החברה בה עבדו התובעים פורקה, האם יש מקום להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבעל המניות היחידי בה – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. הנתבע 1 היה המנהל ובעל המניות היחידי בחברת ראובן חסון עבודות בנאיות וקבלניות בע"מ שהוקמה בשנת 1991 (להלן: "החברה"). התובעים עבדו בחברה.

2. הנתבעת 2 היא בתו של הנתבע.

3. משנת 2001 ועד שנת 2004 היה הנתבע קבלן עצמאי והעסיק עובדים ומשנת 2004 הועברו העובדים לעבוד בחברה.

4. משנת 2005 שועבדו נכסי החברה לטובת בנק דיסקונט.

5. בחודש 2/09 פוטרו התובעים מעבודתם בחברה.

6. הנתבע נכנס לכלא עקב עבירה שביצע (נהיגה בשכרות).

7. ביום 17.5.10 פורקה החברה.

8. בעקבות פירוק החברה מונה לחברה מנהל מיוחד לבדיקת תביעות החוב של עובדי החברה. המנהל המיוחד אישר את תביעות התובעים.

9. התובעים קיבלו מהמל"ל כספים במסגרת הליכי פירוק במסגרת תקרת התשלום הקבועה בחוק. העובדים קיבלו התחייבות לשמירת רצף זכויותיהם (ת/2).

טענות התובעים – כללי

1. בשנתיים שקדמו לפיטורי התובעים העביר הנתבע כספים בגובה של מיליוני שקלים לחשבון הבנק של הנתבע במקום להזרים את הכספים לחברה וכן הועברו כספים נוספים לקרובי משפחה נוספים.

2. הנתבע במעשיו הביא את החברה לחדלות פירעון, נטל הלוואות, התרשל במילוי תפקידו, נמנע מלהפריש לתובעים כספים לפנסיה והחמור מכל – הבריח נכסים לבִתוֹ, הנתבעת 2.

3. התובעים הציגו ראיה לכך כי הועבר סך של 4.5 מיליון ₪ לחשבון הבנק של הנתבעת 2 וכן כספים נוספים שהועברו מהחברה.

4. הנתבעת 2 עשתה יד אחת עם אביה, הנתבע 1.

5. הכספים שהוברחו שייכים לתובעים והם עותרים לקבלתם.

טענות התובע 1:

1. התובע 1 עבד אצל הנתבע או החברה כמנהל עבודה מיום 1.10.90 ועד לפיטוריו ביום 1.10.09.

2. לתובע נמסר מכתב פיטורים (ת/9).

3. התובע 1 עותר לקבלת פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הבראה, חופשה, הפרשות לפנסיה, תוספת ותק ותמריץ אי היעדרות (בסך הכול 307,191 ₪) (ת/11).

4. התובע 1 קיבל מהמל"ל סך של 86,195 ₪ וכן יש לנכות מתביעתו סך של 22,854 ₪ בגין כספים שהיו מצויים בקרן הפנסיה.

טענות התובע 2:

1. התובע 2 עבד אצל הנתבע או החברה כמנהל עבודה מיום 1.1.90 ועד לפיטוריו ביום 15.10.09.

2. לתובע 2 נמסר מכתב פיטורים (ת/14).

3. התובע 2 עותר לקבלת פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הבראה, חופשה, הפרשות לפנסיה, תוספת ותק ותמריץ אי היעדרות (בסך הכול 669,932 ₪) (ת/16).

4. התובע 2 קיבל מהמל"ל סך של 81,848 ₪ וכן יש לנכות מתביעתו סך של 58,374 ₪ בגין כספים שהיו מצויים בקרן הפנסיה.

טענות התובע 3:

1. התובע 3 עבד אצל הנתבע או החברה כמנופאי מיום 18.7.04 ועד לפיטוריו ביום 16.10.09.

2. לתובע 3 נמסר מכתב פיטורים (ת/19).

3. התובע 3 עותר לקבלת פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הבראה, חופשה, הפרשות לפנסיה, תוספת ותק ותמריץ אי היעדרות (בסך הכול 669,932 ₪) (ת/16).

4. התובע 3 קיבל מהמל"ל סך של 76,952 ₪.

5. לא הופרשו עבורו כספים לקרן הפנסיה.

טענות התובע 4:

1. התובע 4 עבד אצל הנתבע או החברה כמהנדס מיום 1.2.04 ועד לפיטוריו ביום 1.10.09.

2. לתובע 4 נמסר מכתב פיטורים (ת/22).

3. התובע 4 עותר לקבלת פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הבראה, חופשה, הפרשות לפנסיה, תוספת ותק ותמריץ אי היעדרות (בסך הכול 223,821 ₪) (ת/24).

4. התובע 4 קיבל מהמל"ל סך של 76,710 ₪. וכן יש לנכות מתביעתו סך של 34,239 ₪ בגין כספים שהיו מצויים בקרן הפנסיה.

טענות התובע 5:

1. התובע 5 עבד אצל הנתבע או החברה כברזלן מיום 22.11.98 ועד לפיטוריו ביום 1.10.09.

2. לתובע 3 נמסר מכתב פיטורים (ת/27).

3. התובע 5 עותר לקבלת פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הבראה, חופשה, הפרשות לפנסיה, תוספת ותק ותמריץ אי היעדרות (בסך הכול 245,292 ₪) (ת/29).

4. התובע 5 קיבל מהמל"ל סך של 95,952 ₪.

5. לא הופרשו עבורו כספים לקרן הפנסיה.

טענות התובע 7:

1. התובע 7 עבד אצל הנתבע או החברה כפועל מיום 1.3.03 ועד לפיטוריו ביום 1.10.09.

2. לתובע 3 נמסר מכתב פיטורים (ת/36).

3. התובע 7 עותר לקבלת פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הבראה, חופשה, הפרשות לפנסיה, תוספת ותק ותמריץ אי היעדרות (בסך הכול 131,618 ₪) (ת/38).

4. התובע 7 קיבל מהמל"ל סך של 65,663 ₪.

5. לא הופרשו עבורו כספים לקרן הפנסיה.

טענות התובע 11:

1. התובע 11 עבד אצל הנתבע או החברה כמנהל עבודה מיום 1.1.88 ועד לפיטוריו ביום 15.10.09.

2. לתובע 11 נמסר מכתב פיטורים (ת/8).

3. התובע 11 עותר לקבלת פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הבראה, חופשה, הפרשות לפנסיה, תוספת ותק ותמריץ אי היעדרות (בסך הכול 319,855 ₪) (ת/10).

4. התובע 11 קיבל מהמל"ל סך של 55,756 ₪. וכן יש לנכות מתביעתו סך של 183,000 ₪ בגין כספים שהיו מצויים בקרן הפנסיה.

טענות הנתבעים:

1. מנהל החשבונות שעבד בחברה מעל במאות אלפי שקלים וגם מנהלת החשבונות שעבדה אחריו מעלה אף היא בכספים והוגשה תלונה במשטרה בגין מעשיה.

2. במהלך שנת 2008 התנהל כנגד הנתבע משפט תעבורה שבעקבותיו שהה מספר חודשים במעצר בית. הנתבע הטיל את ניהול החברה בידי המנכ"ל, מנהלת החשבונות ומהנדס החברה.

3. המנכ"ל קיבל החלטות אשר גרמו לנזק בלתי הפיך לחברה (העלאת שכר העובדים, מתן רכב למנהלים).

4. בשנת 2009 נגזר דינו של הנתבע והוטלו עליו 9 חודשי מאסר.

5. לחברה לא היו כל נכסים ולכן לא ניתן היה "להבריחם".

6. עילות חלק מהתובעים התיישנו וחלקם חתמו על מכתבים שקיבלו את זכויותיהם לחלק מהתקופה.

7. אין כל בסיס להרמת מסך בין הנתבע לחברה.

טענות הנתבעת 2:

הנתבעת לא הייתה מנהלת או בעלת מניות ואין כל בסיס להרמת מסך בינה לבין הנתבע 1.

עדויות

שמענו את עדויות התובעים ומטעם הנתבעים העידו הנתבע 1, הנתבעת 2 ורוה"ח של החברה, מר חנוך בהגאון.

הכרעה

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעות להידחות.

המסגרת הנורמטיבית - הרמת מסך

1. האישיות המשפטית הנפרדת הוכרה בחוק האנגלי עוד בשנת 1844 והמשכו בפסק דין סלומון נ' סלומון :

"It is not another for the same person; the company is ex hypothesi distinct legal persona. As little am I able to adopt the view that the company was the agent of Salomon to carry on his business for him. In a popular sense, a company may in every case be said to carry on business for and on behalf of its shareholders; but this certainly does not in point of law constitute the relation of principal and agent between them or render the shareholders liable to indemnify the company against the debts which it incurs."

Lord Herschell בפסק הדין –

Salomon V. Salomon and Co. Ltd. [1897] AC 22, House of Lords

1. סעיף 6 לחוק החברות והפסיקה הישראלית אימצו את העיקרון של האישיות המשפטית הנפרדת:

"חברה הינה תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין.
לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו. יחד עם זאת - יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב, ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, והתחמק מהתוצאות של מעשיו. אולם בתי המשפט נזהרים מ"הרמת מסך", ונוקטים בדרך זו רק שעה שהוכחה למעלה מכל ספק תרמית – בין בעת הקמת החברה, בין בעת פעילותה, ובין בסיום פעולתה, הן בפירוק והן על ידי הפסקת פעילותה למעשה." (דב"ע נג/205-3 וג'יה מחמוד נ' גלידות הבירה פד"ע כז 345).

1. החריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה הִנו דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות של החברה בעילות שנקבעו בחוק החברות תשנ"ט 1999 ובפסיקה:

"העילה המובהקת להרמת המסך היא קטגוריה של מקרים המצביעים על שימוש לרעה שעושים בעלי העניין בחברה ובאישיותה המשפטית הנפרדת. המושג "שימוש לרעה" כולל מספר מצבים, ועיקרם הם מעשי תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה, מימון לא מספיק לפעולות החברה, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי מניותיה ללא תמורה מספקת ועוד." (ע"ע 1170/00 מרים פרידמן - יוניוב ירחמי אל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ, ניתן ביום 27.11.02 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

1. ועוד נקבע:

"כאשר משתמשים בריש גלי, באישיות של החברה כגלימה למרמה או להתנהגות בלתי הוגנת... נציג של חברה העושה מעשה שהוא עוולה אזרחית או משתמש שלא כדין בנכסי הזולת, אפילו להנאתה של החברה... ערבוב הנכסים והעסקים הפרטיים עם נכסיה ועסקיה של החברה." (דב"ע לח/52- 3 ליאור ברגר - ג'ורג' קאמיל פד"ע י 435).

"עקרונות מדיני השליחות, מניעות, חובת הגילוי, תום הלב, ושיקולי צדק, חברו יחדיו אל העילות המקובלות של שימוש לרעה במסך ההתאגדות, הגמישו אותן ואף הרחיבו את תחולתן." (ע"ע 121/00 יהודית זילברשטיין - ערב חדש (עיתונות) – אילת בע"מ טרם פורסם).

1. נבחן להלן את המקרה דנא בראי הפסיקה.

מן הכלל אל הפרט:

1. המבקש להרים את מסך ההתאגדות עליו להגיש תביעתו בניקיון כפיים. מהעדויות התחוור כי התובעים העלימו מידע מהמפרק אודות כספים שנתקבלו על ידם:

"ש. קבלת את השיק נספח ב' לתצהיר של הנתבע, למה לא סיפרת בתצהירך שחתמת על נספח א' שקבלת את השיק של 150,000 ₪ שנערך עימך גמר חשבון?

ת. עד איזה שנה? תוריד את הטון שלך.

ש. חוזר על השאלה? למה לא רשמת בתצהירך הכוזב את הפרטים האלה?

...

ת. אני קבלתי את הכסף הזה אבל לא תבעתי אותו.

ש. על איזה תקופה קבלת?

ת. 2004 – 2009.

ש. מפנה לתצהיר שלך סעיף 7 ..... למה סיפרת שהתחלת בשנת 1990 אם אתה לא תובע על זה?

ת. בגלל שהתחלתי אצלו.

ש. איפה בתביעה שלך ניכית את הסכומים הנקובים בנספח א'?"

(עמ' 8 לפ' שורות 15-11 וכן עמ' 9 שורות 12-6 לעדות התובע 1)

"ש. מראה לך שלא גילית למנהל מיוחד שהיו 3 – 4 סכומים שנצברו לך בקרנות הפיצויים.... למה לא גילית שהיו 3 סכומים שנצברו רכיב פיצוים בקרנות השונות.

ת. העברנו את כל הנירות. לא היה לי קשר עם המנהל המיוחד. אנו העברנו את כל הסכומים דרך בטוח לאומי אליו.

ש. שאני מראה לך שנצברו לך כספי פיצוים גם בקרן פועלי בנין וגם כסף בחברת כלל פנית למנהל מיוחד בבקשה להורות שאתה רוצה להשיב את הכסף?

ת. השבתי את הכסף וכתוב בתצהיר שלי.

...

ש. למה לא גילית למנהל המיוחד על הכספים שנצברו לך?

ת. אני העברתי את כל הניירת. הצהרתי שקבלת 133,000 ₪ מחברת בטוח שהוצאתי מקרן פיצויים שלי."

(עמ' 13 לפ' שורות 8-1 וכן עמ' 14 לפ' שורות 3-1 לעדות התובע 2)

1. לא זו אף זו, חלק מהתובעים אף לא קראו את התצהירים שהוגשו על ידם:

"ש. קראת?

ת. לא קראתי.

ש. האם זו חתימתך?

ת. כן.

ש. האם קראת את מה שחתמת?

ת. לא."

(עמ' 19 לפ' שורות 12-7 לעדות התובע 7)

1. חלק מהתובעים לא ציינו בתצהירים כי חתמו על כתב וויתור לחלק מהתקופה.

"ש. למה לא סיפרת בתצהיר שלך שחתמת על כתב ויתור? שאתה תובע רק על חמש שנים?

ת. מפנה לסעיף 19 ביקשתי 70 חודשים זה 5 שנים. "

(עמ' 10 לפרוטוקול שורות 12-14 לעדות התובע 1)

1. כמו כן נפלו טעויות רבות בתצהירים:

ש. מפנה לסעיף ו' שאתה תובע 84 חודשים זה גם חמש שנים?

ת. טעות בתצהיר.

ש. שאמרתי שהתצהיר שלך כוזב לא טעיתי בהרבה?

ת. יכול להיות.

ש. אתה תובע בסעיף ז' 84 חודשים?

ת. טעות בתצהיר.

ש. כתבת בסעיף 5 - 84 חודשים זה גם טעות?

ת. כן טעות.

(עמ' 10 לפ' שורות 23-19 וכן עמ' 11 שורות 3-1 לעדות התובע 1).

1. התובעים לא הצליחו להסביר מהו בסיס תביעתם להרמת מסך והפנו את השאלות לעורך הדין.

"ת. הברחת הכסף העורך הדין.

ש. מפנה לסעיף 26 יש לך אסמכתא?

ת. אין לי. אני מנהל עבודה אין לי אסמכתאות."

(עמ' 12 לפ' שורות 1-3 לעדות התובע 1)

"ש. מהמילים האיש אשר גרם לגריסה עד הסוף יש לך אסמכתא לאמור סעיף 5 לתצהירך?

ת. אין לי אסמכתא. לטובת קרובים יש אצל עורך דין.

ש. איפה הנייר הזה שיש אצל עורך דין.

ת. אצלו. אני לא אמור לצרף לתצהיר.

ש. יש לך אסמכתא לאמור בסעיף 5 לתצהירך?

ת. אצל עורך דין.

ש. יש לך אסמכתא לאמור בסעיפים 18 עד 30 לתצהירך?"

(עמ' 15 לפ' שורות 11-4 לעדות התובע 4)

"ש. מפנה לסעיף 4 לתצהיר שלך יש לך אסמכתא?

ת. ראובן חסון היה אסמכתא. תשמע.....

ש. יש לך אסמכתא.

ת. אין לי אסמכתא.

ש. מפנה לסעיף 5 לתצהירך?

ת. יש אצל עורך דין."

(עמ' 16 לפ' שורות 15-9 לעדות התובע 4 וכן ראו עמ' 15 שורות 4- 11 לעדות התובע 3)

"ש. מפנה לסעיף 4 ..... יש לך אסמכתא מהמילים והוא היה האיש?

ת. הכל יש אצל עורך דין.

ש. סעיף 5?

ת. אצל עורך דין.

ש. סעיפים 21 – 34 גם אצל עורך דין.

ת. כנ"ל אותו דבר."

(עמ' 17 שורות 21-16 לעדות התובע 5).

"ש. מפנה לסעיף 4 מהמילים והוא היה האיש עד הסוף?

ת. זה אני אסמכתא. הכל אצל עורך דין.

ש. סעיף 5?

ת. אצל עורך דין?

ש. סעיפים 19 - 31?

ת. אצל עורך דין. ואני נשבע זה נכון כל מה שכתוב."

(עמ' 18 לפ' שורות 13-8 לעדות התובע 6).

1. התובע 11 כלל לא שלל את עדות הנתבע בתצהירו ולכן הלכה למעשה מסכים עם האמור בתצהירו של הנתבע:

"ת. אני לא עומד פה לדין. מסכים עם כל מה שכתוב. אני מבין את המצב שלו וזה בסדר. אדם נקלע לזה ולא משנה הנסיבות. אני מ 83 איתו. השאלות מיותרות. אני מסכים להכל. לשאלתך אם אני מסכים לכל מה שאמור בתצהיר של חסון אני משיב שאני לא יודע מה הוא הגיש."

(עמ' 20 לפ' שורות 4-7 לעדות התובע 11).

1. עינינו הרואות כי התובעים הסתירו חלק מהכספים שקיבלו מהחברה או מהנתבע במהלך תקופת עבודתם, וסבורים אנו כי די היה בכך כדי לדחות את תביעתם. זאת ועוד, על המבקש להרים את מסך ההתאגדות מוטל נטל כבד להוכיח טענתו. נבחן להלן את הראיות שהוצגו ע"י התובע 2 בלבד (ת/16) שיש בהן, לכאורה, כדי לתמוך בעילת הרמת מסך. לשאר התצהירים לא צורפו דפי חשבון אלה. יצויין כי אין בהגשת הודעה לביה"ד בצירוף דפי חשבון כדי להוכיח דבר.
2. על פי דיני הראיות, לא ניתן להגיש מסמכים רלוונטיים אלא באמצעות עורכם או מקבלם. לא ניתן לצרף מסמכים ללא זיקה לתצהירים (רע"א 325/11 ה.ד. יזום וניהול פרויקטים בע"מ נ' דנקר השקעות בע"מ, שם סעיף 2 להחלטה; ניתן ביום 21.9.11 – פורסם במאגרים האלקטרוניים). הנפקות המשפטית היא שרק לתובע 2 ראיה בכתובים לתביעתו. האם הורם הנטל הנדרש להרמת מסך? סבורים אנו שלא ונסביר.
3. כעולה מתצהירו של רוה"ח בהגאון ומעדותו בפנינו אשר נתמכה בדו"חות כספים מבוקרים (יצויין כי התובעים לא ביקשו בשום שלב בטרם הדיון לבחון את הדו"חות הכספיים), החברה נקלעה לקשיים וניתנו לה הלוואות בעלים.
4. התובעים טענו בהליך בפנינו כי מצבה של החברה או הנתבע היה טוב: "אני עבדתי אצל הנתבעים 19 שנים. אני יודע שהחברה עבדה והרוויחה." (עמ' 12 שורות 5-6 לעדת התובע 1). אולם מצב כספי של חברה איננו משתקף כפי שהדברים נראים אלא על פי הדוחות הכספיים.
5. מביאור 18 לדוח הכספי (נת/3) עולה כי בשנת 2008 נתקבלו הכנסות דיבידנד מחברה מוחזקת בסך 6,750,000 ₪.

מביאור 13 לדוחות הכספיים (נת/1) עולה כי בשנת 2007 עמדו הלוואות בעלים על סך כולל של 5,876,488 ₪ ובשנת 2008 אלה קטנו ההלוואות לסך של 208,363 ₪ בלבד, וזאת בעקבות הכנסות הדיבידנד שנתקבלו בשנת 2008.

1. זכותם של בעלים להחזיר לעצמם את ההלוואות שנתנו לחברה.
2. הנתבע העיד כי אכן ב- 2007 הזרים כספים לחברה בשל מצוקה כלכלית של החברה (עמ' 30 לפרוטוקול שורות 7-4 לעדות הנתבע). הנתבע הזרים כספים אלו באמצעות הלוואת בעלים שהוא כלי מימוני לגיטימי שנרשמת בספרים וכך גם נעשה במקרה דנא.
3. עוד התחוור מהעדויות כי בעת ששהה הנתבע במאסר נעשו העברות מחשבון החברה. ברי כי מי מטעמו של הנתבע העביר כספים אלו (9 העברות). כן ניתנו הוראות קבע מחשבון החברה לחשבון של הנתבע אולם הנתבע הוכיח כי החברה נותרה חייבת לו כספים עד היום. הנתבע הוכיח באמצעות רואה החשבון כי חובות החברה כלפיו נרשמו כדין בספרי החברה. מצאנו את עדות רואה החשבון אמינה וסדורה והיא נתמכה במסמכים. מהעדויות ומהמסמכים עלה כי החברה קיבלה דיבידנדים מחברת צוקי השרון בשווי של 6,750,000 ₪, סכום זה הועבר לנתבע (החזר הלוואת בעלים).
4. רואה החשבון הציג כרטסת של החברה (נת/1) :

"ת. יתרת הפתיחה של הלוואות בעלים באותה שנה היה 6 מיליון ₪. במהלך השנה נכנסו עוד כספים לחשבון החברה, בסופו של דבר החברה קבלה דוידנדים מחברה שנקראת צוקי השרון וראובן קיבל החזר הלוואת בעלים שנתן לחברה."

(עמ' 23 לפ' שורות 22-21 וכן עמ' 24 שורות 2-1 לעדות רוה"ח).

1. הוכח ע"י הנתבעים כי הסכום של 6.5 מיליון ₪ שהועבר לחשבון הנתבעת 2 לא הוברח אלא נרשם כדין בספרי החברה ובמאזניה והוא הוחזר בגין הלוואת בעלים של הנתבע.
2. הוכח ע"י הנתבע כי החוב של החברה אליו הוא 12.75 מיליון ₪ שמתוכם כאמור 6 מיליון ₪ כהלוואת בעלים ו-6.75 מיליון ₪ דיבידנד שקיבל הנתבע מחברה אחרת שבבעלותו (צוקי השרון).
3. עיון בטבלה שצורפה ע"י התובעים לסיכומיהם מעלה, כי חלק מהסכומים הוזרמו ע"י הנתבע לחשבון החברה. זו לא הברחת נכסים אלא ההיפך, הנתבע הוא שהעביר כספים לחברה (423,000 ₪).
4. לא הוכח ע"י התובעים כי החברה העבירה כספים לחברות אחרות.
5. אשר על כן, אין מקום להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לנתבע.

התביעה כנגד הנתבעת 2

1. הנתבעת העידה ביושר כי הנתבע, אביה, ביקש ממנה לפתוח חשבון בנק וכי לא הייתה לה מעורבות בחשבון (עמ' 26 לפרוטוקול שורה 19 וכן עמ' 27 שורות 22-13 לעדות הנתבעת 2).
   לא ברור מדוע פעל הנתבע באמצעות חשבון הבנק של בתו, אולם אין בכך כדי להקים עילת הרמת מסך כנגדו מאחר שכאמור הכספים הועברו בהתאם לרשום בספרי החברה. על פי דין הרמת מסך הִנה כלפי בעל מניות. הנתבעת לא הייתה בעלת מניות ולא מנהלת בחברה ולא היה מקום לתבוע אותה.
2. התובעים ישלמו לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ כל אחד מהם והוצאות משפט בסך 200 ₪ (כ"א).

סוף דבר:

1. התביעה נדחית.
2. כל אחד מהתובעים ישלם לנתבע 1 שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ והוצאות משפט בסך 200 ₪ (כ"א).
3. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום,‏ י"א תשרי תשע"ה (‏05 אוקטובר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ק. צחי בן אסייג, אסף כהן