיבה 6 הגישה התנגדות למתן הסעד ההצהרתי, ועל כן נקבע דיון במעמד הצדדים.

לטענת המשיבה 6, יש לאפשר מימוש כל המיטלטלין המצויים בדירת המבקשת, וזאת תוך ייחוס החובות לשני בני הזוג, וממילא אין מקום לראות את המבקשת כמי שהינה הבעלים של כל המיטלטלין.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדותה של המבקשת בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין המרצת הפתיחה להידחות. טעמיי להלן.

בניגוד לאמור בבקשתה של המבקשת, מחקירתה הנגדית עלה כי אינה יכולה להוכיח הפרדה רכושית, וכי נכון למועד היום, קיימת ועומדת חזקת השיתוף בין בני הזוג., וזאת שעה שהתבררו הנתונים העובדתיים הבאים:

א. המבקשת והחייב נשואים זה לזה במשך שנים ארוכות. ראה עמוד 1 שורות 10-12 לפרוטוקול.

ב. החייב מתגורר עד היום בדירה בה מצויים המיטלטלין. ראה עמוד 2 שורה 16 לפרוטוקול.

ג. הסכסוך בין הצדדים החל לפני כארבע שנים ואולם המבקשת מצאה לנכון, פעם אחר פעם לנסות לשקם את מערכת היחסים, או כדבריה "לתת לו צ'אנס", ומכאן שלא ברור מתי (אפילו לשיטתה של המבקשת), הסתיימה מערכת היחסים בין הצדדים, וממילא לא ברור האם נרכשו המיטלטלין נשוא הבקשה , קודם או לאחר אותו מועד. בעניין זה, ראה עמוד 2 שורות 1-3 לפרוטוקול.

ד. בית העסק של החייב התנהל, בין היתר, באמצעות חשבון הבנק של המבקשת. ראה עמוד 8 שורות 1-2 לפרוטוקול.

ה. באותו חשבון נרשמו כניסות ויציאות של כספים, אותם ניתן ל"צבוע" ככספי בית העסק של החייב.

ו. שיקים על שם המבקשת ומחשבונה, נתנו לחייב לצורך פעילות בית העסק. ראה עמוד 2 שורות 1-16 לפרוטוקול.

מכלל העדות עולה כי בני הזוג חיו חיי שיתוף במשך שנים ארוכות. קיימת, נוכח כך, חזקה לשיתוף בין בני הזוג, לרבות לעניין המיטלטלין.

על המבקשת היה להניח בפני מצע עובדתי, ממנו יש להסיק כי חזקה זו, אינה מתקיימת במקרה הנדון.

לא הונחו בפני ראיות המצדיקות סטייה מהחזקה לקיומו של שיתוף בין בני הזוג. נהפוך הוא.

מדובר לכאורה במי שגרים באותו בית עד היום, ולא בוצעה כל הפרדה רכושית ביניהם.

העובדה כי יכול והמיטלטלין נרכשו מחשבונה של המבקשת, אין בה די שעה שהוכח כי חשבון הבנק של המבקשת שימש את שני בני הזוג, ולמעלה מכך, שימש את בית העסק של החייב.

זה גם המקום לציין כי מצאתי את עדותה של המבקשת כחסרה, שעה שדומה היה כי תשובותיה נתנות בהתאם למה שהיא מצפה כי יסייע לה בעתירתה, ולא בהכרח בהתאם לנתונים העובדתיים או השאלות אותן נשאלה.

כך לדוגמא נשאלה המבקשת כיצד היא יכולה , שעה שלדבריה היא משתכרת כ-3,500 ₪ בעבודות משק בית, להסביר כניסתו של תקבול בהיקף של 20,000 ₪.

תשובתה בעניין זה הייתה כי היא צריכה לשלם את החשמל.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלו, איני מוצאת מקום להיעתר להמרצת הפתיחה, ולא ניתן להורות כי המבקשת הינה הבעלים היחידים של כל המיטלטלין נשוא הבקשה.

העתירה נדחית. הצו הארעי שניתן על ידי ביום 12.3.12, בטל.

המבקשת תישא בהוצאות ההליך בסך של 2,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

בשולי החלטתי ונוכח טיעוני ב"כ המשיבה בדיון אציין כי לא מצאתי לקבל את טענות המשיבה 6 על פיהן יש לייחס למבקשת את מלוא חובותיו של החייב. יש לזכור כי ההליך שבפני הוא הליך אותו יזמה המבקשת, בעתירה להורות כי המיטלטלין הינם בבעלותה הבלעדית, ולא הליך יזום של המשיבה ליתן הצהרה בדבר קיומו של חייב נוסף. בנוסף, ממילא יקשה עלי לקבל את טענות המשיבה בעניין זה , לעניין פירוק התא המשפחתי ומכוחו ייחוס החובות למבקשת, אלא שכאמור איני נדרשת לכך, במסגרת ההליך הנוכחי.

המזכירות תשלח את העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

ניתן היום, כ"א טבת תשע"ג, 03 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.