1. עניינה של התביעה הנדונה הוא בתאונת דרכים מיום 4.1.12, כשבעלה של התובעת (להלן: "התובע") טוען כי יצא ממתחם חניה ועצר בצומת כדי לתת לרכבים שבכביש לעבור, ותוך כדי עצירה הגיע הנתבע מאחור, עקף את רכב התובע מצד שמאלה פנה ימינה בצומת ופגע בפינה הקדמית שמאלית של רכב התובע.

הנתבע טוען כי הוא עמד ראשון בצומת, עם מרווח בין רכבו לבין הקיר מצד ימין, התובע הגיע מאחור וניסה להידחק לתוך הרווח בין רכב הנתבע לבין הקיר ותוך כדי כך פגע בדופן הימנית אמצעית ברכבו של הנתבע.

2. היום התקיים דיון בתיק בו שמעתי את עדויות הצדדים, אשר הגישו את הודעותיהם על התאונה, את תמונות הנזק בשני הרכבים ,ותמונת מקום האירוע.

3. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים שוכנעתי כי הדין עם התובע. הפגיעה בפינה הקדמית שמאלית של רכב התובע מתיישבת עם גרסתו. התנהגותו של הנתבע לאחר התאונה תומכת במסקנה כי הוא האחראי לתאונה, משלא עצר לאחר ההתנגשות ולא החליף פרטים עם התובע. יתרה מכך, הנתבע גם לא הודיע לחב' הביטוח על התאונה עד אשר קיבל את כתב התביעה הנדון, וכן לא הגיש כל תביעה נגד התובע כאן לפיצויו על נזקיו.

4. התנהגותו של הנתבע לאחר התאונה מעידה על כך שהוא ידע שהוא אשם בתאונה, ולכן לא הודיע לחב' הביטוח על התאונה, ולא הפנה כל דרישת תשלום לתובע, וגם לא טרח לקבל את פרטי התובע לאחר התאונה.

5. התובע צירף לכתב התביעה דו"ח שמאי על סך 3,235 ₪ וחשבון שכ"ט שמאי ע"ס 450 ₪, כך שנזקיו המוכחים עולים כדי 3,685 ₪.

6. לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 3,685 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.1.12 ועד ליום התשלום בפועל וכן הוצאות משפט בסך 400 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ט' חשון תשע"ג, 25 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.