1. לפני בקשה של ב"כ הנאשם, עו"ד יהלומי, לאפשר לנאשם בטרם מתן גזר דין לחזור מהודיה.
2. הנאשם אשר היה מיוצג על ידי סנגור מהסנגוריה הציבורית, הודה ביום 23/4/12 בכל המיוחס לו בכתב האישום והורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק). לאחר ששמעתי טיעונים לעונש, הפניתי מבלי לפתח צפיות בנאשם, את הנאשם לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות ודחיתי את מתן גזר הדין ליום 27/6/12.
3. ביום 27/6/12 נעתרתי לבקשת הנאשם ולבקשת הסניגור הציבורי שייצג את הנאשם בשלב ההקראה ובשלב הטיעונים לעונש ,לשחרר את הסניגור הציבורי ואת הסניגוריה הציבורית מיצוג הנאשם לאחר שהנאשם הודיע כי מינה את עו"ד יהלומי לייצגו.

לאחר שנעתרתי לבקשה,עתרה עו"ד יהלומי לבית משפט לאפשר לנאשם לחזור מהודיה וטענה, כי לנאשם סיכוי טוב להיות מזוכה לאור ההלכה שנקבעה ברע"פ 10414/09 אברהם בן חיים נ' מ"י (להלן: "הלכת בן חיים") .לאחר שהמאשימה התנגדה לבקשה נעתרתי לבקשת ב"כ הנאשם להגיש טיעוניה בכתב עד ליום 15/7/12, אפשרתי למאשימה להגיש תגובה בכתב, וקבעתי כי החלטתי תינתן היום. במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.

4.לדיון היום לא התייצבו עו"ד יהלומי והנאשם ,עוד אציין כי עו"ד יהלומי לא הגישה את טיעוניה בכתב וכן לא הוגשה כל בקשה מטעמה לדחית הדיון. בדיון שהתקיים במעמד ב,כ המאשימה הוצאתי בין היתר צו הבאה כנגד הנאשם וקבעתי כי החלטתי לענין הבקשה לחזרה מהודיה תשלח לב"כ הצדדים בכתב.

בנסיבות אלו ניתנת החלטתי תוך שאני קובעת כי אין מקום לאפשר לב"כ הנאשם להשלים טיעוניה בכתב .

5. דיון והכרעה

עניינה של הבקשה הינו לאפשר לנאשם לחזור מהודאה, לאחר הודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום וביטול הרשעתו, כל זאת לאחר שכתב האישום הוקרא והוסבר לנאשם, אשר היה מיוצג בעת ההקראה על ידי עורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית ולאחר שה נאשם השיב לבית משפט כי הוא מבין את כתב האישום ומודה בו.

סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ") קובע:

"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה ,אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שירשמו"

ככלל, נפסק שהנסיבות בהן תותר חזרה מהודיה הן נסיבות חריגות (ראה ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2)572; ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1)577; ע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4)145; ע"פ 3991/04 רגבי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(2)805). נסיבות חריגות אלה מתקיימות כאשר נופל פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות ההודייה.

לאחר שלא מצאתי כי נפל פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם בעת שהודה, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות חזרה מהודיה.

למעלה מן הצורך אציין, כי הלכת בן חיים ניתנה עוד ביום 6/3/12 ולו סבר ב"כ הנאשם דאז כי הלכת בן חיים משנה את התמונה בעניינו של הנאשם, חזקה שהיה מבהיר זאת לנאשם.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה וגזר הדין יינתן ביום 28/10/12 בשעה 09:00.

ב"כ הנאשם תודיע לנאשם תוכן ההחלטה.

מזכירות תשלח החלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ד תשרי תשע"ג, 10 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.