1. התובעת הועדה המקומית לתכנון ובניה "משגב" הגישה תביעה כספית נגד הנתבע על סך 450,000 ש"ח על פי הוראות סעיף 219(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965. סעיף זה מאפשר לוועדה המקומית לתבוע בהליך אזרחי תשלום כפל שווי של מבנה אשר נבנה ללא היתר כדין.

הרקע להגשת התביעה

2. התובע הקים מבנה מגורים בשטח של 195 מ"ר באזור הכפר סלאמה, ללא היתר בניה. מדובר במבנה אשר נבנה על גבי קרקע חקלאית.

3. ביום 31.10.02 הוגש כנגדו כתב אישום בגין בניית המבנה. ביום 4.5.04 הורשע הנתבע בת.פ. 3679/02 בבית משפט השלום בעכו ונגזר דינו לקנס בסך של 12,000 ₪, כפל אגרת בניה בסך של 12,980 ₪ וכן הנתבע חויב להרוס את המבנה בתוך שנה וחצי אם לא יקבל היתר בניה כדין. הוגשה על ידו בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה והמועד הוארך עד ליום 1.11.06, בקשה נוספת לארכה נדחתה .

4. הנתבע לא הרס את המבנה והוגשו כנגדו שני הליכים פלילים נוספים בגין הפרת צו שיפוטי ושימוש ללא היתר באותו מבנה, תיק עמ"ק 1981-10-08 וכן תיק עמ"ק 2593-09-09 אשר צורפו ונדונו במשותף. במסגרת זו נגזר על הנאשם קנס נוסף בסך של 15,000 ₪. חתימה על התחייבות כספית באותו הסכום וכן מאסר על תנאי של חודשיים למשך שלוש שנים.

סעיף 219 לחוק התכנון והבניה

5. לשון החוק הינה כדלהלן-

"(א) הורשע אדם בעבירה לפי פרק זה, רשאי בית המשפט, אם נתבקש לעשות כן להטיל עליו, בנוסף לקנס הקבוע בסעיף 204 או במקומו, קנסות כדלקמן:

(1) בעבירה בקשה לבניה הטעונה היתר לפי חוק זה – כפל שוויו של המבנה או של התוספת למבנה שהוקמו ללא היתר;

...

(ב) לא הטיל בית המשפט קנס כאמור בסעיף קטן (א), רשאית הועדה המקומית או היועץ המשפטי לממשלה או נציגיהם לתבוע מהנשפט בדרך של תובענה אזרחית סכומים בשיעורים האמורים בפסקאות (1) ו-(2) לסעיף קטן (א)."

6. התביעה טוענת כי בסמכותה להגיש תביעה זו וכי כל מטרת התביעה הינה לגרום לתובע לציית לפסקי הדין של בית המשפט. התובעת אף הציעה כי בית המשפט יחייב את הנתבע בתשלום אולם, היה ויהרוס את המבנה בתוך תקופה קצובה של מספר חודשים, לא יגבה סכום פסק הדין למעט הוצאות.

7. התובעת הגישה חוות דעת של שמאי מטעמה. התובעת טוענת כי יש לפסוק את שוויו של כפל השווי על פי הנחיות שמאי המקרקעין הממשלתי מאוגוסט 2010, הקובעות כי מעתה הערכת שווי נכס ללא היתר יכלול גם את שווי הקרקע הבניה הורווח היזמי ואל של הבניה בלבד. בעניינו המשמעות היא הכללת שווי הקרקע בשומה.

על פי עקרונות אלו שווי המבנה צריך לעמוד על סך של 342,000 ₪ נכון למעוד עריכת השומה.

8. עוד טוענת התובעת כי מקרה זה מצדיק הגשת הליך אזרחי בנוסף לזה הפלילי נוכח העובדה כי מטרת הסעיף על פי פסיקת בית המשפט העליון הינה אכיפת הריסת הבניה הבלתי חוקית. סעיף זה מעניק כלי אכיפה שאינם עונשים. מדובר בכלי אכיפה יוצר הרתעה ומתמרץ לפעול להריסת בנייה בלתי חוקית. במקום קיימת תכנית מתאר אשר הושגה בעמל רב של תושבים התובע קבע עובדות בשטח המסכלות את אותה התוכנית. הליכים שנקט על מנת לשנות את התוכית נדחו גם בבתי המשפט.

לפיכך, אין לתובעת ברירה אלא לנקוט בכל ההליכים העומדים לרשותה על מנת לאכוף על הנתבע, אשר אינו נשמע לצווי בית המשפט, את דיני התכנון והבניה.

9. הנתבע טוען כי אין זה המקרה המתאים להפעלת הסנקציה הקבועה בסעיף 219 לחוק. בתיה משפט ציינו כי הפעלת סעיף זה נעשית במקרים חריגים ויוצאי דופן כמו מקרים בהם נעשה שימוש בבניה לא חוקית לצורך מסרחי או שמדובר בבניה בהיקף נרחב. המטרה היא למנוע כדאיות כלכלית. במקרה אשר לפנינו מדובר בבניה למגורים בגבול תכנית המתאר לבניה. הוא פועל ולא יושב בחיבוק ידיים על מנת לשנות את התכונית והמגבלות העומדות בפניו בכל פעם הינן טכניות.

10. באשר לגובה תשלום, אם יוטל טוען ב"כ הנתבע כי אין בית המשפט כפוף להנחיות השמאי הממשלתי וממילא בתי המשפט פוסקים סכומים נמוכים במידה ניכרת מכפל השווי.

דיון

11. לא בכל מקרה של בניה ללא היתר עושות רשויות החוק שימוש בסעיף 219 לחוק. נכון הוא כי מדובר בדרך כלל במקר קיצון. לצערי מסכימה אני עם העובדה כי אין זה המקרה היחיד בו גם לאחר שניתן גזר דין המורה בין היתר על הריסת המבנה וגם לאחר שני הליכים פלילים של הפרת הוראה חוקית עדין נותר המבנה על כנו. יחד עם זאת אין בעובדה כי אין זה המקרה היחיד כדי לשול את ההצדקה לפעול גם על פי הוראות סעיף 219 לחוק.

12. המדובר במבנה בן 195 מ"ר, אשר אומנם משמש למגורים, אך אין בכך כדי להצדיק בנייתו בכל מקום בו יעלה בדעתו של בעל המקרקעין. דווקא לאחר הליך שלקח שנים רבות של עריכת תכנית מתאר לא יכול כל אדם להחליט על דעת עצמו היכן יבנה ובכך לסכל את העמל שהשקיעו ואת הרצון להסדיר את הבניה על מנת לקיים ישוב מוסדר. העובדה הנטענת על ידי הנתבע כי הבניה החלה בטרם אושרה סופית התוכנית אין בה כדי לשנות.

13. איני מוצאת כי נכון הוא להכריע בתיק זה בדבר תחולת הוראות השמאי הממשלתי על הערכת השווי לצורך הפעלת סעיף 219 הנ"ל. שכן, סעיף 219 מסמיך את בית המשפט להטיל קנס בגווי כפל השווי של המבנה אך בית המשפט אינו מחויב להפעיל את מלוא סמכותו. מדובר בסכום מקסימלי.

14. איני מוצאת כי כאן המקום להפעיל את מלוא סמכותו של בית המשפט ולמצות עם הנתבע את הדין בדמות כפל שווי מלא. כאמור הן על ידי הפסיקה והן על ידי התובעת עצמה בהליך זה, מטרת ההליך על פי סעיף 219 לחוק הינה להרתיע ולהוות גורם נוסף אשר יתמרץ את הנתבע להרוס את המבנה או לחילופין לבצע את הנדרש על מנת לקבל היתר בניה כדין. ניתן להשיג מטרות אלו גם באמצעות חיוב כספי אשר אינו עולה כדי כפל השווי עם שווי הקרקע ובלעדיה. לעניין זה יש לזכור גם כי לא מדובר בעסק מסחרי אלא בבית למגורים ועל כן לא נזקק בית המשפט באמצעות חיוב כספי זה לנטרל את הרווח הכספי המופק מן הנכס.

15. לפיכך, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 50,000 ₪. הסכום ישולם במקרה והיה ועד היום או עד ליום 1.10.14, לא ייהרס המבנה נשוא הליך ת.פ. 3679/02 בית משפט השלום בעכו או לא יתקבל היתר בניה כדין לגביו.

היה ולא ישולם הסכום במועד האמור, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

16. כמו כן וללא תלות באמור בסעיף 15 לעיל, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ וכן הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

הסכום ישולם בתוך 45 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ד אדר ב תשע"ד, 16 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.