פתח דבר

בפני תביעה, אשר עניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 12.12.09 ברח' גורדון בתל אביב.

התובעת הינה המבטחת של כלי רכב, נושא מ.ר. 78-987-64 (להלן: "רכב התובעת").

הנתבע הינו המחזיק באופנוע נושא מ.ר. 14-569-64 (להלן: "האופנוע"), אשר נהג באופנוע בעת התאונה.

טענות הצדדים

תמצית טענות התובעת

מטעם התובעת העיד מר יעקב מושקוביץ, אשר נהג ברכב התובעת קודם לתאונה. לטענתו, קודם לתאונה חנה בסמיכות לבית מגוריו, ברחוב גורדון 52 בתל אביב, בצד הימני של הכביש. הוא פתח הדלת ויצא החוצה, ובעודו עומד בחוץ, ומנסה לפתוח מטריה, עבר האופנוע ופגע בדלת.

עוד העידה הגב' לבקוביץ, אשר היתה ברכב התובעת בעת התאונה. לטענתה, קודם לתאונה, בן זוגה, מר מושקוביץ, כבר פתח הדלת בעוד היא נותרה ברכב. היא טענה, כי בעודה ברכב שמעה המכה, ונוכחה כי האופנוע פגע בדלת רכב התובעת.

תמצית טענות הנתבע

מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו, אשר נהג באופנוע בעת התאונה. לטענתו, קודם לתאונה נסע ברחוב גורדון פינת שלמה המלך בתל אביב, כאשר לפתע נפתחה הדלת מימינו. לטענת הנתבע ניסה להתחמק מהפגיעה ללא הצלחה.

עוד העיד מטעם הנתבע מר אורן טופל, אשר נהג, על פי עדותו, באופנוע מאחורי הנתבע. לטענתו הבחין ברכב התובעת חונה בסמיכות לצומת, וראה את דלת רכב התובעת נפתחת בסמיכות להתקרבות האופנוע. לטענתו, הנתבע לא הספיק להתחמק מהדלת שנפתחה בפתאומיות.

דיון

הצדדים חלוקים בנסיבות התרחשות התאונה ובאחריות לתאונה. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם, עמדתי על נסיבות קרות התאונה ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי דין התביעה להתקבל בחלקה.

עדותו של מר מושקוביץ, נהג התובעת, אשר הובאה כתימוכין בגרסת התובעת, היתה אמינה וקוהרנטית, והוא תיאר התאונה באופן ברור ומפורט. מר מושקוביץ העיד, כי התאונה התרחשה לאחר שרכב התובעת חנה, ולאחר שהוא הספיק לפתוח הדלת ולצאת מהרכב, בניסיון לפתוח מטריה. לטענתו עמד בתווך בין הדלת לבין רכב התובעת, ובלשונו: "עמדתי מחוץ לרכב צמוד אליו ובאותה השניה נשמע בום. לא הספקתי לפתוח את המטריה כי היה קצת גשם. התגובה הראשונה שלי הייתה שפגעו בדלת וכשעמדתי אמרתי מזל שלא נפגעתי ברגליים ... והם צעקו לי למה פתחת את הדלת בפתאומיות ואיך אני יכול בפתאומיות אם אני מחוץ לרכב" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 15-18). עוד טען, כי לפני שפתח הדלת לא ראה "אף אחד" (עמ' 2, שורה 28), וכי לא פתח הדלת באופן מלא, כי אם בעדינות, על מנת להימנע מפגיעת רכבים, ובלשונו: "יצאתי החוצה והדלת מאחורי וניסיתי לפתוח מטריה. ואז שמעתי בום. זה היה גשם ורכבים עברו. אז פתחתי חלקית כי כל הזמן רכבים עוברים. אז צריך בעדינות כי אחרת הרכב יפגע בך. ומה שקרה זה שהוא פגע בדלת. הדלת לא היתה פתוחה לחלוטין. הוא פגע בשפיץ" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 10-13). מר מושקוביץ טען, כי האופנוע פגע בדלת מאחר שעקף רכב מצד ימין, והעריך, כי לו היה האופנוע נוסע בנתיב הנסיעה לא היה פוגע ברכב התובעת. התרשמתי כי עיקרי עדותו עולים בקנה אחד עם טופס ההודעה מטעמו (ת/1), ומתיישבים עם מיקום הנזק בקצה דלת רכב התובעת.

מר מושקוביץ גם תיאר את מקום התאונה באופן משכנע. לטענתו התאונה התרחשה בסמיכות לכתובת מגוריו, ברחוב גורדון 52 בתל אביב. הוא טען, כי רכב התובעת חנה בחניית כחול לבן בצידו הימני של הכביש.

מנגד, עדות הנתבע וכן עדות מר טופל, אשר הובאו כתימוכין בגרסת הנתבע, לא היו משכנעות, ואף איששו את גרסת התובעת במידת מה. הנתבע ומר טופל אישרו, כי בעת שחלפו שני האופנועים במקום כבר היתה דלת רכב התובעת פתוחה (אף כי טענו כי הדלת נפתחה בפתאומיות), ובלשון הנתבע: "פתח בפתאומיות, ראיתי את זה 2 מטרים לפני, ניסיתי להתחמק, לא הצלחתי" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 15-16). גם מר טופל אישר האמור, ובלשונו (במענה לשאלה: "מתי הבחנתם לראשונה שהוא פותח דלת?"): "לא יודע להגיד. מטרים ספורים" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 10, וכן ר' בעמ' 7, שורות 24-25).

מר טופל אף אישר, כי האופנועים לא נסעו באמצע נתיב הנסיעה, אלא נצמדו לצידו הימני של הכביש, ותלה זאת בכלי רכב שחסמו את הנתיב לפניה ימינה (שכן לדבריו התכוונו האופנועים לפנות ימינה, כמפורט בהמשך), ובלשונו (במענה לשאלה: "למה נצמדתם עם הרכב לימין?"): "חסמו את הנתיב של פניה ימינה" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 22).

עם זאת, טענו הנתבע ומר טופל, כי רכב התובעת חנה בחניית אדום לבן, במקום האסור לחניה, וחסם הפניה ימינה בצומת הרחובות גורדון פינת שלמה המלך, לשם התכוון הנתבע לפנות, ובלשון הנתבע: "הרכב עמד באדום לבן וחסם את הנתיב לפניה ימינה ככה שזה לא היה במקום מותר לעמוד" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 14-15, וכן עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 16, 28). על כך אף העיד מר טופל: "אני ורועי נסענו ברחוב גורדון על שני האופנועים ואני מאחוריו. בצומת המלך שלמה רכב שחונה קרוב לצומת פותח את הדלת וחוסם את הנתיב פניה ימינה שלנו ורועי ניסה לברוח ונכנס בו בחלק האחורי של האופנוע" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 7-8), וכן (במענה לשאלה: "איפה התכוונתם לפנות ימינה?"): "לשלמה המלך" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 6).

הן הנתבע והן מר טופל הצביעו על מקום התאונה ע"ג גוגל מפות, כחניה שבסמיכות לרח' גורדון 52 בתל אביב. הנתבע אישר המקום כאשר הוצג בפניו, ואף טען, כי רכב התובעת חנה "בכניסה" לחניית הבניין, ובלשונו: "אני מאשר את המיקום על גבי גוגל מפות בסמיכות לגורדון 52-54 בכניסה לחניה באדום לבן" (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 3-4, וכן עמ' 6, שורות 7-8, 28). מר טופל אף הוא אישר המקום, הגם שטען, כי רכב התובעת "חסם" הכניסה לחניה, ובלשונו (במענה לשאלה: "איפה חנה הרכב?"): "מתחת לעץ וחסם כניסה לחניה באדום לבן. מציג על המפות" (עמ' 7, שורה 17).

הסתירה בין עדות הנתבע כי רכב התובעת חנה ב"כניסה" לחניה לבין גרסת מר טופל כי רכב התובעת "חסם" הכניסה לחניה מחלישה כשלעצמה את אמינות עדויותיהם. ברם מעבר לכך, המקום עליו הצביעו הנתבע ומר טופל כמקום התאונה, כלל אינו בסמיכות לצומת הרחובות גורדון-שלמה המלך, כי אם בסמיכות לצומת הרחובות גורדון-ריינס. בצומת הרחובות גורדון-ריינס, אין פניה ימינה לרחוב ריינס, ואילו צומת הרחובות גורדון-שלמה המלך ממוקם מרחק מאות מטרים ממקום התאונה. אף אין דמיון בין תוואי רחוב גורדון קודם לצומת הרחובות גורדון-המלך שלמה לבין תוואי רחוב גורדון קודם לצומת הרחובות גורדון-ריינס, אשר הנתבע ומר טופל אישרו, כי שם אירעה התאונה.

הנתבע ומר טופל לא סיפקו הסברים משכנעים להיעדר ההלימה בין המקום עליו הצביעו כמקום התאונה לבין המקום בו טענו כי התאונה התרחשה בפועל, או לעובדה, כי למעשה לא מתאפשרת פניה ימינה בצומת הקרוב למקום התאונה (ר' בתשובת הנתבע בעמ' 6 לפרוטוקול, שורה 28 ובתשובת מר טופל בעמ' 8 לפרוטוקול, שורה 8). לכן נשמטת הקרקע תחת גרסת הנתבע נוכח הסתירות ואי ההתאמות בעדויותיהם של הנתבע ומר טופל.

נוכח האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת עמדה בנטל השכנוע בגרסתה, וכי יש להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים. לפיכך הנני קובעת, כי הנתבע הוא הנושא העיקרי באחריות לתאונה, אשר נגרמה כתוצאה מפגיעתו בדלת רכב התובעת, בעודה פתוחה, כאשר נצמד לכלי הרכב החונים מימין לכביש.

עם זאת, אף נהג התובעת נושא באחריות מסויימת לתאונה. היה עליו לפתוח הדלת באופן שאין בו כדי לסכן הנוסעים בכביש, ולא להתמהמה לאחר פתיחתה, בפרט בשים לב לתוואי הכביש הצר. לו היה קשוב ודרוך יותר להתפתחויות בכביש, היה יכול למנוע התאונה.

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן בו יישא הנתבע באחריות בשיעור של 70% ואילו נהג התובעת יישא באחריות בשיעור של 30%.

הנזק

התובעת צירפה חוות דעת שמאי, אשר בדק את רכב התובעת סמוך לאחר התאונה, וחוות הדעת לא נסתרה. התובעת הגישה את התביעה על סכום הנזק הממשי, כפי שעולה מהמסמכים שצורפו.

נוכח האמור לעיל, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 2,521 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 3.1.10 ועד ליום התשלום המלא בפועל, ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ה, 08 יוני 2015, בהעדר הצדדים.