התובעת עבדה במהלך חופשת הלידה. האם זכאית התובעת לסעדים כספיים בשל העסקתה במהלך תקופה זו – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

1. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות
   1. התובעת עבדה במרכז הרפואי רעות (להלן: "בית החולים" או "רעות") כמנקה, החל מיום 1.6.09 ועד ליום 4.8.11.
   2. במהלך תקופת עבודתה הרתה התובעת וביום 1.1.10 ילדה התובעת.
   3. ביום 1.2.10 שבה התובעת לעבודתה במרכז הרפואי רעות.
   4. לתובעת הונפקו תלושי שכר תחילה על-ידי חברת יוסי י.ש. אחזקות (עד 12/09), לאחר מכן על-ידי י.ק.ו. ניקיון (עד 4/10) ולבסוף על-ידי ישראהוטל (עד 1/11).
   5. החל מתלוש השכר לחודש 2/11 שולם לתובעת שכרה ישירות על-ידי בית החולים.
   6. התביעה הוגשה כנגד בית החולים וכנגד י.ק.ו. ניקיון, שמירה ושירותים (2009) בע"מ (הנתבעות 1 ו-2).
   7. לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם רעות, הוסכם על-ידי התובעת ורעות כי קלינור שירותים לישראל בע"מ תצורף כנתבעת נוספת בתביעה (הנתבעת 3).
   8. לא הוגש כתב תביעה מתוקן.
2. טענות הצדדים:

טענות התובעת -

• 1. המנהלת מטעם בית החולים הייתה אחראית על התובעת ועל עובדי הניקיון האחרים.
  2. קלינור שילמה לתובעת את שכרה באמצעות קבלני משנה.
  3. התובעת הועסקה בחופשת הלידה בניגוד לחוק עבודת נשים (סעיפים 6 (א) ו-8).
  4. התובעת נדרשה לחזור לעבודה במהלך חופשת הלידה רק בשל מוצאה ובשל היותה פליטה.
  5. בעלה של התובעת נשלח לעבוד בבית החולים במשך חודש לאחר שהתובעת ילדה והכול כדי שאשתו לא תפוטר.
  6. התובעת עותרת לתשלום סך של 60,000 ₪ בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים.
  7. העסקת התובעת נעשתה באמצעות חברות קש. כל שישה חודשים התחלף קבלן משנה, ללא צבירת ותק. בכל התקופה שהתובעת עבדה בבית החולים לא שולמו לה זכויותיה. לפיכך עותרת התובעת לדמי חופשה (4,682 ₪), דמי הבראה (3,861 ₪) ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה (3,742 ש"ח)
  8. בשל סירובן של הנתבעות לחתום לתובעת על טפסי הביטוח הלאומי, לא קיבלה התובעת את דמי הלידה שלהם הייתה זכאית ועל כן על הנתבעות לפצותה בסך של 23,618 ₪.
  9. מכלול נסיבות התיק מביא למסקנה כי הנתבעות העסיקו את התובעת במשותף: בית החולים ידע כי עובדים מתלוננים כי הם אינם מקבלים את זכויותיהם ולמרות זאת, בית החולים המשיך להתקשר עם קלינור; עובדת בית החולים פיקחה על עבודת התובעת; בית החולים לא השגיח שקלינור משלמת את זכויות העובדים; קלינור לא פיקחה על קבלני המשנה שאיתם התקשרה.

טענות בית החולים -

1. בחודש 3/09 התקשר בית החולים עם קלינור בהסכם למתן שירותים. קלינור התחייבה לספק שירותי ניקיון במתכונת של מיקור-חוץ.
2. עובדת מטעם בית החולים, גב' אילנה שרעבי, הייתה מופקדת על הקשר עם מפקח מטעם קלינור.
3. בית החולים סייע לעובדי קלינור, עת היו פונים אל בית החולים בטענות לגבי שכרם ותנאי עבודתם. קלינור התמהמהה לעיתים בתשובותיה אולם השיבה למנהלי בית החולים כאשר פנו אליה.
4. קלינור הציגה בפני בית החולים כי העובדים הם עובדיה וכי היא מטפלת בעניינם.

1. התובעת הייתה עובדת קלינור.
2. עקב התנהלותה הפגומה של קלינור כלפי העובדים, הגיע ביה"ח להחלטה לשינוי ארגוני ולניהול ולהעסקה ישירה של העובדים.
3. התובעת הועסקה ישירות ע"י ביה"ח מיום 1.2.11 ועד ליום 4.8.11, מועד התפטרותה. התובעת קיבלה את כל זכויותיה בגין תקופת העסקתה זו. זכויות המגיעות לתובעת בגין תקופת עבודתה אצל קלינור, עליה לקבלן מקלינור.
4. גב' שרעבי לא שוחחה עם התובעת ביום הלידה ולא הציעה שבעלה של התובעת יחליף אותה. גב' שרעבי ניסתה לעזור לתובעת בפנייתה לקלינור למלא את הטפסים לביטוח לאומי.

טענות קלינור -

1. לתובעת אין עילת תביעה בכתב תביעתה כלפי קלינור ולא נתבקש כל סעד כלפי קלינור.
2. מעדותה של התובעת התברר כי אין לתובעת כל טענה כלפי קלינור.
3. התובעת עבדה בנתבעת 2, י.ק.ו. ניקיון, אשר שיבצה את התובעת לעבודתה בבית החולים. קלינור לא הנפיקה לתובעת תלושי שכר ולא שילמה לה שכר. בית החולים ידע שהתובעת מועסקת בנתבעת 2 ולא בנתבעת 3.
4. תביעותיה של התובעת לנזק ממוני ולנזק לא ממוני אינן קשורות לקלינור.
5. ממילא לא נגרם לתובעת נזק משלא הגישה תביעה למל"ל בגין דמי לידה.
6. לחלופין, על פי תלושי השכר שהוצגו על ידי התובעת הועסקה התובעת על ידי הנתבעת 2 במשך 4 חודשים בלבד ולכן לכל היותר ניתן לייחס רק תקופה זו לקלינור באשר לזכויותיה של התובעת.
7. עדויות -

שמעתי את עדותה של התובעת.

מטעם בית החולים, שמעתי את עדותו של מר דני שטראוך, מנהל מחלקת משאבי אנוש ואת עדותה של גב' אילנה שרעבי, עובדת בית החולים.

מטעם קלינור שמעתי את עדותו של מר הימלבלאו משה, מנכ"ל בנתבעת.

1. הכרעה -

לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שצורפו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה נגד בית החולים להידחות ודין התביעה כנגד הנתבעת 3 להתקבל.

האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ?

1. המבקש להוכיח כי אומנם מתקיימים יחסי עובד ומעביד בינו לבין הגוף בו עבד בפועל, עליו מוטל הנטל להוכיח זאת (ראה לעניין זה דב"ע שנ/147-3 מלונות דן בע"מ נ' מיכאל ברנט פד"ע כ"ג 176, 181 וכן בג"ץ 319/78 שמן תעשיות בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד ל"ד (2) 75).

לאורך השנים נקבעו בפסיקה מבחנים שונים על מנת לבחון קיומם של יחסי עובד מעביד: מבחן הפיקוח, מבחן ההשתלבות והמבחן המעורב. בית הדין הארצי בפסק דינו המנחה דב"ע נב/142-3 חסן עליאה אלהרינאת נ' כפר רות (פד"ע כ"ד 535), התווה מספר סימני היכר לקביעת זהותו של המעביד: האופן בו ראו הצדדים את ההתקשרות ביניהם, מי קיבל את העובד לעבודה, מי קבע את תנאי הקבלה ומי שיבץ אותו בעבודה, מי קבע את מכלול תנאי השכר של העובד, מי פיקח על עבודתו, למי הבעלות על אמצעי הייצור, האם העבודה אשר עבורה נשכר העובד נעשית לצורך עסקו המרכזי של המשתמש בעבודה  והאם יש למשתמש עסק משלו במסגרתו משולב העובד.

אציין כי לאחר בחינת מכלול הראיות התרשמתי כי בעניינה של התובעת בית החולים שימש כמשתמש בלבד וכי עסקינן במערכת של מיקור חוץ אותנטית, כפי שיפורט להלן.

1. בעדותה בפניי, אישרה התובעת כי ידעה על הימצאותם של קבלנים בהעסקתה:

"ש. את ידעת שיש קבלנים.

ת. ידעתי. אבל אני לא מכירה אותם."

(עמ' 3 לפרוטוקול שורות 26-25 לעדות התובעת).

קרי, לא עסקינן במערכת משולשת (עובד-משתמש-קבלן) שהעובד אינו מודע לה.

1. על התובעת היה מוטל הנטל להוכיח כי שאר קבלני המשנה קשורים לקלינור. בסעיף 15 לתצהיר התובעת העידה התובעת כי תקופת העסקתה בנתבעת 2 הנה מיום 1.1.10 ועד לחודש 4/10, הא ותו לא. התובעת לא טרחה להציג תלושי שכר לחלק מחודשי עבודתה שלאחר מכן (7/10-5/10):

"ש. כמה זמן חלף מאז שילדת עד שחזרת לעבודה לפי דרישת אילנה ?

ת. 3 שבועות.

ש. אין תלושים פה לחודשים 5, 6, 7 ?

ת. לא היה חודש שלא עבדתי. שנתיים וחודשיים עבדתי (העדה פונה לבא כוחה ושואלת: אין תלושים?)

ש. איפה התלושים של חודשים מאי, יוני ויולי 2010 ?

ת. אני לא יודעת. אני עבדתי. התחלתי לעבוד באוגוסט 2009 עד 4 באוגוסט 2011."

(עמ' 7 לפרוטוקול שורות 8-2 לעדות התובעת)

1. עם זאת, מעדותו של עד הנתבעת 3 עלה כי הנתבעת 3 לא הודיעה לבית החולים כי קבלני המשנה מתחלפים ובהסכם ההתקשרות לא נכתב כי קלינור איננה יכולה לספק שירותים באמצעות קבלני משנה (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 33-32 וכן עמ' 23 שורה 1 לעדות הימלבלאו). הנתבעת 3 ערבבה בינה לבין קבלני המשנה וחלק מהעובדים עבדו אצלה וחלק אצל קבלני המשנה (עמ' 23 לפרוטוקול שורה 29 לעדות הימלבלאו), כך שספק אם העובדים יכלו לדעת במדוייק על ההעברות השונות.
2. ברי כי פיקוח נעשה גם על-ידי משתמש אשר השירותים ניתנים בחצרו, אולם הוכח על-ידי בית החולים כי בד בבד בחלק מהתקופה פיקחו הנתבעות 2 ו-3 על עבודת העובדים (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 23 לעדות הימלבלאו). גב' שרעבי העידה כי היה פיקוח מטעם קלינור (עמ' 15 לפרוטוקול שורה 26 לעדות שרעבי) וכי נעשה גם פיקוח על-ידי הנתבעת 2 (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 30-31 לעדות שרעבי) ומנהל הנתבעת 3 הודה כי עופר היה מפקח מטעמו בבית החולים (עמ' 24 לפרוטוקול שורות 5-4 לעדות הימלבלאו).
3. אין מחלוקת כי תלושי שכר נמסרו לתובעת. עצם מסירת תלושים על-ידי עובד בית החולים אין בה כשלעצמה כדי ליצור יחסי עובד ומעביד, שהרי ברי כי המשתמש בשירותי קבלן ניקיון בא במגע עם העובדים שכן הם עובדים בחצרו.

1. על פי ההסכם שנכרת בין בית החולים לקלינור, אחת לרבעון הייתה אמורה קלינור להעביר לבית החולים מסמכים, הנוגעים לתשלום שכר העובדים:

"החברה (הכוונה לקלינור – הוספה לא במקור – א.ג.כ.) תשלם את מלוא שכרם של עובדי החברה שיוצבו אצל המזמינה והזכויות הסוציאליות והנלוות על פי כל דין לרבות הסכם קיבוצי ו/או צו הרחבה ותקיים את כל החוקים ודיני העבודה החלים על עבודת עובדי החברה המוצבים אצל המזמינה. אחת לרבעון, תגיש החברה למזמינה אישור מרו"ח, בדבר תשלום מלוא שכרם וזכויותיהם הנילוות של העובדים, בצירוף רשימת עובדים והעתקי תלושי השכר."

(סעיף 7.2 להסכם המצורף כנספח א' לתצהיר רעות).

1. מתכתובות מייל שצורפו עולה בבירור כי התנהל קשר בין קלינור לרעות, כאשר נציג מטעם רעות פונה לקלינור באשר לתשלום זכויות של עובדים שהועסקו ברעות דרך קלינור ושקלינור לקחה על עצמה לשלם את השכר (נספח ב' לתצהיר שטראוך). עוד עולה מן המיילים שצורפו, שרעות פנתה מספר רב של פעמים לקלינור באשר לתשלום שכר העובדים. גב' אפרת חרזי, מנהלת הרכש ברעות, פנתה למר מרקו לוי, מנהל בחברת קלינור, בדרישה לבדוק פערים בשכר של עובדים שהתלוננו (נספחים ג', ד', ה' לתצהיר שטראוך). מהמיילים עולה בוודאות כי רעות לא שקטה על שמריה ודאגה לעובדי הקבלן, אולם נראה כי קלינור הייתה מצויה בקשיים ולא הצליחה לפתור את הבעיות שהתעוררו.
2. כאמור, הוכח על-ידי בית החולים כי נעשו פניות בכתב ובעל פה על ידו לקבל את המסמכים לכלל העובדים ולתובעת בפרט:

"ת. לא, פניתי בפעם הראשונה אחרי חצי שנה. לא נעניתי ואז פניתי לאנשי הקשר שלהם: אם זה הסמנכ"ל שי שלום, וממנו קבלתי את הנתונים."

(עמ' 8 לפרוטוקול שורות 31-30, שורה 24 לעדות שטראוך)

"בספטמבר 2010 אם אני לא טועה פניתי לשי שלום הסמנכ"ל, בבקשה שיפתרו את הבעיה עם העובדת ואז נאמר לי פעם ראשונה שהיא בעצם הועסקה ע"י חברות אחרות שהן עבדו בשרשור דרך חברת קלינור."

(עמ' 9 לפרוטוקול שורות 32-30 לעדות שטראוך)

"ש. במייל שאתה מצרף לתצהירך, מיום 29.7.10 (נספח ב'), שאתה שולח לשי שאני מבין שהוא אחד הסמנכ"לים בקלינור, אתה שואל אותו בסוף "מה קורה עם החתימה...". האם אתה מתכוון לתובעת במייל הזה ?

ת. כן.

ש. מה הוא עונה לך בעניין העובדת חנה ?

ת. התשובה הייתה מאוד ברורה שהוא מטפל בנושא ושהוא חוזר אלי עם תשובה. אני חייב להוסיף שבאותה נקודת זמן עוד לא ידעתי שחנה הועסקה דרך חברות אחרות."

(עמ' 10 לפרוטוקול שורות 13-7 לעדות שטראוך).

1. בית החולים הוכיח כי עשה כל שלאל ידו על מנת שהמעבידים בפועל ישלמו את מלוא שכרה של התובעת ואף בסופו של דבר נקלטה התובעת לעבודה בבית החולים כמעסיק ישיר.

סיכום ביניים:

1. אשר על כן מסקנתי היא, כי בין רעות לקלינור או לחברות מטעמה התקיימה מערכת אותנטית של מיקור-חוץ. בין קלינור לרעות נחתם הסכם התקשרות ובפועל קלינור והחברות מטעמה שילמו לתובעת את משכורתה, פיקחו על עבודתה באמצעות מפקחים וסיפקו את חומרי הניקוי ואת בגדי העבודה, הכול כפי שהתחייבו בהסכם בין קלינור לרעות.
2. רעות עשתה כל שלאל ידה על מנת שזכויות עובדי קלינור תישמרנה והראיה נספחים ב'-ה' לתצהירו של שטראוך ואילו קלינור בחרה להתקשר עם חברות על מנת לקיים את ההסכם עם רעות ולא טרחה ליידע בכתב את רעות על התקשרויות אלו ובוודאי שלא הוכח זאת על ידה.
3. לא נעלם מעיניי כי קלינור עדיין מספקת עובדים לבית החולים אולם משמרבית העובדים הועברו לעבוד בהעסקה ישירה, אינני סבורה שבכך יש כדי לשמש כנגד בית החולים, שכן תוך 6 חודשים מיום שנודע לבית החולים על העסקת התובעת באמצעות קבלן משנה, הועברה התובעת לעבוד בהעסקה ישירה של בית החולים.
4. התרשמתי כי בית החולים לא ביקש להתחמק מזכויותיה של התובעת ואף בוצע מהלך ארגוני שבסופו בית החולים קלט את התובעת. לא שוכנעתי כי הסיבה להעברת העובדים להעסקה ישירה הייתה סיבה כלכלית, אלא בשל תלונות של עובדים:

"האינדיקציות היינו מקבלים מפניות של עובדים של קלינור שהיו פונים אלינו בנוגע לאי תשלום שכרם, תשלום חלקי או אי קבלת כל הזכויות שמגיעות להם, והאינדיקציה שזה נפתר, כשהם היו מדווחים לנו שהנושא נפתר."

(עמ' 15 לפרוטוקול שורות 3-1 לעדות הימלבלאו)

1. רעות לאורך כל ההתקשרות לא ניסתה להתחמק מתשלום זכויות העובד באמצעות מיקור-החוץ מאחר שכפי שראינו, לאחר שרעות נוכחה כי קלינור לא מתחמקת מתשלום זכויות העובדים ומפעולות שהצטרכה לעשות במסגרת חובתה כמעבידה, קלטה רעות חלק מהעובדים ובכללם את התובעת. זוהי עדות למיקור-חוץ אותנטי ולאי ההשתמטות של רעות מחובתה לנהוג על-פי חוקי העבודה. לכן, אין כל מקום להטיל אחריות על תקופת העסקה בטרם נקלטה התובעת לעבודתה ברעות. קלינור הנה חברה סולבנטית ולא הוכח אחרת ועליה לשאת בכל חובותיה כמעבידה ואין מקום להטיל חבות על רעות, לא כמעסיקה ולא כמעסיקה במשותף.
2. לא זו אף זו, פניות רעות נעשו כולן לקלינור ולא לצדדים שלישיים, דבר המעיד כי רעות סברה באמת ובתמים כי קלינור היא המעסיקה של העובדים וקלינור לא ניסתה להעמיד את רעות על טעותה. כך ראוי כי משתמשים ינהגו כלפי עובדים של חברות חיצוניות ועלינו לנהוג דין שונה במקרים כגון אלו ולא לחייב את המשתמש בחובות החברה המעסיקה.
3. לתובעת אין כל סעד נתבע באשר לתקופה שלאחר קליטתה ברעות, ללמדנו כי רעות נוהגת עם עובדיה בהגינות ומשלמת את כל זכויותיהם, כפי שהעניין עולה מהשתלשלות האירועים בתיק דנן.
4. למרות שהתובעת תבעה את י.ק.ו. ניקיון ושמירה ושירותים (2009) בע"מ, למיטב ידיעתנו, לא ביקשה כלל לקבל פסק דין כנגדה או למצער להגיש לבית הדין אישור מסירה או בקשה להגשת תחליף המצאה. בכך נהגה התובעת שלא בתום לב ובחרה לתבוע את בית החולים מאחר שהוא ה"כיס העמוק" והגבייה ממנו קלה יותר ואל לו לבית הדין ליתן ידו לכך.
5. אשר על כן הנני קובעת כי קלינור בלבד הייתה מעסיקתה וזאת עד לקליטתה כעובדת ברעות.

האם זכאית התובעת לפיצוי על-פי חוק עבודת נשים ?

1. ראשית, נוכח מסקנתנו כי באותה תקופה לא היה בית החולים מעסיקהּ, הרי גם אם נלך לשיטת התובעת כי עובדת בית החולים הכריחה אותה לחזור לעבודה, אין לכך כל נפקות משפטית מאחר שבית החולים לא היה מעבידהּ של התובעת.
2. שנית, לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדות התובעת ואסביר. בתצהירה טענה התובעת כי אילנה הציבה לה עובדה: או שהיא חוזרת בהקדם לעבודה או שתאבד את משרתה (סעיף 19 לתצהיר התובעת).

גרסה זו נעלמה מעדותה בפניי:

"ש. והיא אמרה לך מזל טוב אבל שהיא תצטרך להביא עובד חדש במקומך ?

ת. היא לא אמרה לי להביא עובד חדש, היא אמרה לי מזל טוב, היא אמרה מי יבוא לעבודה מחר ? אמרתי לה אוקיי מחר שבת מחר יבוא בעלי לעבוד.

ש. אחרי זה דיברת איתה אחרי חודש שבעלך סיים ?

ת. לא אחרי חודש, אחרי 3 שבועות. בעלי...

ש. וכך נגמרה השיחה ? היא אמרה מי יבוא לעבודה ואמרת בעלי יבוא לעבוד ביום ראשון והיא אמרה בסדר ?

ת. היא אמרה בסדר..."

(עמ' 4 לפרוטוקול שורות 26-19 לעדות התובעת).

1. מצאתי את עדותו של מר הימלבלאו, מנכ"ל קלינור, מהימנה.

וכך העיד הימלבלאו:

"ש. בזמן שכתבת את הדברים ידעת שמדובר בעובדת שעבדה אצלכם וחזרה לעבוד בזמן שהייתה אמורה להיות בחופשת לידה ?

ת. בשום אופן לא. העובדי קבלן, למח' משאבי אנוש לא הייתה שום נגיעה בהתנהלות השוטפת בהגעה שלהם לעבודה, הם לא עברו דרך משאבי אנוש, ובעצם המגע הראשון שלי עם הגב' חנה הייתה אחרי שהבית חולים ביקש את התערבותי פשוט לאור המצוקה שלה."

(עמ' 10 לפרוטוקול שורות 22-18 לעדות הימלבלאו)

1. ספק רב אם מילותיה של הגב' אילנה שרעבי, עובדת אחזקה שתפקידה לפקח על עובדי הקבלן, יכולות לחייב את רעות שכן נטען על ידי התובעת כי מאן דהוא מהנהלת רעות כפה עליה לשוב לעבודה. אף אם נלך לגירסת התובעת כי אומנם אילנה שרעבי אמרה לה "אבל מי יבוא מחר?" אין בזה איום שכן התובעת הנה עובדת קלינור וקלינור מחוייבת לספק עובדים לרעות על פי ההסכם. לכן, גם אם אילנה שרעבי שאלה שאלה זו, הרי שהכוונה למי יחליף את התובעת, שכן ברור שאילנה שרעבי הייתה אחראית בין השאר על ניקיון המקום ולכן שאלה מי יחליף את התובעת.
2. העובדה כי בעלה של התובעת החליף את התובעת מעידה כי לאילנה שרעבי לא היה אכפת מי בדיוק יחליף את התובעת ובלבד שתקבל עובד או עובדת ניקיון. אין מחלוקת כי לאחר 3 שבועות הודיעה אילנה לתובעת כי בעלה לא יוכל להמשיך כי אין לו אישור לעבוד בישראל והתובעת, מסיבותיה שלה, שבה לעבוד.
3. אם סברה התובעת כי תוחלף בעובד קבלן ולא תוכל בעתיד לשוב לעבודה, הרי שזו הייתה תחושתה הסובייקטיבית בלבד שכן במציאות רעות העסיקה אותה ישירות בשלב מאוחר, לפיכך תחושה זו הייתה סובייקטיבית בלבד ולא היה לה על מה להתבסס שכן המציאות הוכיחה היפוכה של תחושת התובעת.
4. אשר על כן יש מקום לדחות טענות אלו של התובעת.
5. לא הוכח כלל על-ידי התובעת כי אומנם אולצה כטענתה לעבוד בחופשת הלידה. התרשמנו כי התובעת מסיבותיה החליטה לחזור לעבוד חודש לאחר הלידה.
6. חוק עבודת נשים אוסר על העסקה בחופשת הלידה, אולם כאמור לא הוכח כי התובעת אולצה על ידי מאן דהוא לעבוד.
7. על-פי חוק הביטוח הלאומי דמי הלידה נשללים ממבוטחת אשר חוזרת לעבוד ולכן גב' שרעבי צדקה במילותיה, אם אומנם אמרה דברים אלו, עת אמרה לתובעת כשביקשה לחזור: "היא אמרה לי תבואי לעבוד אי אפשר גם משכורת גם ביטוח לאומי" (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 2 לעדות התובעת).
8. זאת ועוד, התובעת כלל לא הגישה תביעה למל"ל. כיצד זה אם כן טוענת התובעת כי הפסידה את דמי הלידה (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 30-29 לעדות התובעת).

1. על המעסיק היה לחתום על טפסי הביטוח הלאומי. בית החולים לא יכול היה לחתום על טפסים אלה כי תלושי השכר לא הונפקו על-ידי בית החולים. שוכנעתי כי בית החולים ניסה לעזור לתובעת ופנה אל קלינור:

"היא באה להראות לי שביטוח לאומי לא שילם לה. ואז אני אמרתי למנהל בית החולים שזה אודי, שהוא עובד של בית החולים, שיעזרו לה."

(עמ' 20 לפרוטוקול שורות 19-18 לעדות שרעבי).

1. עוד התברר כי בית החולים לא ידע עד הלידה כי התובעת מועסקת באמצעות שרשור חברות (עמ' 13 שורה 28 לעדות הימלבלאו), לפיכך בית החולים שב ופנה רק אל קלינור.
2. במייל מיום 5.7.10 שכותבת אפרת חרזי, מנהלת הרכש בבית החולים, לדני שטראוך, מנהל מחלקת משאבי אנוש, נכתב:

"דני שלום,

...שים לב ליחס שאנו מקבלים מהחברה - בהמשך לתשובה שקיבלתי.

ועכשיו לענייננו – פנתה אליי עובדת בשם חנה אפוורק שילדה לפני יותר מ- 7 חודשים. העובדת הנ"ל פנתה לחברת קלינור בבקשה למלא את הטפסים הרלוונטיים לביטוח לאומי. החברה מילאה את הטפסים אך דווחה כי עבדה רק 4 חודשים למרות שחנה עבדה 8 חודשים בתקופת ההיריון. חנה פנתה אליהם והם הבטיחו שיסדירו את הנושא ויעבירו את הטופס מעודכן. כך משכו אותה במשך 7 חודשים שכל יום מבטיחים לה שהנושא מטופל והטופס יגיע למחרת . לפני מספר ימים פנתה אליי חנה לאחר שהתייאשה מהניסיונות שלה ושל אילנה. פניתי למרקו והוא הבטיח שהוא יטפל בנושא ויחזור אליי באותו יום. מרקו לא חזר אליי ולכן פניתי אליו בשנית ושוב הבטיח שהטופס יגיע "היום מקסימום מחר" - וכמובן לא קיבלנו. כמו כן ניסיתי להשיג את עופר וגם אותו קשה להשיג. ניסיתי להשיג אותו טלפונית אך הוא לא עונה.

אודה לטיפולך המסור."

(נספח ג' לתצהיר דני שטראוך)

שטראוך העביר את המייל לשי שלום, אשר השיב לו כי הנושא יטופל בהתאם.

1. עינינו הרואות כי רעות השגיחה על עובדי הקבלן שעבדו בחצרה ופנתה לקלינור על-מנת שתמלא את טפסי הביטוח הלאומי עבור התובעת.
2. אשר על כן מסקנתי היא שבית החולים לא פעל בניגוד לדין ואין מקום לפסוק סעד כלשהו כנגדו בגין העסקתה של התובעת במהלך חופשת הלידה.

האם זכאית התובעת לקבל זכויותיה מקלינור ?

1. לא נעלם מעיניי כי בכתב התביעה אין כל עילה כלפי קלינור והיה על התובעת לתקן את כתב תביעתה, עת הסכימה עם רעות להוסיף נתבעת נוספת לכתב התביעה. יחד עם זאת, משנתברר כי מול רעות עבדה קלינור ולא כל חברה אחרת, וקלינור התקשרה עם קבלני משנה נוספים, וצורפו מיילים שמהם עולה כי קלינור לקחה על עצמה את ההתחייבות לתשלום זכויות העובדים וכך גם נקבע בהסכם, לא יכולה כיום קלינור להסתתר מאחורי קבלני המשנה.
2. אינני סבורה כי על העובד ליפול בין הכיסאות בשל שרשור חברות והתקשרויות עם צדדים שלישיים. התובעת הועסקה לאורך תקופת עבודתה על ידי 3 קבלני משנה (ישראהוטל) ולא ברור אלו סכומים קיבלה התובעת בעבור זכויותיה בתקופה זו, משהתובעת נמנעה מלהציג את תלושי השכר לתקופה של אחד מקבלני המשנה. אולם בכך אין בכך כדי לפגוע בזכויותיה. ולכן על קלינור לשאת בכל חובות קבלני המשנה שאיתם התקשרה.
3. קלינור בסיכומיה ערכה חישוב לעניין העסקת התובעת ל-4 חודשים בלבד (על פי האמור בסעיף 15 לתצהיר התובעת), אולם נוכח מסקנתנו על קלינור לשלם לתובעת את כל זכויותיה ולא הוגש חישוב נגדי מטעם קלינור, תשלם קלינור את הסכומים הנתבעים.

סוף דבר:

1. התביעה כנגד רעות נדחית.
2. הנתבעת 3 תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:

סך של 4,682 ₪ בעבור דמי חופשה.

סך של 3,861 ₪ בעבור דמי הבראה.

סך של 3,742 ₪ בעבור פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה.

סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.2.11 ועד התשלום בפועל.

1. כן תשלם הנתבעת 3 לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏י"ז כסלו תשע"ד (‏20 נובמבר 2013) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ק. אסף כהן