1. עסקינן בתביעת נזיקין על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק") שהגיש התובע לפיצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם לו, על פי הנטען, ביום 07.07.2010 כהולך רגל בתאונת "פגע וברח", שארעה בשעות ערב בשדרות ירושלים ביפו.

על פי הנטען פרטי הרכב הפוגע וזהות הנהג, אשר המשיך בנסיעה, אינם ידועים לתובע ועל כן הוגשה תביעתו כנגד "קרנית" – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "הנתבעת"), זאת מכוח הוראת סעיף 12(א)(1) לחוק.

2. הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה את הנטען על ידי התובע באשר לנסיבות פציעתו, לרבות טענתו כי "היה מעורב בתאונה כלשהי ו/או בתאונת דרכים בפרט" (ראה סעיפים 3 ו-6 לכתב ההגנה).

3. במצב דברים זה פוצל הדיון באופן שראשון לכל תידון ותוכרע שאלת החבות - הנסיבות בהן נחבל התובע.

4. על פי הנטען בכתב התביעה נפגע התובע "בתאריך 7.7.10 בשעה 22:10 או בסמוך" עת "הלך ... ברחוב שדרות ירושלים בתל-אביב יפו" בעודו "חוצה את הכביש רכב שנסע במהירות מופרזת (להלן: "הרכב") פגע בו בחוזקה.

התובע עף על הכביש ואיבד את הכרתו. נהג הרכב המעורב בתאונה (להלן: "הנהג") לא עצר וברח מהמקום בנסיעה מהירה ... כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בכל חלקי גופו ובעיקר ביד ובראש".

5. עשרה ימים לאחר אירוע התאונה הנטענת פנה התובע לתחנת המשטרה ומסר "הודעה על תאונת דרכים".

על פי ההודעה ארעה התאונה ביום 07.07.2010 בשעה 22:10 ב"רח' שדרות ירושליים ליד 14 קומות", שעה שהתובע הלך "ברחוב לכיוון הבית" ובקש "לחצות את הכביש פתאום פגע בי רכב מצד שמאל נפלתי ומאחר שנפגעתי בראש – התעלפתי איבדתי הכרה, במקרה עבר נהג מונית שלקח אותי לבית חולים וולפסון.

הנהג שדרס אותי לא עצר אפילו לא הצלחתי לקחת מספר הרכב שלו, כי כשהייתי בהכרה הנהג שעבר ועצר לקחת אותי לבית החולים עזב אותי אפילו לא ביקש כסף לנסיעה ומהפגיעה בראש הייתי כולי דם ולא ראיתי כלום. הפגיעה בראש וביד שמאל" (נספח ל- ת/1).

על יסוד הודעה זו הופק באותו היום "טופס מידע על נתוני תיק כללי – תאונה" (נספח ל- ת/1).

6. ביום 28.09.2010, עוד טרם הגשת התביעה שבפני, ערך התובע לבקשת הנתבעת "תצהיר נסיבות" בו שב על גרסתו לפיה פונה ממקום התאונה לבית החולים "וולפסון" על ידי "נהג מונית שעבר במקום בתאונה", אשר פרטי זהותו אינם ידועים לו (נ/1 – נספח 2).

7. בתצהיר מיום 13.02.2013 שערך התובע במסגרת הליך זה ואשר שימש כעדותו הראשית (ת/1) עמד על גרסתו לפיה התאונה ארעה בשעת ערב (22:10) בשדרות ירושלים ביפו במהלך חציית הכביש במעבר חציה.

8. גרסת התובע אינה זוכה לתימוכין ברשומה הרפואית שנערכה עם קליטתו בבית החולים "וולפסון" ודומה כי עדותו בבית המשפט בחקירה הנגדית בקעה אף היא בה בקיעים של ממש, כפי שיבואר בהמשך.

8.1 עיון במדבקה שעל גבי תעודת חדר המיון מלמדת על מועד קבלתו של התובע בבית החולים – "07.07.10 22:30" כמו גם על סיבת הגעתו, אשר צוינה בקוד "63".

קוד זה על פי עדותן של עדות ההגנה, הגב' אוסנת רוס (ע"ה 1) והגב' ציפי חרוסט ספדי (ע"ה 2) נועד למצבים של חבלה באירוע של "תקיפה" ונקבע על ידי פקידת הקבלה הפוגשת בנפגע עם קליטתו בחדר המיון, הכל על פי תיאורו את נסיבות הגעתו לחדר המיון (כשמדובר במטופל המגיע עצמאית), עוד בטרם פגש בגורם מקצועי מטפל, בין אחות ובין רופא -

"ת. כל מטופל שפונה לחדר מיון נפתח לו תיק. ... שמדובר בפניה עצמית והמטופל נמצא מול הפקידה יש שיחה שמתנהלת בין המטופל לפקידה. הפקידה שואלת בין היתר את סיבת הפניה למיון ויש רשימה של סיבות ומה שהמטופל אומר זה מה שיירשם על ידי הפקידה.

...

ש. מציג לך תעודת חדר המיון של התובע, מה זה סיבה 63

ת. זה סיבה שנקראת תקיפה קטטה. יש כמה סיבות שמופיעות לא במלל אלא במספר, כמו תקיפה מינית וזה דברים שאנחנו לא רוצים שיופיע, התאבדות וסיבות כאלה. הן מוגדרות במכוון כמספר על המדבקה ולא כטקסט.

...

מדובר כאן בפניה עצמית לפי הרישומים אצלנו

...

משיבה לשאלות ביהמ"ש:

ש. המדבקה מונפקת עוד לפני שניתנת אנמנזה מהרופא (צ"ל: "לרופא" – ש.י.) או האחות (צ"ל: "לאחות" – ש.י.) מהחולה

ת. כן

ש. זה שלב ראשון של הקבלה עוד לפני בדיקה רפואית ראשונית

ת. כן. הפקידה היא הראשונה שפוגשת את המטופל, פותחת את התיק ונותנת לו אותו עם המדבקות"

...

ש. 63 זה קוד של תקיפה/קטטה. מה הקוד של תאונת דרכים

ת. 30"

(עדותה של הגב' אוסנת רוס – מנהלת משרד קבלה מיון ומרפאות חוץ – עמ' 24-26 לפרוטוקול ישיבת יום 13.6.2013)

"ש. מציג תעודת חדר מיון, את מזהה את הפרטים שלך על המדבקה

ת. כן. לפי קוד מפעיל שמציין את שמי הפרטי ותחילת שם משפחה

ש. איזה קוד סיבה ציינת במדבקה

ת. 63. המשמעות שלו זה תקיפה

ש. למה ציינת את הקוד הזה

ת. זה לא נראה כאן אבל בד"כ זה לדברי החולה, שמגיע חולה לחדר מיון אם הוא יכול לתקשר נשאלת השאלה למה הגיע ואני מציינת את סיבת ההגעה

...

ש. מה בדיוק אמר לך התובע

ת. אני לא זוכרת . זה משנת 2010 אבל מה שכתבתי במסך של נתוני התאונה זה מה שהוא אמר, שזה קרה ברחוב יפת, מה שכתוב כאן שהוא נחבל בראש. ציינתי שזה לדבריו, אני תמיד מציינת לדבריו.

לשאלות ביהמ"ש:

ש. היכן כתבת שהאירוע היה ברחוב יפת ושהוא נחבל בראש

ת. במסך של התאונה כי אין לנו אפשרות אחרת בנתונים של תקיפה. אין לנו מסך שאנחנו יכולים לרשום נתוני תקיפה ולכן זה המקום שאני מציינת את זה.

...

המשך חקירה:

ש. מדוע לא נרשם בת/3 (תדפיס המסך בו נרשם מקום האירוע ותיאור האירוע – ש.י.) תקיפה

ת. אין אפשרות לרשום זאת, תאונה זו האפשרות היחידה שהמסך נותן אוטומטי.

ברגע שזו תאונת דרכים כמו שציינתי בהתחלה, שכתוב תיאור האירוע אני רושמת רכב ברכב, רכב באופנוע, הולך רגל, תאונה עצמית. במקרה הזה לא רשמתי אף אחד מאלה"

(עדותה של הגב' ציפי חרוסט – פקידת הקבלה בחדר המיון – עמ' 26-27 לפרוטוקול ישיבת יום 13.6.2013) (ההדגשה שלי – ש.י.)

8.2 זאת ועוד.

תיאור נסיבות החבלה כ"תקיפה" מופיע אף בגוף הרשומה שנערכה בחדר המיון על ידי הרופא המטפל.

בפרק "אבחנות" ו"טיפול במיון" נרשם במלל " ASSULT".

8.3 רישומים אלה לא נעלמו מעיני התובע ובתצהיר, אשר שימש כעדותו הראשית, ביקש להקדים וליתן הסבר להם, באי הבנה שנפלה -

"כאשר הגעתי לחדר המיון, נשאלתי ע"י אחת הפקידות מה קרה לי ועניתי כי נפגעתי בתאונת דרכים, שרכב פגע בי וברח. אני דובר שפה ערבית ושפת האם שלי היא ערבית. ייתכן שהפקידה לא הבינה את דבריי ולכן רשמה ת.ד. ותקיפה. אני לא הותקפתי ולא תקפתי ולא ברור לי מהיכן נובעת טעות זו"

(ת/1 סעיף 7)

8.4 דומה כי ניסיון זה ליתן הסבר לא צלח.

ראשית יוער כי הפקידה לא ציינה "ת.ד. ותקיפה" כעדות התובע. הפקידה ציינה "תקיפה" בלבד כפי שעולה מהמדבקה שהופקה ומעדותה. הרישום המאזכר תאונת דרכים נערך בשלב מאוחר יותר על ידי גורם רפואי.

שנית, בעדותה התייחסה הגב' ציפי חרוסט למצבים בהם נדרשת תקשורת עם מי ששפתו אינה עברית וציינה כי בעת שקיים קושי, נוהגת היא ואחרים כמותה להעזר בעובדי חדר המיון הדוברים את שפתו של המטופל, דבר אשר לא נדרש בעניינו של התובע-

"ש. את ידעת שהתובע דובר ערבית

ת. הוא דובר עברית. אם כתבתי שזה חבלה בראש כתבתי את זה לדבריו. כתבתי במסך לדבריו.

ש. איך את יודעת שהוא דובר עברית

ת. כי כתבתי לדבריו

ש. גם שיש משיהו שהוא לא דובר עברית רהוטה את יכולה לחוש בזה

ת. בד"כ יש לנו גם אחים ערבים בחדר מיון אז אנחנו נכנסות ונעזרות בהם...

ש. במקרה הזה לא היית צריכה להעזר

ת. לא

ש. יכול להיות שהתובע מבחינתו פירש בערבית את סיבת הגעתו ואת תרגמת לעברית

ת. ממש לא. אני לא מבינה ערבית

ש. אם ציינת לדבריו זאת אומרת שהוא אמר לך זאת בעברית

ת. כן"

(עמ' 28 לפרוטוקול ישיבת יום 13.6.2013) (ההדגשה שלי – ש.י.)

כאן המקום להפנות להחלטה שניתנה במהלך הדיון והנוגעת להתרשמותי הבלתי אמצעית משליטתו של התובע בשפה העברית (""התובע העיד עד כה בשטף תוך הבנה מלאה של השאלות שנשאל, דבר העולה בבירור מתשובותיו" – עמ' 18 לפרוטוקול ישיבת יום 13.6.2013).

9. בגרסתו של התובע, כפי שעולה מתיאור הדברים בכתב התביעה ובתצהירים שערך, נבקעו בקיעים של ממש ונתגלו סתירות היורדות לשרשה.

9.1 תאור המקום בו ארעה התאונה

בכתב התביעה, בהודעה למשטרת ישראל ובתצהירים שערך התובע ציין כי התאונה ארעה בשדרות ירושלים ביפו.

על פי רישומי חדר המיון (ת/3) מקום האירוע הוא "ברחוב יפת ביפו".

בעדותו בחקירה הנגדית חזר בו התובע מגרסתו כי התאונה ארעה בשדרות ירושלים ביפו והעיד כי זו ארעה ברחוב "בת עין"-

"ש. באיזה רחוב נפגעת

ת. איפה שדרות ירושלים בפנים. אני לא יודע את שם הרחובות, מה אתה רוצה ממני

ש. מי אמר לעוה"ד שלך שנפגעת ברחוב בת עין 6

ת. אחותי. לקחתי את אחותי לרחוב ...

...

ש. לקחת את אחותך לרחוב בת עין 6 ואמרת לה שפה זה קרה

ת. נכון

ש. זה לא קרה בשדרות ירושלים

ת. אמרתי שהלכתי בשדרות ירושלים ונכנסתי לרחוב, אני לא ידעתי את שם הרחוב

ש. האם זה קרה במקום שלקחת את אחותך לשם

ת. אני יצאתי לשדרה ולקחתי מונית

ש. התאונה שאתה טוען שהיתה היתה ברחוב בת עין ולא בשדרות ירושלים

ת. נכון"

(עמ' 15 לפרוטוקול ישיבת יום 13.6.2013)

לגרסתו של התובע כפי שעולה מחקירתו הנגדית אין זכר ולו ברמז בהודעה שמסר במשטרת ישראל בסמוך לאחר החבלה, ב"תצהיר הנסיבות" שערך טרם הגשת התביעה, בכתב התביעה, כמו גם בתצהיר שערך במסגרת הליך זה.

בהודעה במשטרת ישראל צוין כי האירוע ארע בשדרות ירושלים, שם נחבל התובע ומשם פונה על ידי נהג מונית מזדמן-

"2. תיאור התאונה

בתאריך 7.7.10 בשעה 22:10 במקום רחוב שדרות ירושלים ליד 14 קומות

תיאור המקרה: בזמן שהלכתי ברחוב לכיוון הבית רציתי לחצות את הכביש פתאום פגע בי רכב מצד שמאל ומאחר שנפגעתי בראש התעלפתי איבדתי הכרה. במקרה עבר נהג מונית שלקח אותי לבית חולים וולפסון"

כל זאת בניגוד גמור לעדותו בבית המשפט כי פינה עצמו מהרחוב הצדדי לשדרות ירושלים ושם עצר מונית-

"ש. זה לא קרה בשדרות ירושלים

ת. אמרתי שהלכתי בשדרות ירושלים ונכנסתי לרחוב, אני לא ידעתי את שם הרחוב .

ש. האם זה קרה במקום שלקת את אחותך לשם

ת. אני יצאתי לשדרה ולקחתי מונית"

(עמ' 15 לפרוטוקול ישיבת יום 13.6.2013) (ההדגשה שלי – ש.י.(

9.2 נסיבות הימצאותו של התובע במקום בו נחבל

התובע נדרש בחקירתו הנגדית להתייחס לנסיבות הימצאותו בשעת ערב מאוחרת במקום בו על פי הנטען נפגע והעיד כי הלך לבקר חברים "בסופר" שנקרא "שוק אבי" המצוי בשדרות ירושלים, סופר שבו עבד בעבר והתאונה ארעה עת עשה דרכו חזרה לביתו (עמ' 13-14 לפרוטוקול ישיבת יום 13.6.20139).

עדות זו הינה עדות כבושה המעלה ספק רב באשר למהימנותה.

התובע נדרש במסגרת הליך זה ליתן פרטים נוספים הנוגעים, בין השאר, לענין זה והשיב באמצעות באת כוחו כי אינו זוכר היכן היה עובר לתאונה ומשעומת עם מענה זה והגם שנשאל על ידי ב"כ הנתבעת על מעשיו לפני "התאונה" השיב כמשיח לפי תומו על "תקיפה"-

"ש. ביקשנו מעוה"ד שלך שתשאל אותך איפה היית לפני התאונה (מפנה לדרישה לפרטים נוספים סעיף ג') עוה"ד ענתה לנו שאתה לא זוכר איפה היית לפני התאונה, למה עכשיו שמעתי שאתה זוכר מצויין איפה היית.

ת. אני מנסה לזכור מתי היתה התקיפה בשנת 2007 כמו שאתה אומר"

(עמ' 14 לפרוטוקול ישיבת יום 13.6.2013) (ההדגשה שלי – ש.י.)

מששב ונשאל פעם נוספת שאלה המכוונת באופן מפורש לתאונה הנטענת נשוא התביעה והתבקש להבהיר כיצד חלוף הזמן משביח את זכרונו, לא היה מענה בפיו-

"לשאלות ביהמ"ש:

ש. אנחנו מדברים על תאונה משנת 2010. לפני הדיון פנו לעוה"ד שלך ושאלו היכן היית ... היא ענתה בשמך לפני שנה שאתה לא זוכר איפה היית. מה קרה במהלך השנה הזו שפתאום אתה זוכר כל כך טוב ובבירור איזה חבר ביקרת בסופר אבי.

ת. לא יודע מה "

(עמ' 14 לפרוטוקול ישיבת יום 13.06.2013)

9.3 החבלות שסבל התובע

בתצהיר עדותו הראשית (ת/1 סעיף 6) ציין התובע כי לאחר פגיעת הרכב מצא עצמו "שותת דם וחבול בכל חלקי" גופו.

תיאור זה אינו נתמך ברשומה הרפואית.

עיון בתעודת חדר המיון מלמד כי התובע סבל מחתך גדול בקרקפת, אשר טופל בהטריה ומשבר באמה שמאל (night stick fracture).

לבד משני אלה לא צוין כל ממצא חבלתי או אחר.

תימוכין לכך מצוי אף בהודעה שנמסרה על ידי התובע במשטרת ישראל, בה ציין כי "הפגיעה בראש וביד ימין".

חבלות ממין אלה שנחבל התובע אינן הולמות, על פניהן, את תיאור פגיעת הרכב בו ומכאן עדותו כי נחבל חבלות נוספות בגב וברגל, אשר לא אוזכרו בכתובים וממילא לא טופלו-

"ש. הרכב פגע בך בצד שמאל, קיבלת מכה ביד ואני אומר לך שבכל התעודות של בית החולים חוץ מהמכה ביד ובראש אין על הגוף שלך שום סימן לכלום. איך זה שאין עליך סימן.

ת. הלכתי לבית החולים ואמרתי שיש לי כאבים ביד, בראש ובגב.

ש. איפה בגוף הרי אוטו נכנס בך, איפה יש לך פגיעות בגוף, איך זה שלא נפגעת בגוף ויש לך רק פגיעה ביד ובראש. היה לך עוד מכות בכל הגוף.

ת. היתה לי מכה ברגל.

ש. איפה ברגל.

ת. עד עכשיו יש לי כאבים בברך"

(עמוד 8 לפרוטוקול ישיבת יום 13.06.2013) (ההדגשה שלי – ש.י.)

"ש. הרכב נכנס בך ברגל ולמה אין שום דבר בבית החולים, לא רשמו כלום ברגל.

ת. בגלל שלא טיפלו בי טוב.

ש. אתה בבית החולים התלוננת גם על זה שרכב פגע בך ברגל.

ת. כן. אמרו לי שרוצים לשים לי גבס והלכתי הביתה בלי גבס. רצו לשים לי גבס ביד.

לשאלת ביהמ"ש:

ש. למה אין אזכור לרגל במסמכים של בית החולים.

ת. כשאני נכנסתי לבית החולים אמרתי להם שיש לי כאבים ביד, לא ידעתי שיש שבר, בא רופא והתחיל לטפל לי ביד, הוא התחיל לשחק לי ביד והרגשתי שיש לי כאבים, התחלתי לצעוק והרופא אמר להם לשים לי גבס ושאני אלך הביתה. עשו לי תפרים בראש וזהו. אמרו שרוצים לעשות לי ניתוח ביד ולא עשו לי. אחרי שנה עשיתי ניתוח ביד"

(עמ' 9 לפרוטוקול ישיבת יום 13.06.2013)

"ש. אמרת שעפת שלושה ארבעה מטר, היו לך שפשופים בגוף מהכביש.

ת. כן.

ש. איפה.

ת. ביד ובגב.

ש. ירד דם.

ת. לא. חייב לרדת דם?

ש. בראש היו לך שפשופים.

ת. כן. חבל שאין לי תמונות.

ש. בבית החולים כתוב שיש לך חתך עמוק בראש של 10 ס"מ.

ת. נכון.

ש. אין שום שפשופים. איך נהיה לך חתך עמוק בראש.

ת. לא זוכר. חטפתי מכה בראש. שקמתי הרגשתי בפה שלי דם.

ש. איך נהיה לך חתך עמוק חד בראש.

ת. זה מהמכה."

(עמ' 11 לפרוטוקול ישיבת יום 13.06.2013)

9.4 עדות אחותו של התובע

במטרה לתמוך בגרסתו קרא התובע לעדות את אחותו הגב' חסנה עבדאללה (ע"ת 2).

בתצהיר שערכה ביום 03.02.13, אשר שימש כעדותה הראשית (ת/2), ציינה כי קיבלה "שיחת טלפון מעזאם (התובע), אשר הודיע לי שהוא עבר תאונת דרכים בשדרות ירושלים ביפו" ובעקבותיה הגיעה לבית החולים וולפסון.

העדה סתרה בעדותה את עדות התובע לפיה נפגע בשעה שעשה דרכו חזרה מביקור אצל חבר בסופר "שוק אבי" (ראה עמ' 13 לפרוטוקול ישיבת יום 13.6.2013)-

"ש. הוא אמר לך שבאותו ערב הוא היה אצל חבר

ת. הוא אמר לי באותו ערב שבאותו ערב הוא היה בחזרה מחבר בבית קפה וגם הלך לקנות תרופות בסופר פארם"

(עמ' 21 לפרוטוקול ישיבת יום 13.06.2013)

וכך גם את עדותו כי אינו חייב כספים ומצבו הכלכלי "בסדר" (ראה עמ' 10 לפרוטוקול ישיבת יום 13.06.2013)-

"ש. התובע במצב כלכלי לא טוב

ת. נכון

ש. הוא חייב כספים

ת. כן

ת. למי הוא חייב כספים

ת. לחברות פלאפון, סלקום, לאנשים

ש. יש אנשים פרטיים שהוא חייב להם כסף

ת. חברים, פה שם. בגלל המצב הוא לווה מאנשים וגם ממני אבל זה בלי ניירות"

(עמ' 19-20 לפרוטוקול ישבת יום 13.6.2013)

עדותה של העדה הותירה בי רושם אמין, אך עם זאת אין בה כדי לאושש את גרסת התובע באשר לנסיבות פציעתו, באשר כל המידע שברשותה בענין זה אינו אלא מבית היוצר של התובע עצמו.

בעדותה סתרה העדה, כאמור, את עדותו של התובע במספר עניינים, דבר אשר היה בו כדי לחזק את התרשמותי בענין מהימנותו.

10. העולה מן המקובץ הוא כי אל מול גרסתו של התובע, אשר אינה עשויה, בלשון המעטה, מקשה אחת, עדות אשר נותרה כעדות יחידה של בעל דין ניצבת הרשומה הרפואית מחדר המיון בבית החולים וולפסון, המתעדת את גרסתו הראשונה של התובע באשר לנסיבות פציעתו בעת קליטתו בבית החולים.

בענין זה מוצאת אני להעדיף את הגרסה שתועדה על ידי פקידת הקבלה בהפקת המדבקה בקוד זיהוי 63 – חבלה באירוע של תקיפה – על פני כל גרסה מאוחרת שנמסרה על ידי התובע באותו ערב ולאחר מכן.

העדה הבהירה בעדותה כי הרישום שנעשה על ידה מבוסס אך ורק על דברי התובע עצמו ולמותר לציין כי עדותה מהימנה עלי בהיותה נעדרת כל ענין בהליך המשפטי.

11. עדותו של התובע לא הותירה רושם אמין. הסתירות שעלו יורדות לשורש גרסתו ולחובתו נזקפת אף העובדה כי לא נעשה על ידו כל ניסיון לתמוך עדותו לפיה עוד בחדר המיון נחקר/תושאל על ידי משטרת ישראל באשר לנסיבות בהן ארעה תאונת הדרכים-

"ש. הגיעו שוטרים

ת. כן. שני שוטרים

ש. כמה זמן הם דיברו איתך

ת. לא זוכר

ש. בערך

ת. אי אפשר להגיד בערך כשאני לא זוכר

ש. על מה דיברו איתך השוטרים

ת. אמרו לי איך קרתה התאונה

ש. למה הם עשו את זה

ת. כל אחד שנכנס לבית חולים באה משטרה שם"

(עמ' 12 לפרוטוקול ישיבת יום 13.6.2013) (ההדגשה שלי – ש.י.)

11.1 כל שהוצג על ידי התובע הוא "הודעה על תאונת דרכים" שנמסרה על ידי התובע ביום 18.7.10, עשרה ימים לאחר שארעה ו"טופס מידע על נתוני תיק כללי – תאונה" שהופק אף הוא ביום 18.07.10 על בסיס ההודעה.

באותו טופס צוין מפורשות כי "התיק: בחקירה מתאריך: 18.7.10".

11.2 מסמכים אלה אינם דרים בכפיפה אחת עם עדות התובע לפיה אירוע תאונת הדרכים דווח למשטרה בזמן אמת וזו הגיעה לבית החולים אגב דיווח זה.

לו אומנם היו אלה פני הדברים היה תיק החקירה נפתח ביום 07.07.2010 על יסוד אותה חקירה/תשאול של התובע בבית החולים והוא כלל לא היה נדרש להגיע לתחנת המשטרה לצורך הגשת "הודעה על תאונת דרכים".

11.3 נוכח מסמכים אלה דומה עלי כי היה על התובע להציג את יומן האירועים מתחנת המשטרה המתעד קריאה מבית החולים וולפסון בעקבות הגעתו של פצוע תאונת דרכים או כל אסמכתא אחרת המאוששת עדותו.

תחת זאת מצא התובע להתנגד להגשת דו"ח פעולה המתעד הגעתו של שוטר לבית החולים וולפסון אגב אירוע תקיפה (ראה עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת יום 13.6.2013).

12. נוכח המכלול כולו ועל יסוד כל המבואר לעיל באתי לכלל דעה כי התובע לא השכיל להוכיח ברמת הוודאות הנדרשת במשפט אזרחי כי נפגע על ידי רכב בתאונת "פגע וברח", נסיבות בהן "יש ללא ספק להקפיד ולבחון בתשומת לב את גירסת התובע שכן מה קל יותר מלטעון שאדם נפגע על ידי רכב בלתי ידוע. ... בנסיבות כאלה קשה לקרן להביא ראיות סותרות כדי להפריך את גירסתם של התובעים ולכן, כאמור, יש להקפיד עימם ולבחון את גירסתם בתשומת לב" (ת.א (ב"ש) 145/87 אסמעיל אבו לגיעאן ואח' נ' קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ודין תביעתו להידחות וכך אני מורה.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

התשלום יבוצע בתוך 45 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ד, 19 ינואר 2014, בהעדר הצדדים