נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד ענבל אוטמזגין

מטעם הנאשם: בעצמו וע""י ב"כ עו"ד ערפאת

<#

<#2#>

הכרעת דין

הנני מזכה את הנאשם בדין.

1. בכתב האישום המתוקן יוחסו לנאשם עבירות של נהיגה בקלות ראש בהתאם לסעיף 62(2) וסעיף 38(2) לפקודת התעבורה, התנהגות הגורמת נזק בהתאם לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, כניסה לצומת בהתאם לתקנה 65 לתקנות התעבורה, אי ציות לרמזור אדום בהתאם לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, סיכון חיי אדם בהתאם לתקנה 21(ב)(4) לתקנות התעבורה, נהיגה ללא ביטוח תקף בהתאם לסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, הזזת רכב בעקבות תאונה, אי הזעקת שירותי הצלה, אי מסירת פרטים ואי הודעה למשטרה, בהתאם לתקנה 144 (א)(1-4) לתקנות התעבורה.
2. בהתאם לכתב האישום המתוקן, בתאריך 12.11.07 בשעה 11:30, היה הנאשם בעליו של רכב מסוג מיצובישי, שנסע בנצרת עילית על רחוב מעלה יצחק עד לצומת מעלה יצחק-רחוב גלעד, ללא תעודת ביטוח תקפה. רכב מתוצרת מאזדה נהוג בידי מדווינסקי מיכאל, אשר הגיע מכיוון רחוב גלעד, אותה עת בעצירה לפני הצומת הנ"ל עקב אור אדום שדלק ברמזור בכוון נסיעתו. כשהתחלף האור ברמזור, נכנס המאזדה לצומת בכדי לפנות שמאלה לרח' מעלה יצחק, אך הנאשם נהג במיצובישי בקלות ראש וברשלנות, נכנס לצומת עת דלק אור אדום ברמזור בכוון נסיעתו, חסם דרכו של המאזדה וגרם להתנגשות בין שני כלי הרכב.

כתוצאה מהתאונה, נגרמו נזקים לשני כלי הרכב. נהג רכב המאזדה נזקק לטיפול רפואי.

הנאשם עזב את מקום התאונה, מבלי שעצר את המאזדה במקום, מבלי לעמוד על תוצאות התאונה ומבלי להזעיק שירותי הצלה, בלי למסור פרטים ובלי להודיע למשטרה.

1. בתשובתו לאישום מיום 19.1.10 עמ' 1 לפרוטוקול ומיום 16.9.10 עמ' 9 ש' 14-15 לפרוטוקול, טען הנאשם כי אינו כופר בפגיעה שנגרמה למתלונן עקב התאונה, וכי הרכב נשוא כתב האישום בבעלותו ורשום על שמו, אך לגרסתו לא נהג ברכב ביום התאונה ואינו יודע מי נהג בו, כיון שהרכב נגנב מביתו. לטענתו, הוגשה תלונה על שבל"ר במועד התאונה בשעה 14:45.

1. מטעם התביעה העיד הבוחן רס"מ גדי פינגרוט.

בסעיף 14 לדו"ח הבוחן, הוא סעיף המסקנות, קבע הבוחן כי מר מיכאל מדוינסקי נכנס לצומת כשאור ירוק דלק ברמזור בכוון נסיעתו, ובמקביל רכב הנאשם נכנס לצומת כשאור אדום דלק ברמזור בכוון נסיעתו, והתנגש ברכבו של העד מדוינסקי.

הבוחן הגיע למקום התאונה ביום 4.12.07 ולא ביום התאונה 12.11.07, לא נאספו ממצאים אובייקטיביים מאתר התאונה ומסקנות הבוחן נסמכות כולן על עדות מר מיכאל מדוינסקי, לפיה נכנס לצומת באור ירוק. מר מיכאל מדוינסקי הנו עד מעורב ובעל אינטרס, למרות זאת לא הסביר הבוחן מדוע העדיף להאמין לעד מיכאל על האפשרות הסבירה האחרת לפיה הרכב הפוגע הוא שנכנס לצומת באור ירוק.

הבוחן לא הציג אישור רשמי אודות תקינות הרמזורים בצומת במועד העבירה, כך שלא ניתן לשלול את האפשרות הסבירה כי הרמזור לא היה תקין ושני כלי הרכב המעורבים נכנסו לצומת כשאור ירוק דלק ברמזור בכוון נסיעתם.

אין בעדות הבוחן ובחקירה שערך כדי לתרום לזיהוי הנהג הפוגע או לזיהוי הרכב הפוגע:

• הבוחן לא הסביר מהיכן נטל את פרטי רכב הנאשם לשם רישומם בדו"ח הבוחן.
• הבוחן לא ערך מסדר זיהוי בניסיון לאתר את הנהג הפוגע ולבחון מעורבות הנאשם באירוע.
• הבוחן לא ערך התאמת נזקים בין כלי הרכב המעורבים, בדיקה שיכולה היתה לשפוך אור על מעורבות רכב הנאשם באירוע התאונה דנן. בהודעת הנאשם ת/1, אותה גבה הבוחן ביום 10.12.07, מסר הנאשם כי רכבו נגנב אך אותר כעבור שבוע ימים ממועד התאונה. משכך, לא הוצגה בפניי כל מניעה לעריכת התאמת נזקים לשם הוכחת זהות כלי הרכב המעורבים.

לאחר שבחנתי את עדות הבוחן והמסמכים שערך, אין באלו אף לא ראשית ראיה לקשר בין רכב הנאשם לאירוע התאונה נשוא תיק זה ולקשר בין הנאשם לבין המיוחס לו בכתב האישום.

1. מטעם התביעה העידה הגב' לודמילה צוקר, שהיתה עדת ראיה לתאונה ותיארה את אופן התרחשותה: "נסענו...לכוון הר יונה...לפניי היה עוד רכב של חברה שלי, נסעתי אחריה...ברמזור היא היתה לפניי, כשהרמזור התחלף לירוק, היא עברה את הצומת ופנתה שמאלה לכוון הר יונה ואני גם התחלתי לעבור את הצומת וראיתי שמצד שמאל, מכוון הר יונה לכוון הקניון בא רכב במהירות ואז מיד עצרתי...סמוך לכניסה לצומת. אני הייתי בנתיב השמאלי , בנתיב הימני היה הבחור הזה מיכאל... כשאני עצרתי בגלל שראיתי את הרכב שבא במהירות, פתאום אני רואה שמיכאל התקדם יותר ממני לתוך הצומת והרכב שבא במהירות נכנס בו...הנהג הפוגע יצא מרכבו, הלך למיכאל, הם דיברו, ואז הנהג הפוגע חזר לרכבו, עשה פרסה ויצא לכוון הר יונה".

עדות העדה הותירה רושם אמין, העדות ברורה, מפורטת והנני קובעת על בסיסה כי עדה זו, כמו גם העד מיכאל מדוינסקי, נכנסו לצומת, כאשר אור ירוק דלק ברמזור הממוקם בכוון נסיעתם.

העדה מסרה תיאור הנהג הפוגע, אך התאור אינו ייחודי ואינו מוביל למסקנה כי עסקינן בנאשם: "ראיתי שזה היה בחור גדול וזהו. ראיתי אותו מהגב. לא יכולה לזהות אותו". לדבריה, אינה יכולה להעריך את גיל הפוגע ואינה זוכרת את סוג הרכב שפגע במיכאל.

הנה כי כן, מעדות העדה לא ניתן ללמוד אודות זהות הרכב הפוגע או זהות הנהג הפוגע, אך האמנתי לעדותה ביחס לאופן התרחשות התאונה.

1. מר מיכאל מדוינסקי העיד אף הוא מטעם התביעה ומסר: "יצאתי מהשכונה שלי לכיוון הר יונה...התקרבתי לצומת...היה כבר אור ירוק...ונכנסתי לצומת ונכנסו בי מצד שמאל. אני מבהיר נכנסו בי כשהייתי באמצע הצומת, כשהתחלתי קצת לפנות שמאלה...הנהג שפגע בי התקרב אלי ואני הייתי בתוך הרכב. הוא התחיל להגיד לי לא להתקשר למשטרה...הוא אמר שהוא ישלם לי על הכל ושלא אזמין משטרה, שאין לו ביטוח ושאסע איתו והוא יסדר לי את הרכב...הוא ניסה לקחת את המפתחות מהרכב ע"י כך שהכניס את פלג גופו העליון לתוך הרכב דרך החלון, דחף אותי אחורנית למשענת מושב הנהג שלא אוכל לזוז ושלח את היד שלו לעבר הסוויץ' וניסה להוציא את המפתחות משם, אני התנגדתי...ולבסוף הוא עזב אותי...הוא נמלט מהמקום, הוא לא השאיר לי פרטים...רדפתי אחריו כשאני מצפצף לו כל הזמן עד להר יונה, על הכביש העוקף, הוא עצר שם את הרכב ונמלט רגלית לתהום...הזעקתי את המשטרה..."

אקדים ואומר כי העד מסר עדות מהימנה ומפורטת והתרשמתי כי אכן נכנס לצומת עת אור ירוק דלק ברמזור הממוקם בכוון נסיעתו.

העד מסר תיאור של הנהג הפוגע: "בחור גבוה, 1.87 ס"מ לערך, יותר גבוה ממני, בגיל 50+ עם כרס, שיער כסוף, מהמגזר הערבי, שחום, לבש חולצת פולו כהה לא זוכר צבע מדויק".

במהלך עדותו בבית המשפט העריך העד את גילו של הנאשם כ-"60 לערך" והוסיף כי עפ"י התרשמותו הנהג היה בעל הרכב הפוגע, כיון שידע שאין ביטוח לרכב והציע לשלם עבור הנזקים.

העד נשאל אם מזהה הוא את הנאשם כאותו נהג שפגע בו והשיב: "אני לא בטוח".

העד הבהיר בעדותו כי בחלוף 3 שנים ממועד התאונה, אין ביכולתו לזהות את הנהג, אולם הדגיש כי "אם באותו יום של התאונה היו מביאים לי את הנהג הייתי מזהה אותו".

למשמע עדות העד, נחשף מחדל חקירה מהותי, הפוגע משמעותית בהגנת הנאשם, נוכח אי עריכת מסדר זיהוי לאיתור הנהג הפוגע, סמוך לאחר התאונה, כשזיכרון האירוע היה עדיין טרי.

תיאור הנהג הפוגע ע"י העד, אינו תיאור ייחודי, ואינו מאפשר להגיע למסקנה אחת ויחידה לפיה המדובר בנאשם. רכיבים שונים מאותו תיאור אינם מתיישבים כלל עם מראהו של הנאשם וכשהתבקש העד עצמו לזהות את הנאשם באולם בית המשפט כאותו נהג פוגע, ציין העד בהגינות כי אינו בטוח שמדובר באותו אדם. הנה כי כן, בתיאור הנהג הפוגע, כפי שנמסר ע"י העד, אין כדי לסייע בקביעת זהות הנהג הפוגע ובקביעת מעורבות הנאשם באירוע התאונה דנן.

העד העיד כי במועד העבירה רשם את מספר הרכב של הפוגע (עמ' 5 ש' 4 לפרוטוקול מיום 16.9.10). עד זה יכול לשפוך אור על פרטי הרכב הפוגע. למרות זאת, פרטי הרכב הפוגע, אשר נרשמו בזמן אמת ע"י העד, לא הוגשו כראייה. בנסיבות אלו, לא הוכיחה התביעה כי רישומי העד תואמים את פרטי רכב הנאשם ולא הוצגה בפניי כל ראיה לכך שרכב הנאשם היה מעורב בתאונה דנן או גרם לה.

במילים אחרות: התביעה ביקשה בסיכומיה להרשיע את הנאשם מכוח בעלותו ברכב הפוגע, ואולם לא הובאה בפניי כל ראיה אודות פרטי הרכב הפוגע והתאמתם לרכב הנאשם. העד מיכאל מדוינסקי טען כי רשם בזמן אמת את פרטי הרכב הפוגע, אך רישומי העד לא הוגשו לבית המשפט והעד לא קישר בעדותו את רכב הנאשם לאירוע התאונה דנן.

1. לגרסת הנאשם, הרכב המצוין בכתב האישום רשום על שמו ובבעלותו. יחד עם זאת, טען הנאשם כי לא נהג ברכב זה במועד האירוע, אינו יודע אם הרכב היה מעורב בתאונה דנן ואינו יודע מי נהג ברכב באותו מועד, שכן הרכב נגנב. את דבר הגניבה גילה הנאשם ביום התאונה בשעה 10:00, העד התקשר לתחנת נצרת כדי לדווח על הגניבה, אך הורו לו לפנות לתחנת טורעאן, הנאשם פנה לתחנת טורעאן להגיש תלונה, אולם שם הורו לו לגשת לתחנת נצרת בה מסר תלונה בשעה 14:50, לאחר שהמתין זמן רב לחוקר. גרסת הנאשם במשטרה ובבית המשפט לא נחקרה כלל ע"י צוות החקירה למרות שמדובר בטענת הגנה אפשרית שלא נסתרה.
2. שמעתי בקשב רב את העדויות שנשמעו בתיק זה ואף בחנתי לעומקם את המוצגים שהוגשו לעיוני. לאחר כל אלה התרשמתי כי בתיק זה רב הנסתר על הנגלה, ולכן לא ניתן לקבוע ממצאים אודות שלוש הסוגיות הנמצאות בלב המחלוקת בין הצדדים:

א) שאלת האחריות לתאונה: סוגיה זו תלויה בראיות אודות תקינות הרמזור בצומת. הנני מאמינה לעדי התביעה, מר מיכאל מדוינסקי וגב' לודמילה צוקר, כי שניהם הגיעו מאותו כיוון נסיעה וכי בעת כניסתם לצומת הרלבנטית לאישום, דלק אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתם. ואולם, אין ללמוד מעדות העדים הנ"ל אודות האור שדלק ברמזור בכוון נסיעת הרכב הפוגע. בהעדר חוות דעת רשמית אודות תקינות הרמזור בצומת ואופן פעולתו, אין לשלול אפשרות שגם בכוון נסיעת הרכב הפוגע דלק אור ירוק ברמזור, אם מחמת אי תקינות הרמזור ואם מסיבה אחרת. ממצאים אודות תקינות הרמזור בצומת ודרך פעולתו, לא הוגשו כראיה ע"י התביעה.

ב) סוגיית זהות הנהג הפוגע: הנאשם מסר כי לא נהג ברכב בזמן התאונה. גרסתו זו נמסרה כבר במהלך חקירתו במשטרה סמוך לאחר התאונה. למרות האמור, לא נערך מסדר זיהוי לנאשם, ומר מיכאל מדוינסקי וגב' לודמילה צוקר לא נתבקשו לזהות את הנהג הפוגע סמוך לאחר התאונה. עד התביעה מר מיכאל הסביר בעדותו כי היה יכול לזהות את הנהג הפוגע לו נתבקש לזהותו סמוך לאחר התאונה, ואולם בחלוף מספר שנים מיום התאונה, מתקשה הוא לעשות כן. עדי התביעה לא זיהו את הנאשם כנהג הפוגע ותיאור הנהג הפוגע, כפי שנמסר על ידם, אינו ייחודי וחלק מסימני הזיהוי אינם מתאימים למראהו של הנאשם.

ג) מעורבות רכב הנאשם: בסיכומיה, עתרה התביעה להרשעת הנאשם בהסתמך על חזקת הבעלות שבסעיף 27ב לפקודת התעבורה. דא עקא שלשם הרשעה בהסתמך על בעלות הנאשם ברכב, על התביעה להוכיח בראש ובראשונה כי רכבו של הנאשם היה מעורב בתאונה נשוא תיק זה. מעורבות רכב הנאשם בתאונה לא הוכחה על ידי התביעה, אשר לא הגישה כל ראיה בעניין זה. עד התביעה מר מיכאל מסר בעדותו כי רשם בזמן אמת את פרטי הרכב הפוגע, אך העד לא תיאר בעדותו את הרכב הפוגע, לא מסר את פרטיו, ורישומי העד ממועד התאונה, לא הוגשו כראיה במסגרת הליך זה. הבוחן לא ערך התאמת נזקים בין כלי הרכב המעורב לבין רכבו של הנאשם, למרות זמינות רכב הנאשם שאותר כשבוע לאחר התאונה. בדיקת התאמת נזקים עשויה היתה לסייע בשאלת מעורבות רכב הנאשם בתאונה, שאלה המשליכה על אחריות הנאשם לתאונה מכוח חזקת הבעלות.

בנסיבות האמורות, לא הוצגה בפניי כל ראיה בדבר מעורבות רכבו של הנאשם באירוע התאונה דנן, לא הובאה כל ראיה אודות זהות הנהג הפוגע והקשר בינו לבין הנאשם, ואף לא הוכח מעבר לספק סביר כי התאונה נגרמה בגין רשלנות הרכב הפוגע.

אשר על כן, הנני מזכה את הנאשם זיכוי מוחלט.

<#3#>

ניתן והודע היום ח' אייר תשע"ג, 18/04/2013 במעמד הנוכחים.