לפניי בקשה למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 29.9.09 ובקשה לעיכוב הליכים.

תחילתו של תיק זה ביום 5.12.05, בהגשת המחאה על סך 25,000 ₪ לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

המבקש, הגיש התנגדות לביצוע שטר ובדיון מיום 3.3.09, בהסכמת המשיב, ניתנה לו רשות להתגונן.

בתאריך 6.4.09 נשלחה לצדדים החלטה על קביעת מועד לדיון קדם משפט בתיק, ליום 29.9.09.

במועד הדיון, לא התייצב המבקש או מי מטעמו ולבקשת המשיב, התובע, ניתן פסק דין על מלוא סכום התביעה.

ביום 16.6.10 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין. בו ביום, הורה המותב הקודם בתיק, על הפקדת סך של 2,500 ₪ כתנאי לעיכוב ביצועו של פסק הדין וכן, הורה כי המבקש ימציא את הבקשה בתוך 20 יום למשיב, תוך הגשת אישור המסירה לבית המשפט, אחרת תימחק הבקשה.

רק בחלוף כארבעה חודשים, בתאריך 19.10.10, המציא המבקש את בקשתו לידי המשיב.

בתאריך 25.11.10 הוגשה תגובת המשיב אשר הפנה תשומת לב בית המשפט לאיחור המשמעותי בהמצאת הבקשה, איחור המצדיק, כך על פי לשון ההחלטה, את מחיקת הבקשה לביטול וכן, הפנה לכך שהמבקש כלל לא הפקיד את הסכום בו חוייב, כתנאי לעיכוב ביצועו של פסק הדין .

בתאריך 1.2.11 קיבל המותב הקודם את הבקשה לביטול פסק הדין, אך התנה את ביטולו בתשלום הוצאות למשיב, בסך של 2,000 ₪, בתוך 30 יום.

בתאריך 1.3.11 עתר המבקש להאריך את המועד לתשלום ההוצאות עד ליום 20.3.11 או לחילופין, לעכב התשלום עד להכרעה בתיק כולו. תגובת המשיב הוגשה וביום 17.3.11 פנה המבקש, בשנית, בבקשה למתן החלטה. ביום 20.3.11 ניתנה החלטה המאריכה את המועד לתשלום ב- 30 ימים ממועד ההחלטה.

לאחר חלוף המועד, בתאריך 27.4.13, הוגשה בקשה דחופה למתן ארכה נוספת עד ליום 15.5.11 וניתנה החלטת המותב הקודם – כמבוקש.

ביום 16.5.11, שוב, לאחר חלוף המועד, הוגשה בקשה נוספת למתן ארכה, הפעם "אחרונה", כך נכתב, עד ליום 25.5.11.

גם בחלוף מועד זה לא הופקד הסכום כמתחייב ובתאריך 30.5.11 עתר המשיב לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין.

בתאריך 1.6.11 הורה בית המשפט על דחיית הבקשה לביטול פסק דין, זאת לאחר שחרף הארכות אשר ניתנו, לא הופקד סכום ההוצאות. בית המשפט הורה כי הליכי ההוצאה לפועל יימשכו.

כמעט שנתיים חלפו ובתאריך 25.2.13 הוגשה בקשה זו, בקשה שניה, להארכת המועד לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכים.

כעת, לאור מעבר המותב הקודם לכהן בבית משפט אחר, הובא התיק בפניי.

עיינתי בהשתלשלות העניינים בתיק זה, אשר הובאה, בתמצית, לעיל, וכן עיינתי בטענות המבקש ובטענות המשיב.

אחר אלה, אני מוצאת כי דין הבקשה להידחות.

המבקש מודה כי ידע על הגשת הבקשות למתן ארכה להפקדת סכום ההוצאות שבו חוייב כתנאי לביטול פסק הדין. המבקש מאשר כי ידע על הבקשה האחרונה, למתן ארכה עד ליום 25.5.11 אך לא היה ער להחלטה בבקשה זו. בהקשר זה יוער, כי הבקשה התקבלה כלשונה וניתנה ארכה, כפי שהתבקש, עד ליום 25.5.11. לדברי המבקש, פנה לבא-כוחו פעמים רבות ונמסר לו כי אין עדין החלטה. בבקשה אין כל הסבר לפרק הזמן הניכר אשר חלף מאז חודש מאי 2011 ועד לפנייתו הנוכחית של המבקש לבית המשפט. המבקש מדגיש את סיכויי הגנתו, אשר לדבריו, טובים המה ושב ועותר לביטול פסק הדין.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי לא מתקיים כל טעם המצדיק מתן ארכה להגשת הבקשה לביטול פסק הדין כפי שעותר המבקש. למבקש ניתנו הזדמנויות רבות לשלם את סכום ההוצאות שנפסק ולהביא לביטול פסק הדין, אולם הוא לא קיים את ההחלטה. לטענת המשיב, גם לגוף הבקשה, לא מתקיימים הטעמים המצדיקים ביטול פסק דין, לא "מחובת הצדק" ולא "בהתאם לשיקול דעת בית המשפט". המשיב טען כי משרד ב"כ המבקש הנוכחיים הוא אותו משרד ממש אשר ייצג את המבקש ב"גלגול" הקודם של הבקשה לביטול פסק דין ואין המבקש יכול ליהנות מהעלאת טענות כלפי באי-כוחו אשר ייצגו אותו נאמנה. המשיב אף מדגיש כי דווקא הודאת המבקש בכך שידע כי עליו להפקיד את סכום ההוצאות, היה מודע לבקשות השונות ואף לבקשה האחרונה אשר הוגשה, בה התבקשה ארכה "אחרונה", מובילה למסקנה כי המבקש הוא הוא שהתרשל כאשר נמנע מהפקדת הסכום בו חוייב בתיק בית המשפט. המשיב הפנה לכך ששתי המחאות נמסרו לידיו ורק השניה לא כובדה ובגינה נפתח תיק ההוצל"פ. עניין זה אינו מתיישב עם טענות המבקש למעשה תרמית שנוגע לשתי ההמחאות.

שתי שאלות מונחות בפניי.

הראשונה נוגעת למועד הגשת הבקשה לביטול פסק דין והאם זכאי המבקש לקבל ארכה לצורך כך.

השניה נוגעת לשאלה האם דינו של פסק הדין אשר ניתן על ידי המותב הקודם, ביום 29.9.09, ביטול, מחמת הטעמים הנטענים על ידי המבקש.

כידוע, בקשה להארכת מועד יש להגיש בהקדם האפשרי.

עיון בהתנהלות המבקש כפי שבאה לידי ביטוי בתיק בית המשפט מלמדת כי לא אצה למבקש הדרך. חרף ידיעתו על פסק הדין, לכל הפחות מאז הגיש את הבקשה הקודמת לביטול פסק הדין, 16.6.10, ישב המבקש בחיבוק ידיים ולא טרח לפנות לבית המשפט אלא כעת, בחלוף שנים מאז ניתן פסק הדין. גם לאחר שהוגשה בקשתו הראשונה לביטול פסק דין, השתהה המבקש כארבעה חודשים בטרם המציא הבקשה למשיב ואף לא טרח להפקיד את הכספים בהם חוייב על ידי בית המשפט כתנאי לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

הארכת מועד אשר נקבע בחיקוק, כפי שנכון לענייננו, טעונה טעם מיוחד.

טעם מיוחד שכזה לא הוצג על ידי המבקש.

טענת המבקש כי לא היה מודע להחלטות בית המשפט אינה מתיישבת עם הדברים כהווייתם. המבקש מודה בפה מלא כי היה ער להחלטה המחייבת אותו להפקיד את סכום ההוצאות של המשיב כתנאי לביטול פסק הדין, הוא היה ער להחלטות המאריכות לו את מועד ההפקדה ואף היה מודע היטב לבקשתו האחרונה, בה עתר להארכת מועד אחרונה עד ליום 25.5.11. גם אם אקבל את טענתו כי לא עודכן על ידי עורך דינו בדבר ההחלטה אשר ניתנה, עדיין מצופה היה ממנו, לכל הפחות, כי יפקיד את הסכום עד למועד האחרון שבו הוא בעצמו ביקש את הארכה, היינו עד ליום 25.5.11.

אי הפקדת הסכום מאז ועד היום, כאשר חלפו כמעט שנתיים, אין לה כל הסבר בבקשת המבקש.

אין גם כל הסבר לשיהוי בהגשתה של בקשה זו למתן ארכה.

בנסיבות שכאלה, אין ולא מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את מתן הארכה.

מעבר לצורך, אומר כי גם בחינת הבקשה גופה מובילה למסקנה כי דינה להידחות.

ביטול "מחובת הצדק" אינו מוצדק שכן כפי שכבר קבע כב' הש' כנעאן, אשר דן בבקשה הראשונה, המבקש לא הוכיח כי לא זומן לדיון חרף המצאה כדין.

ביטול "בהתאם לשיקול דעת בית המשפט" מחייב בחינת סיבת המחדל וסיכויי ההצלחה. נכון הוא כי סיכויי הצלחה קשה לאמוד בשלב מוקדם של הליך, אולם עיון בטענות הצדדים מצביע על כך שקשה לקבוע כי למבקש סיכויי הגנה גבוהים. עיקר העניין, לטעמי, נעוץ דווקא במחדליו של המבקש, מחדלים אשר אין ולא ניתן להם כל הסבר. לא ניתן הסבר לשיהוי בהמצאת הבקשה הראשונה לביטול לידי המשיב, לאי הפקדת הסכום בו חוייב המבקש על ידי כב' הש' כנעאן, לאי הפקדת סכום ההוצאות חרף הארכות הרבות שניתנו ומעל לכל, לישיבתו, ללא מעש, של המבקש מאז חודש מאי 2011 ועד לחודש פברואר 2013, כאשר פנה כעת לבית המשפט בבקשה שנייה למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הדין.

אין זאת אלא שהתנהגותו מצביעה על זלזול בהחלטות בית המשפט, על רצון להשהות לסרבל ולעכב את ההליך ובסופו של דבר, מוטלת על בית המשפט גם האחריות לשים סוף להליך השיפוטי ולאפשר גם למשיב לפעול לגביית החוב ולסיים הטיפול בפרשה.

סוף דבר, אני מורה על דחיית הבקשה למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הדין וכפועל יוצא גם על דחיית הבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ.

המבקש יישא בהוצאות הבקשה, בסך 1,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום למשיב, אחרת יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, א' סיון תשע"ג, 10 מאי 2013, בהעדר הצדדים.