פתח דבר וגדר המחלוקת

1. בפניי תובענה על סך 171,354 ₪ שהוגשה על ידי התובע בשל תאונת דרכים שארעה ביום 24.10.2011, ונזקים שנגרמו לרכבו, מספר רישוי 27-530-67 (להלן - "רכב התובע").
2. בתובענה מצוין כי הנזק לרכב התובע מסתכם בסך 166,776 ₪, ולסכום זה מבקש התובע להוסיף שכר טרחת שמאי (5,800 ₪), עלות גרר (450 ₪), וכן נזק בשל השבתת הרכב (המדובר במיניבוס) והוצאות נלוות, כלשונו, בסך 50,000 ₪.

הנתבעת 2, מבטחת הנתבע 1 שלטענת התובע גרם לנזקים לרכבו, שילמה חלק מהנזקים, בסך 52,699 ₪, כך שהתובענה הוגשה בגין ההפרש בין הסכומים הנ"ל.

1. בהתאם לנטען בתביעה, התובע נהג בתאריך הנ"ל ברכבו, בנסיעה איטית, בשיירת רכבים בכביש דו סטרי בסמוך לצומת "אייל", כאשר רכב הנתבע 1, אוטובוס, פגע ברכבו מאחור, והדפו לעבר הרכב שלפניו. לתביעה צורפה חוות דעת שמאי, מטעמו של מר בנצקי זאב (בעניין זה קיימת מחלוקת, שכן צורפו שני מסמכים, ועל כך להלן).
2. לשיטת הנתבע 1, כמתואר בכתב ההגנה, הוא נהג ברכב במהירות "אפס" מפאת עומס תנועה, ותחילה ארעה התנגשות בין רכב התובע לבין רכב שלפניו (שהתנגש תחילה ברכב שלפניו), עובר לפגיעת רכב הנתבע 1 בו מאחור.
3. לדברי הנתבע 1, הספיק לבלום, אך מחוסר ברירה פגע פגיעה קלה ברכב התובע מאחור, מבלי שיסב לו את הנזקים הנטענים בחזית (ע"י הדיפה קדימה). לשיטתו של הנתבע 1, רכב נוסף, שמספרו 83-645-17 פגע בו מאחור בשל כך שלא שמר מרחק תוך שהוא מסב לו נזקים, וזאת מבלי שייהדף קדימה לעבר רכב התובע (סעיף 6 לכתב ההגנה).
4. יש לציין כי הנתבעים שלחו הודעת צד ג' כלפי נהג הרכב שנסע מאחורי רכב נתבע 1, ומבטחת מטעמו, אשר לשיטתם, כאמור, פגע ברכב הנתבע מאחור. לאחר שנשמעו עדויות הנהגים, חזרו בהם הנתבעים מהודעת צד ג' זו, והיא נדחתה.

האחריות לתאונה ולנזקים

1. הנהג אשר נהג בפועל ברכב התובע הינו מר סלמן אלטורי (אביו של התובע) שהעיד בפניי. לאחר מכן העיד גם הנתבע 1, וב"כ הנתבעים ויתרה על חקירת הנהג מטעם צד ג' (עמ' 14 לפרוטוקול, שורה 29).

בדיון נוסף העיד שמאי התובע, מר בנצקי. תחילה אתייחס לשאלת האחריות.

1. מר סלמן אלטורי העיד כך:

"היינו בשורה בנתיב אחד בכביש, לפני היו שני רכבים (מדגים באמצעות הרכבים), מאחורי נסע אוטובוס, ראיתי אותו מ-50 מטר נוסע במהירות גבוהה. הסתכלתי אחורה וקדימה, קיבלתי מכה ולא חשבתי עליה בכלל. אח"כ שוב קיבלתי מכה שנייה, חלשה יותר מהראשונה, שהייתה רצינית. הרכב שלי הלך כמעט חצי מאחורה ומקדימה, נפגע כאשר הוא דחף אותי קדימה" (ראה עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 20-21 ועמ' 6 שורות 1-2).

כאשר נשאל מר אלטורי איזו מכה הדפה אותו לפנים, השיב "המכה הראשונה".

כאשר נשאל מה עמדתו לגבי טענת נהג האוטובוס, הנתבע 1, שהיה מאחוריו, כאילו תחילה מר אלטורי פגע קודם ברכב שלפניו, טרם שהאוטובוס פגע בו מאחור, השיב - "לא נכון, האוטובוס פגע בי ודחף אותי קדימה ופגעתי ברכב שלפני" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 4-8).

בחקירתו הנגדית חזר מר אלטורי על גרסה זו, כאשר אמר "אני לא נכנסתי בו, הרכב מאחורי הכניס אותי" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 18).

בחקירה הנגדית לב"כ צד ג' ציין מר אלטורי כי רכב התובע יכול להכיל 17 נוסעים, כי נסע במהירות של פחות מ-60 קמ"ש, והיה לבדו באוטובוס (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 22-27). כאשר נשאל מה היה המרחק בין הרכב בו נהג לבין הרכב שלפניו ענה שהמרחק היה בין 7 ל-8 מטרים (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 1). גם בחקירה זו חזר מר אלטורי על גרסתו באופן סדור, ולפיה המכה הרצינית הייתה המכה הראשונה, רכבו נזרק קדימה, ועוצמתה של המכה השנייה הייתה פחותה בהרבה מהראשונה (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 2-9).

1. הנתבע 1, נהג האוטובוס שנהג מאחורי רכב התובע, הדגים והסביר אף הוא את קרות התאונה. לשיטתו:

"הרכב הקטן הראשון (הראשון בטור – י.ש.) עצר פתאום ואז השני שמאחוריה נתן לה מכה לא רצינית, המיניבוס (כוונתו לרכב התובע – י.ש.) גם נתן מכה לרכב שמלפניו, אני לא יודע באיזה עוצמה, ואז אני נתתי מכה למיניבוס מאחור וקיבלתי מכה מאחור מהרכב האחרון שהיה מאחורי" (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 5-9).

בהמשך הדברים, נשאל מה הייתה מהירות נסיעתו, והשיב "לדעתי לא עברתי את ה-30 קמ"ש בכביש הזה" (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 15-16).

כאשר נשאל האם הרכב שמאחוריו, ג'יפ, הדף אותו לכיוון רכב התובע, המיניבוס, השיב "אני טוען שקיבלתי ממנו מכה מאחורה, אני לא יודע איך זה השפיע באופן פיזיקלי על האוטובוס" (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 26-27).

1. לאחר ששמעתי את שני הנהגים, ראיתי להעדיף את עדותו של הנהג ברכב התובע על עדותו של הנתבע 1. מסקנתי זו מסתמכת הן על ההתרשמות הבלתי אמצעית מהעדויות והן על עניינים נוספים. הנהג מטעם התובע העיד בצורה סדורה, קוהרנטית, לא סתר את דבריו ואני נותן בעדותו אמון מלא.

התרשמתי כי הנתבע 1, שאין חולק כי לא שמר מרחק מספיק מרכב התובע וגרם לפגיעה המשמעותית בו מאחור, העיד בצורה מגמתית ואני מעדיף כאמור את עדות מר אלטורי על עדותו.

כך למשל, גרסת הנתבע 1 בכתב ההגנה, מלכתחילה, הייתה כי נהג במהירות נסיעה "אפס" (סעיף 6 לכתב ההגנה), והנה בעדותו העיד כי נסע לכל היותר 30 קמ"ש, כפי שצוטט לעיל.

כך למשל, כל תיאורו בפתח עדותו, בחקירה הראשית, שצוטט לעיל, נסתר מתוך שאלה שהופנתה אליו בה נשאל - "אתה מסוגל לראות את המגע בין הרכב השני לראשון (בטור של חמשת המכוניות – י.ש), ואת המגע בין המיניבוס לשני ?", השיב - "אני לא מסוגל לראות, אני מסוגל לראות את התגובה על הכביש. כשאני רואה פתאום את המיניבוס נעצר אני מניח שהוא נתקע במשהו" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 15-17). הנחות לחוד ומראה עיניים לחוד.

בהמשך עדותו, בעמ' 12 לפרוטוקול, נשאל האם כל הנחתו לגבי תאונת השרשרת הייתה מראה עיניים ממש או הנחה, השיב כי ראה שהרכב הראשון עצר בפתאומיות והספיק לראות שמי שנוסע מאחוריו התנגש בו מאחורה, ולאחר מכן האוטובוס (שם, שורה 20-23). עינינו הרואות, הנתבע 1 משנה את גרסאותיו, תוך כדי עדות, והתרשמתי כי הדברים אינם אותנטיים ונועדו להרחיק ממנו כל אשמה, ולא לתאר את הדברים כהווייתם. אזכיר כי הנתבע 1 הודה בפה מלא כי פגע ברכב התובע מאחור, אך אין הוא יודע אם הדף אותו או לא (עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 3).

1. כאן המקום להתייחס לטענות הנתבעים בסיכומיהם בעניין האחריות לנזקים בקדמת רכב התובע. ב"כ הנתבעים העלה בסיכומיו טענה, המתבססת על כך שלדברי מר אלטורי המרחק בינו לבין הרכב שלפניו היה 7-8 מטרים, וכי הוא נהג במהירות של פחות מ-60 קמ"ש (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 25).

לטענתו, לא ייתכן שבמהירות כזאת, בהינתן המרחק של 7-8 מטרים, לא יצליח מר אלטורי לבלום, תוך שנגרם נזק לרכב בחזיתו בסכום של כ-45,000 ₪, בהתאם לחוות דעת השמאי שבתיק.

ראשית, יש להזכיר כי רכב הנתבע 1 שפגע בו בעוצמה רבה מאחור, כפי שתיאר בעדותו, הינו אוטובוס גדול, כך שנראה בהחלט מתקבל על הדעת כי במצב דברים זה תתרחש הדיפה ונזק בסכום משמעותי בחזית רכב התובע, כפי שאירע.

שנית, כאמור, מימצאי המהימנות בתיק זה, שפורטו לעיל, הובילו אותי למסקנה כי יש לקבל את עדות מר אלטורי כי לא פגע תחילה ברכב שלפניו, על פני עדות הנתבע 1. אם חפצו הנתבעים לנסות ולהתבסס על קו טיעון מעין זה, מעבר לעדויות נהגים, היה עליהם להגיש חוו"ד מומחה, דוגמת בוחן תנועה או מומחה אחר, על מנת שיבאר האם בטענה זו יש ממש והיתכנות טכנית, דבר שלא נעשה.

אין זה בידיעה שיפוטית של בית המשפט האם נזק מסוג שנגרם בחזית רכב התובעת (למעלה מ-40,000 ₪) יכול שייגרם במצב דברים שתואר לעיל אם לאו, ובוודאי שלא בידיעה מקצועית, שכן הדבר טעון עדות מומחה.

1. סיכומו של דבר, מסקנתי העובדתית והמשפטית הינה כי האחריות לכל נזקי רכב התובע, לרבות חזית ואחור, רובצת לפתחם של הנתבעים.

שיעור הנזק

1. תחילה לטענה בדבר נזק שנגרם בשל השבתת רכב התובע, שהינו מיניבוס. לא הוגשה כל ראיה בדבר שיעור הנזק הנטען בהקשר זה, ולמעשה בסיכומיו הודה ב"כ התובע כי אין לו כל ראיה בענין, ולא ניתן לפסוק סכום כלשהו, למרות שלשיטתו נגרם נזק מסוים (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 29-31). לפיכך, ומשלא הוכח שיעור נזק, נדחית עתירת התובע לפיצוי כלשהו בגין השבתת רכבו.
2. אפנה את הילוכי כעת לנזק הישיר. למעשה, למרות חקירת השמאי שתי וערב, בסיכומיו זנח ב"כ הנתבעים כל טיעון בענין הנזק הישיר וחוו"ד השמאי, זניחה שמשמעה ויתור. למעלה מהדרוש אתייחס לדברים.
3. הנתבעים לא הגישו כל חוות דעת שמאית מטעמם, על מנת לסתור את חוות הדעת שמאי התובע, מר בנצקי. הנתבעים השליכו יהבם בעיקר על הטענה כי לכתב התביעה צורפו שני מסמכים הנחזים להיות חוות דעת של מר בנצקי, הנושאים אותו תאריך, 6.11.2011. ההבדל בין חוות הדעת הללו הינו שאחת מהן יוצאת מנקודת הנחה של אובדן להלכה, קרי אובדן חלקי, בסך כולל של 93,599 ₪, ואילו השנייה הינה אובדן גמור (טוטאל לוסט), ונוקבת בסכום גבוה יותר, בסך 166,776 ₪.
4. מקור ההבדל הוסבר בפשטות על ידי השמאי בנצקי. השמאי הסביר כי לא מדובר בשתי חוות דעת אלא בחוות דעת אחת. לדבריו:

"היה דוח ראשוני שלא יכול היה לכלול עוד את כל החלקים, זה היה המצב הראשוני של הרכב, מה אנחנו הולכים ולאיזה כיוון. הדוח הסופי הוא המסמך שמיום 6.11.2011 שבכותרתו "רכב אובדן כללי". התוכנה הזאת לא מספיק חכמה כי היא לא יודעת להבחין בין דוח טיוטה לבין דוח סופי, התוכנה נותנת את כל הדוחות בתור חוות דעת ולא דוח סופי. היה דוח ראשוני שהגענו למה שהגענו בבדיקת הרכב, כפי שניתן לראות בתמונות, עשינו חשבון ביניים איפה אנחנו עובדים (צ"ל עומדים –י.ש). אח"כ היו פירוקים, וראינו שצריך להשבית את האוטו, זה אוטו לא לתיקון" (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 13-19).

השמאי הוסיף כי חברת הביטוח כלל לא בדקה את הרכב, לאחר שראתה את הדוח (שם, שורה 23), ולאחר מכן נתן הסבר ברור, המקובל עלי, מדוע שני מסמכים נושאים אותו תאריך, וזאת בשל בעיית התוכנה (עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 31).

התרשמתי כי השמאי מעיד דברי אמת, ללא כחל ושרק, ודווקא צירוף הטיוטה מעיד על תום לב מוחלט, כך שעדותו מקובלת עליה על כל כרעיה וקרביה.

ראיה ניצחת לכך שהשמאי מדייק בדבריו הינן התמונות שצורפו לחוות דעתו, שהינן מתאריכים שונים, 24.10.2011, 25.10.2011, ו-22.11.2011.

צא ולמד, הפער של כחודש ימים בין סדרה ראשונה של תמונות בסוף חודש אוקטובר לסדרה של התמונות בסוף חודש נובמבר, מלמד על אמינות עדותו של מר בנצקי, ולפיה המסמך הראשוני היה טיוטה, ולאחר ביצוע פירוקים ובדיקה נוספת של הרכב, נערכה חוות הדעת הסופית, שקבעה כי הרכב במצב של אובדן גמור (ראה גם דבריו בעמ' 18 לפרוטוקול, שורות 3-4), ולאחר מכן הוצאה תעודת אבדן גמור למשרד הרישוי, שצורפה לכתב התביעה.

בעניין זה חשוב להוסיף את הימנעותם הבלתי מוסברת של הנתבעים מלהגיש חוות דעת שמאי מטעמם, על מנת לסתור את השמאות מטעם התובע, הימנעות המדברת בעד עצמה ופועלת לחובתם.

מעל הדרוש אציין כי כל הסבריו של מר בנצקי בדבר רכיבים אחרים של חוות הדעת, עליהם נשאל, לגבי עלויות חלקים שונים, מקובלים עליי במלואם (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 30-32 ועמ' 19, שורות 1-29).

1. בהינתן האמור, ונוכח הקביעה לעיל כי הנתבעים נושאים באחריות מלאה לנזקיו הישירים של התובע, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את סכום הנזק הישיר, בסך 166,776 ₪, בניכוי הסכום ששולם על החשבון, בסך 52,699 ₪, דהיינו 114,077 ₪, ליום הגשת התביעה.

בנוסף אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את שכר טרחת השמאי בסך 5,800 ₪ (וזאת בכפוף להסכמה דיונית בקשר להצגת מסמך קריא, כאמור בפרוטוקול, ובניכוי מע"מ, לפי נסיבות העניין ותוכן החשבונית).

כמו כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע את שני שליש מאגרת המשפט (נוכח דחית הטענה לגבי ההשבתה), וכן שכר טרחת עורך דין בסך 18,000 ₪. לא ראיתי לפסוק סכום כלשהו בגין עלות הגרר, שכן לא הוצגה כל ראיה בענין זה.

כל הסכומים כאמור יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד התשלום בפועל: הנזק הישיר ושכ"ט השמאי, מיום עריכת חווה"ד. אגרת משפט חלקית, מיום תשלומה. שכ"ט, מהיום ואילך.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ד, 15 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.