בפני תביעה כספית בסך 12,035 ₪, שעניינה נזקי תאונת דרכים נטענת.

גרסת התובעת, כפי שהובאה מפי בנה, בן דגן, היא כי רכבה עמד בחנייה ליד ביתה, כשמשאית השייכת לנתבעת 2 והנהוגה בידי הנתבע 1 פגעה בה, עת ניסתה לעבור בין רכב התובעת לבין אי-תנועה.

הנתבע 1 לא התייצב לדיון, לא הגיש כתב הגנה, ולא נמסרה לו הזמנה כדין.

הנתבעת 2 טענה, כי מפי הנתבע 1 למדה, כי לא היה מגע בין המשאית לבין רכב התובעת.

הנתבעת 3, מבטחת הנתבעת 2, לבד מהצטרפות לטענות הנתבעת 2, טענה כי בהעדרו של הנתבע 1, נכשל בירור חבות הנתבעת 2, ולפיכך פטורה הנתבעת 3 מתגמולי הביטוח.

לאחר ששמעתי את עדותו של בן התובעת, שלוותה בתצלומים שצולמו סמוך לאחר הארוע, בה נראית המשאית בבירור, ובשים לב לנזקים הברורים ברכב התובעת, אני סבור שהתובעת הוכיחה את תביעתה ברמת השכנוע הנדרשת בהליך האזרחי. הגרסה היחידה האחרת האפשרית, כי בן התובעת בדה את הפגיעה מלבו, ובכל זאת צילם את המשאית וקיבל את פרטיו של הנתבע 1 – בלתי סבירה בעליל בעיני.

לפיכך נראה כי יש לקבל את התביעה נגד הנתבעת 2.

באשר לנתבעת 3, הרי שיש לדחות את טענתה בדבר הכשלת בירור החבות, משלושה טעמים מצטברים: ראשית, אני סבור כי אף אם היה הנתבע 1 מתייצב להעיד, נמוכים הסיכויים שהיה בעדותו (בהנחה שאכן היה מעיד כי לא היה מגע בין המשאית לבין רכב התובעת) כדי להפוך את גרסת התובעת לסבירה פחות, ולפיכך, אין בעצם אי התייצבותו כדי לפגוע בבירור החבות; שנית, ממילא מחייבת פקודת הנזיקין את המבוטח לפעול כמיטב יכולתו לסייע בבירור החבות, ובמקרה דנן לא נשמעה טענה מפי הנתבעת 3, כי הנתבעת 2 לא עשתה כמיטב יכולה לאתר את הנתבע 1 ולהביאו; ושלישית, באותו הקשר, נציג הנתבעת 3 עצמו סיפר באולם בית המשפט כי שוחח עם הנתבע 1 וביקש ממנו להתייצב. כפי שציינתי בהחלטה שניתנה באותו מעמד, העובדה שהנתבעת 3, שהנתבע 1 היה בשליטתה במידה מסוימת, הסתפקה בשיחת טלפון ולא דאגה להזמנה בפועל, שהיתה יכולה לשמש יסוד להוצאת צו הבאה אם לא היה הנתבע 1 מתייצב, יכולה לפעול לרועץ רק לנתבעת 3 עצמה.

מכל הטעמים דלעיל במצטבר, אני קובע כי לא היתה הכשלה של בירור החבות, ולפיכך חבה הנתבעת 3 ביחד ולחוד עם הנתבעת 2.

את התביעה נגד הנתבע 1 אני מוחק, שכן הוא לא אותר, ולא סביר כי התובעת תבקש למצות את ההליכים נגדו שעה שזכתה בתביעתה נגד הנתבעות 2 ו-3. ברור, שאין בכך כדי למנוע מהנתבעות 2 ו-3 לתבוע את הנתבע 1, ככל שתחפוצנה לעשות כן.

באשר לנזקים, לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת 3, כי לא את כל הפגיעות ברכב יש לזקוף לחובת הפגיעה המסוימת, בהעדר ראיה (לרבות חוות-דעת) כי יש ביניהן שאין מקורן אז, ובהעדר ראיה (לרבות חוות-דעת) כי לא כל התיקונים היו נדרשים אפילו היו מקצת מן הפגיעות מוקדמות ליום הארוע.

עם זאת, איני פוסק את מלוא סכום התביעה, שכן איני מוצא מקום להכיר בהוצאה שהוציאה התובעת עבור ניסוח כתב התביעה. בית המשפט לתביעות קטנות מתבסס על התדיינות של האזרח בעצמו, כפי מיטב כישוריו, ואם הוא בוחר לנסח את כתב התביעה באמצעות עורך-דין, ישא בהוצאות הכרוכות בכך.

אשר על כן, אני מוחק את התביעה נגד הנתבע 1, ומקבל חלקית את התביעה נגד הנתבעות 2 ו-3, באופן שאני מחייב אותן, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 10,295 ₪, וכן את הוצאות התביעה וניהולה, בשים לב לאופן ניהולה, בסך כולל של 900 ₪.

סך הכל תשלמנה הנתבעות 2 ו-3 לתובעת 11,195 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ו חשון תשע"ג, 31 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.