המבקש הגיש בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן לפני כשנתיים, בתאריך 5.5.13, לאחר שלא התייצב לדיון שנקבע בעניינו.

בפסק הדין קבע בית המשפט כי המבקש הוזמן לדיון כדין, ומשלא התייצב – נדחתה ההתנגדות שהגיש לתביעה שהגישה המשיבה.

בבקשתו, טוען המבקש כי לא קיבל זימון לדיון והופתע ללמוד על פסק הדין שניתן.

אמנם, בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

לא מצאתי כי המבקש זכאי לביטול פסק הדין מחובת הצדק, שכן אף שציין בתצהיר שצורף לבקשה כי הוא מסוכסך עם אשתו לשעבר ואינו גר בביתו שבטייבה, זו היתה הכתובת שמסר בהתנגדות ושאליה בוצעה ההזמנה.

בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אכן המבקש חדל במחדל כמתואר לעיל, אולם נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות הולמת. התרשמתי כי לנתבע טענות הגנה הראויות לברור במסגרת המשפט עצמו.

מכל האמור, אני קובע כי באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי הגנת המבקש באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין – אך זאת בכפוף להפקדה בקופת בית המשפט של סך 2,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

יופקד הסכום במועד, יבוטל פסק הדין וייקבע מועד לדיון על פי יומן בית המשפט ותכנית העבודה.

לא יופקד הסכום במועד – יוותר פסק הדין על כנו.

מומלץ כי הצדדים יבואו בדברים, שכן נוכח נסיבותיה של התובענה וסכומה, לא מן הנמנע כי עלויות ניהול בירור המחלוקת ביניהם יהיו גבוהות במידה ניכרת מהסכום שבמחלוקת. ככל שיעלה בידי הצדדים להגיע להסכמה בדרכי נועם, מחוץ לכתלי בית המשפט, תימסר על כך הודעה.

ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ה, 04 יוני 2015, בהעדר הצדדים.