בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שארעה 10/7/11 בין רכב המבוטח על-ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין רכב בו נהג הנתבע-1, והמבוטח על ידי הנתבעת-2 (להלן: "רכב הנתבעים").

נהג רכב התובעת העיד בצורה מהימנה וקולחת, כי המתין בהתמזגות שמאלה עם הכביש לאחר צומת וראה את רכב הנתבעים עוקף משאית בנתיב הפניה שמאלה, אולם לפתע החליט להמשיך ישר לכיוון נהג רכב התובעת, כשהוא שובר בזיגזג בין משאית ובין רכבו ועם הדלת האחורית והכנף נתן לו הנתבע מכה בכנף הרכב שלו. נהג רכב התובעת סיפר, כי הנתבע לא עצר והמשיך בנסיעה. נהג רכב התובעת תיאר, כי עצר ולאחר מכן המשיך בנסיעה אחר הנתבע-1, כאשר הוא בד בבד מתקשר למשטרה, ומודיע על התאונה. העד זיהה את סוג רכב הנתבעים וצבעו וסיפר שאף רשם את המספר במהלך הנסיעה בפלאפון או באמצעי אחר ודיווח אותו למשטרה. לדבריו, במהלך הנסיעה ראה את הנתבע-1, מתנועע על ההגה, וסבר שהוא שיכור או חולה ואף אמר זאת למשטרה. בשלב מסויים הגיעו חלון מול חלון ואז שאל נהג התובעת את הנתבע-1, מדוע הוא לא עוצר, וזה השיב לו: "תגיד תודה שאתה חי" וברח. נהג רכב התובעת תאר את דמותו של נהג הנתבעים, את צורת התזוזה שלו ואף ציין שזיהה אותו מחוץ לאולם בית המשפט, ואף זיהה אותו כנכנס לאולם טרם תחילת עדותו.

כאן המקום לציין, כי התיאור שנתן נהג התובעת היה תיאור מדויק למדי של דמותו וצורת התנועעותו של הנתבע-1. הנתבע-1, ככל הנראה סובל ממחלה הגורמת לו לנוע מצד לצד באופן בלתי רצוני ובלתי פוסק. מדובר בהפרעה שלא ניתן לפספס ושניכרת מאוד לכל מי שמביט בנתבע-1.

יצויין, כי אמנם נהג התובעת לא מסר את הפרטים אודות צורת ההתנועעות של הנתבע-1, בהודעה לחברת הביטוח, אך כפי שהצהירה באת כוח התובעת, בשיחה עמו בטרם הגשת התביעה, הוא סיפר את מלוא הפרטים אודות המרדף והתנועות של הנתבע-1. באת-כוח התובעת הציגה תרשומת שערכה בזמן השיחה, כך שאין חשש שנהג התובעת התאים את עדותו לעד שראה מחוץ לכותלי בית המשפט.

הנתבע-1, טען בעדותו, כי הוא נמצא באולם בית המשפט בטעות. לדבריו לא היה מעורב כלל בתאונה, לא היה באזור באותו היום. הוא, לטענתו, גר בפתח תקווה בשנתיים האחרונות. הנתבע הציג חוזה שכירות לא חתום וצילום תעודת זהות, לפיהם עבר להתגורר בפתח תקווה מספר ימים לפני התאונה. לדבריו, לפיכך, לא היה מעורב בשום תאונה. לא ראה מעולם את נהג התובעת.

דיון והכרעה

מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את קרות המקרה נושא התביעה, את זהות הרכב המעורב ואת זהות הנהג. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

במקרה דנן, לאחר ששמעתי את עדותם של שני נהגים ובחנתי את סבירות גרסתם, לא נותר ספק בליבי כי נהג התובעת העיד עדות מהימנה, עקבית וכי עלה בידו לזהות ולהוכיח בוודאות את זהותו של נהג רכב הנתבעים וזאת לאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אין ספק כי נוכח העובדה שנהג התובעת נסע משך דרך ארוכה אחר נהג הנתבעים, גרסתו כי תעד באופן מהימן את מספר רכב הנתבעים, היא גרסה מהימנה והגיונית, אף שנהג הנתבעים לא עצר. נהג התובעת הסביר כי נסע אחרי נהג הנתבעים במשך כ- 30 ק"מ, כך שהייתה לו הזדמנות לתעד היטב את מספר הרכב. אם נותר עוד חשש לטעות הרי, שתיאור הנתבע הסיר כל ספק, כי אכן הנתבע הוא זה שהיה מעורב בתאונה. מראהו וצורת התנועעותו של נהג הנתבע-1 כל כך יוצאי דופן עד שהם מהווים סימן זיהוי ייחודי, המצדיק מתן משקל מלא לעדות נהג התובעת.

משכך, אין גם ספק כי עדותו של הנתבע-1, אינה עדות אמת. הנתבע-1, לא אמר אמת על דוכן העדים ולא אמר אמת לחברת הביטוח שעה שהכחיש את מעורבותו בתאונה.

מעדות נהג התובעת ותיאורו בדבר אופן קרות התאונה, ניכר כי האחריות לקרות התאונה רובצת במלואה על הנתבע-1, שחצה צומת בנסיעה ישרה מהמסלול המיועד לפניה שמאלה ופגע ברכב התובעת שהמתין בעצירה מלאה בנתיב ההתמזגות לאחר הצומת. אין מקום לייחס אשם תורם לרכב התובעת שהיה בעצירה מלאה.

התובעת הגישה חוות דעת שמאי שלא נסתרה, על פיה נזקי המכונית המבוטחת על-ידה עמדו על 4,612, ודמי השמאות על 422 ₪. משכך, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 5,034, צמוד מיום התשלום, אגרה כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק, ושכ"ט בסך 1,200 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ג, 20 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.