1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 13.9.11 בכביש צורן בצומת תל מונד.

2. לטענת התובע, בתאריך 13.9.11.11 בשעה 18:00 בעת שעמד בצומת תל מונד והחל לפנות שמאלה בנתיב בימני, חש לפתע חבטה חזקה ברכבו. התובע טען כי רכב הנתבעת שנסע משמאלו סטה מנתיב נסיעתו לעבר נתיב נסיעת רכב התובע, והדפו לעבר מעקה הבטיחות שמוצב מימין לדרך רכב התובע. כתוצאה מכך אירעו הנזקים כמפורט בחוו"ד שמאי בסך 8,833. התובע תבע בנוסף את שכ"ט שמאי בסך 800 ש"ח וכן ירידת ערך בסך 324 ש"ח, בנוסף תבע טרחה ועוגמת נפש בסך 500 ₪.

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו הכחישה לחלוטין את גרסת התובע והכחישה כי פגעה ברכבו. הנתבעת טענה כי התובע התנהג אליה בגסות וגידף אותה. הנתבעת ציינה כי טענת התובע לפיה פגעה ברכבו בצומת תל מונד אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שביקש את פרטיה רק בצומת יכין שבפולג.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה שני הרכבים החלו בפניה ימינה, אז הנתבעת "נתנה לי נגיעה ברכב" והוא לא הבחין בכך עד שהיה מאוחר מידי. התובע בשלב זה סטה ימינה כדי להפחית את המגע, עלה על המדרכה ונכנס בעמוד.

התובע הוסיף וציין כי לאחר התאונה צפצף לתובעת וביקש כי תעצור אך היא לא עצרה. התובע צעק לנתבעת מהחלון "את לא רואה איך את נוהגת" אך היא המשיכה בדרכה. בצומת יכין ביקש שוב מהנתבעת לעצור והפעם היא עצרה והצדדים החליפו פרטים. התובע טען כי יתכן והנתבעת שנהגה בג'יפ לא הרגישה כי פגעה בתובע שנהג ברכב פרטי.

5. חברתו של התובע, העידה אף היא וטענה כי היא והתובע נסעו בנתיב הימני ולפתע סטה התובע ימינה ופגע בעמוד. העדה הצהירה כי נבהלה עד מאוד ואינה זוכרת עוד דבר מקרות התאונה למעט העמוד. עוד ציינה כי התובע ביקש מהנתבעת לעצור והיא עצרה בצומת יכין.

6. הנתבעת חזרה על גרסתה לפיה נסעה מצורן לכיוון פולג ובאחד הצמתים פתח התובע את החלון והחל לגדף אותה. הנתבעת לא הבינה מה רצונו והמשיכה בנסיעתה. בצומת פולג שב התובע וביקש ממנה לעצור וטען כי פגעה בו. הנתבעת עצרה בצד והחליפה עם התובע פרטים בהתאם לדרישות החוק. הנתבעת ציינה כי לא נגרם כל נזק לרכבה, כי היא לא הרגישה כי פגעה בתובע ובמידה והיתה חשה בכך היתה עוצרת בצד לבדוק.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

בראש ובראשונה, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו הן בחקירה נגדית והן בהציגו בפני במהלך הדיון את אופן קרות התאונה.

שנית, גרסת התובע נתמכה בגרסתה של חברתו שהיתה ברכב בעת קרות התאונה ולקתה בהלם קל כתוצאה ממנה. אומנם העדה לא ראתה את הפגיעה אך היא היתה עדה לצורך של התובע לסטות ימינה עד כדי פגיעה בעמוד.

שלישית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן עליו העיד, קרי פגיעה קלה בחלק ימין של הרכב ע"י התובעת שגרמה לו לסטות לעבר עמוד וליצירת נזק בצד שמאל של הרכב. לפיכך, שני מוקדי הנזק, הקל מצד ימין והרחב יותר בצד שמאל, תומכים ומבססים את טענת התובע בדבר אופן קרות התאונה.

רביעית, גם גרסת הנתבעת עולה בקנה אחד עם ההתרחשות לאחר התאונה כפי שתוארה ע"י התובע והעדה מטעמו. קרי, שהנתבע ביקש ממנה לעצור ורק בצומת הבאה היא עצרה. פגיעת הנתבעת ברכבו של התובע מתוארת גם על ידי התובע כפגיעה קלה שגרמה לו לסטות ועל כן מקובלת עלי טענת התובע לפיה קיימת אפשרות שהנתבעת שנהגה בג'יפ לא חשה בפגיעה כלל.

יש לציין כי התובע צירף אישור לפיו הודיע לחברת הביטוח ביום 18.9.12, קרי חמישה ימים לאחר קרות התאונה, ולא חודש וחצי כפי שנטען ע"י נציג הביטוח מטעם הנתבעת בדיון.

אני דוחה את רכיב הטרחה ועוגמת הנפש ויינתן לרכיב זה משקל בפסיקת ההוצאות.

8. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 9,957 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 21.3.12 ועד לביצוע התשלום בפועל. בהתחשב בנסיבות העניין, תשא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 500 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ב, 03 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.