הרקע והצדדים

1.    בפניי תביעה לפיצויי בסך 7,744 ₪ בגין חוב שחבה הנתבעת לתובע, לטענתו, בשל עבודות תריסים שבוצעו בדירתה של הנתבעת. לטענת התובע, סוכם בינו לבין הנתבעת על תשלום בסך 8,500 ₪ + מע"מ  בהתאם להסכם מיום 19.1.12 – נספח 1 לכתב התביעה (להלן: "העבודה הראשונה"), עבורה שולם לו 3,500 ₪ בלבד, וכן לתשלום 2,400  ₪ "לא כולל מע"מ" עבור עבודה נוספת כמפורט בנספח 2 לכתב התביעה (להלן: "העבודה הנוספת"), בגינה שולם 1,400 ₪ בלבד.

2.     הנתבעת לא הגישה כתב הגנה, אך התייצבה לדיון וטענה כי לא הבינה  שעליה להגיש כתב הגנה וכלל לא קיבלה את כתב התביעה. הנתבעת טענה בדיון, כי בגין העבודה הנוספת סוכם על תשלום של 1,300 ₪ בלבד (על פי דף מודפס שהוגש וסומן נ/2), ולא 2,400 ₪ כטענת התובע, וכי יתרת התשלום בגין העבודה הראשונה שולמה במזומן ביום 23.1.12.

3.       הנתבעת הגישה לבית המשפט 5 פתקאות רשומות בכתב יד עליהם נרשמו אישורי קבלת מזומן (ת/1). מפאת חשיבותן, להלן פירוט הרישום על גבי הפתקאות:

3.1       הראשון, ללא תאריך, מציין כי "התקבל 600 ₪ (שש מאות ₪) נשאר 8,000 ₪ עבור החלפת כנפיים תריס בסלון..."

3.2    השני מיום 23.1.12, בו נרשם "קיבלתי 5,300 במזומן על החשבון"

3.3    השלישי מיום 26.1.12 בו רשום "התקבל עד התאריך הנ"ל 2,600 ₪ (אלפיים שש מאות ₪)"

3.4   הרביעי מיום 1.2.12 המציין "התקבל 900 ₪ (תשע מאות ₪)"

3.5    החמישי מיום 2.2.12 בו נכתב "התקבל 400 ₪ (ארבע מאות ₪) עבור עבודת אלומיניום".

לדברי הנתבעת, הפתק מיום 23.1.12 נרשם על ידה ונחתם על ידי התובע. עוד טענה הנתבעת כי עבודת האלומיניום שביצע התובע לא היתה לשביעות רצונה, וכן כי אין עליה לשלם מע"מ מאחר והתובע לא נותן חשבוניות. התובעת מסרה כי משכה סכומי מזומן באותה תקופה ולכן יש בכך כדי להעיד כי היה בידה הסכום האמור, והגישה תדפיס משחבון הבנק המעיד על משיכות המזומנים נ/3.

4.     התובע השיב כי הפתקה מיום 23.1.12 לא נרשמה ולא נחתמה על ידו, כי כל הפתקים נרשמים על ידו על מדבקות העסק ולא על דפים אחרים, וכי הוא מבקש שהפתקאות יועברו למומחה כף יד לאשר כדי להוכיח שאותה פתקה לא נרשמה על ידו. התובע הגיש לבית המשפט את החשבוניות שהוציא המתייחסות לתשלומים שקיבל מהנתבעת (ת/1).

דיון והכרעה

5.     לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו ולטיעוני הצדדים כפי שהועלו בכתבי הטענות, כמו גם לעדויות הצדדים בפניי, אני סבורה שהתובע הרים את נטל השכנוע המוטל עליו במשפט האזרחי, ולפיכך יש לקבל את תביעתו בחלקה, הכל מהנימוקים המפורטים להלן.

5.1   ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע העיד כי לא חתם על הפתקה מיום 23.1.12 ואני מקבלת את טענתו זו.

5.2   שנית, הרישום שונה בנוסח משאר הפתקאות, ונרשם על גבי פתקה אקראית ולא על גבי מדבקת העסק של התובע כפי שנרשמו שאר הפתקים. יתרה מזו, הרישום על הפתקה הנושא תאריך 26.1.12 שהוגש על ידי הנתבעת ולפיכך מקובל עליה, מציין במפורש כי "עד התאריך הנ"ל" שולם סך של 2,600 ₪, דבר המנוגד לעמדת הנתבעת ותומך בדברי התובע.

5.3   אין בעובדה כי היה בידי הנתבעת מזומן כדי לאמת את טענתה לפיה שילמה לתובע סכומים כלשהם, מה עוד שהמשיכה ביום 23.1.12 היתה של 4,000 ₪ דבר שאינו תואם באופן מלא את הטענה כי באותו יום שילמה 5,300 ₪, ואילו המשיכה הקודמת של 5,000 ₪  מיום 15.1.12 נעשתה עוד בטרם נחתם ההסכם בין הצדדים ולפיכך לפני שהנתבעת ידעה מה העלות שיהיה עליה לשלם לתובע בגין עבודתו.

6.     אין באפשרותי להכריע בין גרסאות הצדדים בנוגע לתמורה עליה הוסכם בגין ביצוע העבודה הנוספת, שכן לשני הצדדים אין מסמך חתום על ידי הצד האחר המאמת את טענתו. לפיכך, ועל דרך האומדנא, אני מערכיה את התמורה בגין העבודה הנוספת בסכום המהווה ממוצע של טענות הצדדים, היינו, 1,850 ₪.

7.     אינני מקבלת את טענת התובע כי היה על הנתבעת להוסיף לסכומים מע"מ, שכן כל הרישומים, לרבות הפתקה הראשונה ופירוט התשלומים מצביעים על כך שהתובע לא התכוון לגבות את המע"מ בנוסף לסכומים שפורטו.

8. לפיכך אני קובעת כי היה על הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 10,350 ₪, ובפועל שולם על ידה סך של 4,900 ₪, כך שנותר חוב בסך של 5,450 ₪.

סוף דבר

9.     הנתבעת תשלם לתובע סכום של 5,450 ₪, הפרש התמורה עבור עבודתו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 21.3.12 ועד לתשלום בפועל.

10.   כמו כן תשלם הנתבעת את הוצאות התובע בגין ניהול הליך זה סך של 300 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.

הגשת בקשת רשות ערעור  לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.