תביעה קטנה אשר הגישה התובעת כנגד הנתבעת, עורכת דין במקצועה, לתשלום סך 29,800 ₪ השבת שכ"ט ששולם ביתר וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

תמצית טענות הצדדים:

1. המחלוקת נסבה על שכר הטרחה שגבתה הנתבעת מהתובעת, עבור טיפולה בתיק בגירושין של התובעת.

2. לטענת התובעת, בתמצית, תחילה סוכם בין השתיים כי התובעת תפקיד בידי הנתבעת סך של 10,000 ₪ כמקדמה על חשבון הטיפול המשפטי, מבלי שסוכם על גובה שכר הטרחה ומבלי שנערך הסכם שכר טרחה. בהמשך הפקידה התובעת בידי הנתבעת סכום של 68,700 ₪ בנאמנות במטרה להגן על כספה כחלק מהליך הגירושין. לטענת התובעת, במועד מאוחר יותר, בחודש דצמבר 2011, החליטו היא ובעלה להתגרש בהסכמה, וסיכמו בעצמם את תנאי הגירושין. הנתבעת התבקשה לנסח את הסכם הגירושין, ללא צורך בניהול מו"מ על-ידה. לטענת הנתבעת, לאחר החתימה על הסכם הגירושין, היא התבקשה להיכנס למשרד הנתבעת בשעת ערב, ואז החתימה אותה הנתבעת בחטף על מסמך אותו לא קראה כלל. בדיעבד הסתבר לה, לטענתה, כי המסמך עליו חתמה הוא הסכם שכר טירחה, הנושא תאריך 10.3.11, אף שנחתם על-ידה בחודש דצמבר 2011, ולפיו שכר הטרחה של הנתבעת עומד על 30,000 ₪ בצירוף מע"מ. הנתבעת קיזזה מכספי התובעת שהוחזקו בידיה בנאמנות, את שכר הטרחה האמור (ההפרש מהמקדמה ששולמה). מכאן התביעה, בה דורשת התובעת החזר הסכום שנגבה, וכן פיצוי על עוגמת נפש. לטענתה, היא מעולם לא חתמה על הסכם שכר הטרחה ואיננה חייבת לפיו. כמו-כן היא טוענת, כי סכום שכר הטרחה הוא מוגזם ואיננו הולם לשירות המצומצם שניתן לה על-ידי הנתבעת.

3. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת. לטענתה, הסכם שכ"ט נחתם ביום 10.3.11, הוא המועד בו שילמה התובעת מקדמה בסך 10,000 ₪. הנתבעת טוענת כי סכום שכה"ט שסוכם הוא הסכום שהיא נוהגת לגבות עבור טיפולה במקרים דומים, וכך גבתה אף מאחות של מכר של התובעת שבעקבות הפנייתו הגיעה אליה התובעת, ולעניין זה צורף הסכם שכר הטרחה שנערך עם אותה אישה. עוד טוענת הנתבעת, כי לאורך כל התקופה שמאז החתימה על הסכם שכר הטרחה ועד לגירושין, היא ייעצה לתובעת אשר הגיעה למשרדה תכופות לייעוץ, ליוותה אותה כל הדרך ושימשה לה אוזן קשבת והדריכה אותה מה שהוביל בסופו של יום לחתימה על הסכם גירושין מוצלח מבחינת התובעת, אותו אף הגישה הנתבעת בעצמה לבית הדין הרבני. עוד לטענתה, התובעת עמדה על כך שהיא רוצה לפדות את הכספים שהופקדו בידה בנאמנות גם אם משמעות הדבר שבירת תוכנית חסכון. סך 44,715 ₪ נמסרו לידי התובעת בבנק, כאשר התובעת מתלווה אליה ואף חתמה על מסמך לשחרור הסכום בהתאם לדרישת הבנק.

דיון והכרעה:

4. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת להסכם שכר הטרחה, הנושא תאריך 10.3.11. כאמור לעיל, התובעת טוענת כי הוחתמה על המסמך רק לקראת סיום הליך הגירושין, זמן רב לאחר המועד הנקוב בו, ומבלי שהסכימה לתוכנו, ואילו גרסתה של הנתבעת הינה הפוכה ולפיה נחתם ההסכם מלכתחילה, עת שולמה המקדמה עבור שכר הטרחה, בנוסחו המלא ולאחר שתוכנו אף הוסבר לתובעת.

5. יצויין תחילה כי הסכם שכר הטרחה מנוסח באופן שאיננו מצטיין בבהירות רבה. לכאורה ניתן להבין מהאמור בראשיתו כי רק אם התובעת ובעלה לא יגיעו לידי הסכמה יעמוד שכה"ט על סך 30,000 ₪, אולם לאחר מכן צוין כי שכה"ט הינו 30,000 ₪ בצירוף מע"מ במקרה של הסכמה, וצויין במפורש כי אם אין הסכמה יסוכם בנוסף על סכום זה תשלום באחוזים. התובעת לא העלתה טענה במישור זה, ונראה כי שני הצדדים הבינו את ההסכם באופן ששכר הטרחה המצויין בו הוא 30,000 ש"ח בצירוף מע"מ אף אם הגירושין יעשו בהסכמה, וכאמור יש לכך עיגון בלשון ההסכם, ולפיכך אינני נדרשת לכך.

6. אשר למחלוקת ביחס לחתימה על ההסכם והמועד בו הוא נערך, סבורני כי לא עלה בידי התובעת להוכיח ברמת ההסתברות הנדרשת את טענותיה. לא למותר לציין, כי הטענה בדבר אופן עריכת המסמך על-ידי הנתבעת, הינה, במהותה, טענה למרמה/זיוף על-ידי הנתבעת, וטענה מסוג זה טעונה תשתית ראייתית מוצקה דיה להוכחתה. כפי שצויין לעיל, המועד הנקוב בהסכם, הוא המועד בו שולמה המקדמה בסך 10,000 ₪ על-ידי התובעת, דבר התומך בגרסת הנתבעת באשר לאופן התרחשות האירועים. כמו-כן, גרסת הנתבעת, שהיא עדות יחידה של בעל דין, לא היתה עקבית בנקודה זו, שכן בעוד שבכתב התביעה נכתב כי היא התבקשה לחתום על המסמך ועשתה כן "מבלי לקרוא אותו כלל", תיאור ממנו ניתן להבין כי ההסכם היה קיים אך היא לא קראה את תוכנו, בעדותה טענה, לראשונה, כי הוצג לה מסמך ריק וכי חתמה על מסמך ריק (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 1-2; עמ' 3, ש' 14).

7. כפי שצויין, הנתבעת הכחישה מכל וכל את הטענות בדבר אופן עריכת הסכם שכר הטרחה, ועל כך חזרה בעדותה בפני. יצויין כי עיון בהסכם שכר הטרחה מעלה סימני שאלה מסוימים; כך, העובדה כי בהסכם צויין, באשר למועד התשלום, כי שכר הטרחה ישולם עם התקדמות התיק "ולא יאוחר מיום 1/1/12". כאמור, הסכם הגירושין הושג בדצמבר 2011, מועד קרוב למועד התשלום המופיע בחוזה, כאשר ברי כי מועד חתימת הסכם הגירושין לא היה בידיעת הצדדים במרץ 2011, התאריך הנקוב בהסכם כמועד עריכתו. יצויין עם זאת, כי הנתבעת העידה לעניין זה כי מועד התשלום נקבע בהסכם כפי שנקבע בשל היותו תחילת שנת המס, הסבר שהוא בגדר האפשרי. עוד עולה תהיה באשר לעובדה כי בהסכם מצויין כי "על העברה במקרקעין הן של הדירות והן של החנות לטובת גב' רבקה יקבע מחיר נוסף שייעשה לאחר הנחה על המחיר המקובל אצל עו"ד בשוק החופשי"; לפי העולה מכתב ההגנה של הנתבעת, מדובר בתנאים שהושגו בהסכם הגירושין עצמו, ועולה תהייה האם הם היו בגדר צפיית הצדדים בעת ההתקשרות הראשונית ביניהן במרץ 2011.

8. בסופו של יום, חרף תהיות אלה, לאחר בחינת הראיות ושמיעת עדויות הצדדים, ונוכח המפורט לעיל, לרבות מהות הטענה המועלית כלפי הנתבעת, סבורני כי אין בפני תשתית ראייתית מספקת להעדפת גרסת התובעת, לפיה החתימה אותה הנתבעת על מסמך ריק והוסיפה לו בדיעבד את תוכנו כמו-גם תאריך שאיננו תאריך החתימה האמיתי.

9. אשר לטענה בדבר אופן הקיזוז מתוך הסכום שהופקד אצל הנתבעת בנאמנות, ממסמך הבנק מיום 4.1.12, עולה כי התובעת חתמה על הסכמה למשיכת הכספים מחשבון הנאמנות בסכום הפיקדון לאחר הפחתת שכה"ט. כמו-כן, בהסכם שכר טרחה נקבע כי הנתבעת תהיה רשאית לקזז את המגיע לה מהלקוחה מתוך כספים שיופקדו בידיה. לפיכך, איננה רואה לקבל את טענות התובעת בעניין זה.

10. אשר לטענה כי שכר הטרחה שנגבה היה מוגזם ביחס לשירות שניתן, הרי שאף אם אתעלם מהמישור ההסכמי, אינני סבורה כי הונחה תשתית לקבוע זאת. הנתבעת כאמור הציגה הסכם נוסף כדוגמא לשכר הטרחה אותו היא נוהגת לגבות במקרים כגון זה, והעידה כי התובעת נהגה לפקוד את משרדה במהלך השנה שקדמה לחתימה על הסכם הגירושין לצורכי ייעוץ מספר רב של פעמים וכי נהגה להתקשר אליה בתדירות גבוהה. עוד יש לציין, כי מהמסמכים שצורפו על ידי הנתבעת עולה כי היא זו שפתחה את תיק הגירושין ברבנות ושילמה את דמי האגרה, דבר המלמד לכאורה על מעורבות ממשית בטיפול בעניינה של התובעת, מעבר לעריכת הסכם גרידא. לא הוצגה כל תשתית לתמוך בטענה כי שכר הטרחה הוא חריג בנסיבות, והטענה לא הוכחה.

11. נוכח המפורט לעיל, ומשהגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה, התביעה נדחית.

12. בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.