מבוא וטענות הצדדים

1. בפני תביעת שיבוב על סך 55,291 ₪, שהגישה התובעת נגד הנתבעים. עילת התובענה הינה תאונת דרכים שארעה ביום 4.9.11, בצומת "בני ברית" באשדוד.

לשיטת התובעת, אשר ביטחה את מר ולדימיר שופייב, בקשר לרכבו מס' רישוי 62-940-73 (להלן: "רכב התובעת"), במועד זה, חצה רכב התובעת את הצומת באור ירוק, כאשר פגע בו רכב הנהוג על ידי הנתבע 1, שבוטח על ידי הנתבעת 2. לשיטתה, רכב הנתבע 1 נכנס לצומת בחוסר זהירות, ברמזור אדום שדלק בכיוון נסיעתו.

2. הנתבעים מתארים בכתב ההגנה התרחשות שונה בתכלית. לשיטתם, הנתבע 1, נכנס לצומת באור ירוק, כאשר רכב התובעת הגיח לפתח מימינו, חצה את הצומת באור אדום, ופגע בו. לפיכך מבקשים הנתבעים לדחות את התביעה.

3. העידו בפני נהג רכב התובעת מר שופייב, הנתבע 1, מר סרגיי זלצר, שהיה ברכב התובעת בעת התאונה ביחד עם נהג רכבת התובעת, וכן בוחן תנועה מר דב גל, אשר הגיש חוות דעת מטעם הנתבעים.

4. בהתאם לחוות דעת בוחן התנועה, האשם לקרות התאונה רובץ לפתחו של נהג הרכב התובעת, וזאת בהסתמך על ניתוח תוכנית הרמזורים בצומת. לדבריו, הנתבע 1 אמור לקבל מופע ירוק ברמזור רק לאחר המתנה על לולאת הגלאי במקום, וקיים רצף בין סיום הרמזור הירוק של נהג רכב התובעת לבין תחילת הרמזור הירוק של הנתבע 1, כאשר אין רצף הפוך. לפיכך לדבריו, קיימת סבירות גבוהה שנהג רכב התובעת חצה את הצומת באור אדום, תוך ביצוע מה שמכונה "מחטף רמזור".

דיון והכרעה

5. לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, וכן שני עדים נוספים, סבורני כי דין התביעה להתקבל, חלקית.

6. עדויות שני הנהגים היו קוטביות לחלוטין וכל אחד דבר בגרסתו כי חצה את הצומת באור ירוק וחברו חצה באור אדום.

נהג רכב התובעת העיד כי:

"נסעתי באור ירוק...אני נוסע ישר הרכב שהתנגש בי עמד בניצב אלי ופגע בי בצד שמאל שלי... היה רכב מאחורי הרכב הפוגע נתיב שמאלי לו ומאחורה" (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 18 – 24).

ובהמשך:

"לראשונה ראיתי את הרמזור הירוק ממרחק 200 מטר הוא רק התחלף אני כל הזמן עקבתי אחריו. לפני שנכנסתי לצומת 5 מטרים, הוא היה ירוק" (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 12 – 16). גם בחקירה הנגדית חזר העד על גירסתו (עמ' 3 – 5 לפרוטוקול ואילך) והיא לא נסתרה.

התרשמתי התרשמות בלתי אמצעית מגירסתו והיא מהימנה עלי.

לא נעלם מעיני כי נהג רכב התובעת אמר במשטרה כי נכנס לצומת בנסיעה רצופה במהירות 70 קמ"ש (עמ' 2 להודעתו שורה 9, ת/2), ובעדותו בפני טען, כי האט את רכבו לפני הכניסה לצומת (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 4).

לענין זה יהא משקל בהקשר לאשם תורם, כמפורט להלן, אך גירסתו כי חצה את הצומת באור ירוק – מקובלת עלי.

7. עדות זו של נהג רכב התובעת נתמכת בעדותו של מר סרגיי זלצר, שנסע ברכב עם נהג רכב התובעת. מר זלצר העיד כי:

"אנו יצאנו לעבודה, הגענו לצומת המשכנו לנסוע באור ירוק, ולפתע מהצומת הגיע מצד שמאל הרכב, וקרתה התנגשות... אני הייתי ער זמן התאונה..." (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 3 – 15). עד זה חזר על דבריו בחקירה הנגדית והוסיף כי בסמוך לרכבו של הנתבע 1 היו עוד מכוניות (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 20 – 30).

עדות זו מקובלת עלי והיא תומכת בגירסת נהג רכב התובעת. אציין כי ברכב היה אדם נוסף אשר לפי דברי הנהג וכן מר זלצר, ישן, ולכן לא הגיע להעיד. אף דברים אלה מקובלים עלי.

8. וכעת לעדות הנתבע 1. זה העיד כי:

"עמדתי ברמזור, חיכיתי חצי דקה בערך, הרמזור התחלף לירוק, התחלתי לנסוע, הגעתי הייתי על מהירות 25, 30 קמ"ש, הילוך שני, הצומת היתה פנויה ופתאום נכנס אוטו לצומת, כשנכנס בי ניסיתי לבלום, כדי לקבל פחות מכה, אז לקחתי את ההגה שמאלה..." (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 15 – 18).

התרשמתי כי עדותו של נתבע 1 אופיינה בזיכרון סלקטיבי ובתיאור שאינו מתיישב עם ראיות חיצוניות.

כך למשל, הנתבע 1 העיד, כאשר תאר את רגע המגע בין הרכבים, כי היה באמצע הצומת וכי:

"בהבזק של שניה הוא פגע בי וסובב אותי שמאלה לכיוון הנסיעה שלו. המגאן זה הרכב שלי" (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 24 – 25).

דא עקא, עיון בתמונה נ/3, מלמד כי רכבו של הנתבע 1, המופיע ימני בתמונה, נפגע משמעותית בחזיתו דווקא, ולא בצדו, דבר שמתחייב בשל התיאור בדבר גרימת סיבוב רכבו של הנתבע 1 שמאלה. דבר זה מלמד כי הנתבע 1 הוא זה שפגע ברכב נהג התובעת, ההיפך מתיאורו של התאונה.

כאשר ניתנה לו הזדמנות להסתיר סתירה זו – חמק מלענות תשובה עניינית, שוב ושוב, ואמר שאינו מבין את השאלה למרות שהתרשמתי כי היא מובנת לו היטב (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 28 – 31 ועמ' 14 ש' 1 – 9).

זאת ועוד. בתחילת חקירתו הנגדית שחל הנתבע 1, זכר כי לא היה עומס (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 25). בהמשך, כאשר נשאל האם מה שהעיד במשטרה כי משמאלו היה רכב שפנה שמאלה, השיב שאינו זוכר (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 7). כאשר נשאל אם היו אחריו מכוניות, השיב שלא (שם, ש' 13).

כאשר נשאל אם הוא זוכר את הארוע, שהיה לפני כשנתיים, השיב:

"אני לא זוכר מה היה זה היה מזמן". ובהמשך: "אני זוכר את הארוע, אבל לא הכל, כי זה היה לפני שנה וחצי" (שם, ש' 15 – 20).

זכרונו של הנתבע 1 התחדד כאשר נשאל לגביית חצית הצומת, בירוק או באדום ובנוגע לזמן שבו המתים לחילופי הצבעים, שם הפגין זיכרון מלא והעריך כי המתין חצי דקה או עשרים שניות וגם לגבי מהירותו שהיתה לדבריו 30-40 קמ"ש (שם, ש' 21 – 30).

סיכומו של דבר, אינני מקבל את עדות הנתבע 1 ומעדיף על פניה את עדות עדי התובעת.

8. בנוגע לבוחן התנועה מר גל שתמך בגירסת הנתבע 1. חוות דעתו מבוססת על השערות והנחות מסוימות ועל קביעות של סבירות התרחשות האירועים.

לשיטתו, כאמור, ההתרחשויות, על רקע תוכנית הרמזורים, מעידות יותר על כך שנהג רכב התובעת חצה את הצומת באור אדום, ולא להפך.

איני מקבל את חוות דעתו. הוברר כי עד זה לא חקר את הנתבע 1, אלא הסתמך על המסמכים, קרי העדויות במשטרה, של הנתבע 1 ושל נהג רכב התובעת.

עד זה גם לא התייחס בחוות דעתו לאפשרות שמשמאל לרכב הנתבע , עמד רכב נוסף, אשר יכול היה להפעיל את גלאי הרמזור, טענה אותו העלתה התובעת חזור וטעון לתמיכה בטענתה כי יש לדחות את דבריו של מר גל.

אציין בהקשר זה, כי הנתבע 1 בעצמו העיד שאינו זוכר אם היה רכב משמאלו, אך עדות זו איננה מתיישבת עם דבריו במשטרה (נ/2), שם העיד כי עמד משמאלו רכב שרצה לפנות שמאלה (שורה 11 להודעה). תמוה בעיני כי בוחן התנועה לא התייחס לענין זה ולהשפעתו האפשרית על חוות דעתו.

לאור האמור, וכן בהינתן העובדה שחוות דעתו מתבססת על "סבירות" ולא קביעות של ממש בדבר התרחשות האירועים, אין בה כדי לשנות ממסקנתי, לפיה יש לדחות גירסת הנתבע 1 ולהעדיף את גרסת עדי התובעת.

9. סיכומו של דבר, ראיתי להעדיף את עדויות נהג רכב התובעת על עדות הנתבע 1 ולקבל את גירסת נהג רכב התובעת כי חצה את הצומת באור ירוק, וממילא המסקנה כי הנתבע 1 חצה את הצומת באור אדום והוא האחראי לקרות התאונה.

10. וכעת לשאלה האם לנהג רכב התובעת אשם תורם לקרות התאונה. בעדותו ציין הלה כי:

"נסעתי במהירות 65-70 קמ"ש. אני האטתי לפני שנכנסתי לצומת..." (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 10 – 11).

דבריו אלה אינם מתיישבים עם עדותו במשטרה, שם אמר כי:

"אני נכנסתי לצומת בנסיעה רצופה במהירות 70 קמ"ש" (עמ' 2 ש' 9, ת/2).

המדובר בגירסה שבסמוך לארוע והיא עדיפה בעיני על דבריו בעדותו, למרות שגם העד הנוסף מטעמו תמך בדבריו.

ההלכה הפסוקה קובעת כי גם נהג שנכנס לצומת באור ירוק, שומה עליו לקדם אפשרות של חצית רכב אחר למרות רמזור אדום ולא לא לנהוג באופן "עיוור" (ראה למשל ע"א 59/69 ליפוביץ נ' ליבוביץ, פ"ד כג(1) 621).

אף תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, קובעת כי אסור לנהוג להכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר כניסה אלא אם ברור לו שביכולתו לעבור ללא הפרעה (ראה גם ע"א 553/73 אליהו נ' חןחן, פ"ד כט(2) 341).

בנסיבות אלה ונוכח הקביעה כי נהג רכב התובעת לא האט כאשר נכנס לצומת, ולא נקטת בזהירות המתחייבת, ראיתי להטיל עליו אשם תורם של 25% לקרות התאונה.

11. נוכח הקביעות לעיל, יש לקבל את התביעה בהפחתת אשם תורם של 25%. הנזק אינו שנוי במחלוקת והינו סכום הפיצוי אותו פיצתה התובעת את מבוטחה וכן שכ"ט השמאי בסך כולל של 55,291 ₪ (ליום התביעה).

בהפחתת 25%, בגין אשם תורם, הסכום הינו 41,468 ₪. לפיכך ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובעת סך 41,468 ₪, אגרת התביעה ששולמה ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשתה ועד התשלום בפועל. כמו כן ישאו הנתבעים יחד ולחוד בשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

ניתן היום, ח' שבט תשע"ד, 09 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.