לפני תביעת שיבוב בגין נזקי רכב עקב תאונה מיום 28.4.11.

1. נהגת התובעת העידה כי עמדה בצומת, כשלפניה חמש – שש מכוניות שעצרו, מאחר שמשאית נהוגה על ידי הנתבע 1 ביקשה להיכנס בנסיעה אחורנית לשטח עפר משמאלה. המכוניות שעמדו לפני רכב התובעת החלו בנסיעתן, הנהגת היססה, אך משהבחינה כי הדרך פנויה, החלה בנסיעתה, כשלפתע החלה המשאית בנסיעה קדימה וגררה את רכבה.

2. הנתבע 1 הצהיר כי נכנס למקום החניה בנסיעה אחורנית והיה עליו להתיישר באמצעות נסיעה קדימה. בביצוע תמרון זה למעשה חסמה המשאית את נתיבי הנסיעה ואז התרחשה התאונה ונפגעה כנף שמאלית קדמית ברכב התובעת וימנית קדמית של המשאית.

3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני, במוצגים שהוגשו ובסיכומי באי כוח הצדדים, להלן החלטתי:

בטופס הודעתה על מקרה הביטוח, ת/1, טענה הנהגת כי החלה בנסיעתה לאחר שהבחינה

במשאית "עושה רוורס". בעדותה בפני הצהירה כי המשאית עמדה והיתה בתוך שטח

העפר לפני שרכב התובעת ביקש לחלוף על פניה.

הנתבע, לעומת זאת, טען, כפי שאף הצהיר בטופס הודעתו על מקרה הביטוח, נ/1, כי

חסם את נתיבי הנסיעה והנהגת ניסתה "להשתחל" על מנת להמשיך בנסיעתה ישר.

גם הנהגת אישרה כי היססה קודם שהחלה בנסיעה ובכך יש כדי לחזק את גרסת הנתבע

כי היה במהלך תמרון לשם כניסה למתחם החניה בדרך העפר, תוך שהפריע לתנועת

הרכבים מכיוון נסיעת הנהגת.

מתמונה שהוצגה בפני על גבי צג נייד (אשר צולמה לאחר התאונה) נראה כי מיקום התאונה היה כשמרבית המשאית כבר בתוך נתיב הנסיעה.

זאת ועוד, נוסע שהיה ברכב התובעת לא הובא לעדות מטעמה.

מכל אלה אינני סבורה כי ניתן לקבוע כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת גרסתה כמסתברת יותר מגרסת הנתבע.

4. בשל כך, אני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות המקרה דנן, אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ד, 26 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.