1. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של גניבת רכב - עבירה לפי סעיף 413 ב (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, (להלן: "החוק") ובשתי עבירות של סיוע לגניבת רכב – עבירות לפי סעיף החוק האמור בצירוף סעיף 31 לחוק.
2. לפי תיאור העובדות המופיע בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן עבדו שני הנאשמים במוסך בבית ענאן, המצוי בשטחי הרשות הפלסטינית. אדם בשם אחמד כסוואני (להלן: "כסוואני") שהוא תושב מדינת ישראל גנב בשנים 2010 – 2011 רכבים משטח ישראל והעביר אותם לנאשמים. השיטה המתוארת בכתב האישום היא כי כסוואני שכר בשנת 2010 מכשיר איתור מונחה לווין המעביר חיוויים בזמן אמת לגבי מיקום המכשיר. הוא התקין את התוכנה, הנסמכת על מכשיר האיתור, במכשיר הטלפון הנייד שלו ובהמשך שכר שני מכשירי איתור נוספים. כסוואני היה שוכר רכב מחברת השכרה, מתקין עליו את מכשיר האיתור ומעביר את הרכב לידי הנאשם מס' 1 או הנאשם מס' 2.
3. אחד הנאשמים או כסוואני היו משכפלים את מפתח הרכב, משאירים את העתק המפתח בחזקתם ומעבירים את הרכב לכסוואני. כסוואני היה מחזיר את הרכב לחברת ההשכרה כשמכשיר האיתור מותקן עליו ללא ידיעת חברת ההשכרה. בחלוף כמה ימים היה כסוואני עוקב אחר תנועות הרכב באמצעות המכשיר, מדווח לאחרים שזהותם אינה ידועה, ואוסף אותם. האחרים היו מגיעים למקום, פותחים את הרכב ומניעים אותו בעזרת המפתחות ששוכפלו ונוהגים אתו למוסך. במוסך היו הנאשם מס' 1 או הנאשם מס' 2 מפרקים את מכשיר האיתור מהרכב.
4. בהמשך מפורטים ארבעה אישומים שבהם מוזכרים ארבעה אירועים שבהם נגנבו רכבים בדרך המתוארת בחלק הכללי. באישום הראשון מדובר במקרה מיום 31.10.2010; באישום השני מדובר במקרה מיום 23.5.2010; באישום השלישי באישום מיום 24.12.2010 ובאישום הרביעי באירוע מיום 6.1.2011. בכל ארבעת המקרים חלקם של הנאשמים דומה: שכפול המפתח של הרכב במוסך על ידי אחד מהנאשמים או כסוואני לאחר שהרכב הובא לשם על ידי כסוואני ופירוק מכשיר האיתור מתוך הרכב לאחר שזה נגנב והובא למוסך.
5. הודאתם של הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום נעשתה במסגרת הסדר טיעון שהושג בהליך גישור שהתנהל לפני. לפי המוסכם הגבילה המאשימה את עצמה בטיעוניה לעונש, לעונש מאסר מרבי של שש שנות מאסר בפועל (הכולל גם הפעלת מאסר על תנאי שהוטל על הנאשם מס' 1) וכי כי הטיעון לעונש יתקיים בפני מותב זה ולא המותב שדן בתיק העיקרי ושמע חלק מהראיות בטרם הושג הסדר בהליך הגישור.
6. המאשימה הרחיבה בטיעוניה לעונש על הערך החברתי המוגן בעבירות גניבת הרכב. היא הפנתה לפגיעה שנגרמת בקניין, בזכות לביטחון, בעתיד הכלכלי ולהשלכות על פרמיות הביטוח. באשר לנסיבות של העבירות מושא כתב האישום הפנתה המאשימה לתכנון, להתארגנות, לתחכום ולביצוע בצוותא של הגניבה תוך חלוקה לתפקידים.
7. אשר לענישה הנוהגת ציינה המאשימה את העונש המקסימאלי לכל עבירה עומד על מאסר בפועל לתקופה של 7 שנים. היא סבורה נוכח מכלול הנסיבות כי מתחם הענישה הראוי הוא 18-30 חודשי מאסר לעבירה של גניבת רכב תוך שהפנתה שכאן המדובר בשתי עבירות גניבת רכב ובשתי עבירות סיוע לגניבת רכב.
8. סנגורו של הנאשם מס' 1 הפנה לעובדות כתב האישום וביקש ללמוד מהן על מעורבותם של הנאשמים במכלול האירועים מושא כתב האישום. הוא ציין כי אירוע הגניבה עצמו בוצע על ידי אחר ולא על ידי הנאשמים. האחר, כסוואני, אף הגה, יזם, תכנן וקבע את דרך הפעולה בעוד שחלקם של הנאשמים מצומצם: שכפול מפתח ופירוק מכשיר האיתור מבלי שנטען כי התחלקו בשלל או כי צמחה להם טובת הנאה. סנגורו של הנאשם מס' 2 הפנה גם הוא לכך שטיעוני המאשימה מתעלמים מהתיקון שהוכנס לכתב האישום שעל פיו חלקם של הנאשמים מצומצם וכולל שכפול מפתח, קבלת הרכב במוסך ופירוק מכשיר האיתור ממנו. אין המדובר במי שנטלו חלק מרכזי בעבירות גניבת הרכב אף שפורמאלית ניתן לראות בהם שותפים לביצועה. באת כוח המאשימה והסנגורים תמכו כל אחד את עמדתו בפסקי דין והחלטות.
9. על גזר הדין להינתן בהתאם לעקרון ההלימה בין "חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (סעיף 40 ב' לחוק). בית המשפט מביא בקביעת מתחם העונש ההולם גם את הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ג' לחוק).
10. הפגיעה בערך המוגן ברורה מאליה. המדובר בעבירות רכוש כלפי רכב – שיש בהם כדי לפגוע ברכושו של בעל הרכב; לגרום נזק חברתי בהעמסת העלויות הנובעות מגניבות הרכב על הציבור בכללותו הנושא בכספי פרמיות הביטוח; לפגוע בתחושת הקניין האישית של בעל הרכב ובפרטיותו (ר' רע"פ 7890/10 לאיק מליטאת נ' מדינת ישראל (1.11.10)). במקרה זה מדובר בארבעה אירועים שונים: בשניים מהם העבירה היא עבירה של גניבת רכב ובשניים עבירה של סיוע לכך.
11. לא נעלם מעיני כי חלקם של שני הנאשמים במסכת לפי עובדות כתב האישום המתוקן הוא מצומצם יחסית והפעולות שאותן ביצעו בפועל הן שכפול המפתח; פתיחת הרכב עם המפתח לאחר הגעתו למוסך ופירוק מכשיר האיתור לאחר קבלת הרכב הגנוב – אך אין להתעלם מכך שהם היו חלק ממערכת מורכבת יותר של פעילות עבריינית מתוחכמת לגניבת רכבי השכרה ובמעשיהם אפשרו את מכלול הפעולות. כתב האישום אוחז ארבעה אישומים המתייחסים לארבעה מקרים שהתרחשו על פני מספר חודשים.
12. בהתחשב במכלול השיקולים מצאתי כי מתחם הענישה ההולם לכל אחת מהעבירות נע בין 8 ל- 24 חודשי מאסר.
13. המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם מס' 1 עונש מאסר בפועל למשך 6 שנים הכולל גם הפעלה של המאסר המותנה וכן להטיל עליו מאסר על תנאי. על הנאשם מס' 2 ביקשה המאשימה להטיל עונש מאסר שלא יפחת מ- 5 שנות מאסר בשל קיומו של עבר רלוונטי.
14. סנגורו של הנאשם מס' 1 הפנה לכך שהנאשמים הודו בשלב מוקדם יחסית באופן שחסך ניהול משפט ארוך. היבט אחר שעלה בטיעוני הסנגור עניינו הפעלת המאסר המותנה. הוא הפנה לכך שבהליך שבו הוטל עונש המאסר המותנה פוצל התנאי כך ש- 12 חודשי מאסר הותנו בביצוע עבירת רכוש ו- 7 חודשי מאסר הותנו בביצוע עבירת שהייה בלתי חוקית. לשיטתו, בית המשפט שרצה להיטיב עם הנאשם ופיצל את המאסר המותנה לחלקים למעשה החמיר עמו כי כעת מופעלים שני עונשי המאסר המותנה (האחד במסגרת תיק קודם והשני עתה). סנגורו של הנאשם מס' 2 הפנה לנסיבות האישיות של נאשם זה ובהן כי הוריו נפטרו הוא גר לבד עם אחותו ומפרנס אותה. עוד הפנה הסנגור לכך שלגבי נאשם זה העבר הפלילי כולל הרשעה אחת מבית משפט צבאי.
15. באשר להטלת העונש על כל אחד מהנאשמים הרי שנוכח קיומו של עבר פלילי בתחום זה לשני הנאשמים מתקיים במקרה זה השיקול של הגנה על שלום הציבור אם כי עוצמתו של זה ביחס לנאשם מס' 1 גבוהה בהרבה מאשר ביחס לנאשם מס' 2. כך הדבר גם באשר לשיקול ההרתעה האישית.
16. לחובתו של הנאשם מס' 1 גיליון הרשעות קודמות רחב היקף. הוא החל את הקריירה העבריינית עוד בטרם הגיע לגיל 20 וביצע שורת עבירות רכוש בגינן נדון ביום 11.7.1997 למאסר בפועל למשך 4 חודשים. בהמשך עבר לתחום הרכב והורשע במספר עבירות. הוא נדון ביום 2.8.1998 למאסר לתקופה של שנתיים. ביום 12.7.2000 נדון שוב למאסר והפעם למשך 9 חודשים וזאת בשל עבירות הפרעה לשוטר, שיבוש מהלכי משפט, נהיגת רכב מנועי ללא רישיון וכניסה לישראל שלא כדין. ביום 30.9.2003 נדון בבית המשפט הצבאי למאסר של 6 חודשים בשל עבירות התחזות והחזקת סמים לצריכה עצמית. ביום 6.12.04 נדון למאסר בפועל למשך 18 חודשים על שורה של עבירות רכוש ומרמה וכך גם ביום 17.5.2007 נדון למאסר לתקופה של 36 חודשים (לאחר הפעלת מאסר מותנה) בשל עבירות של שימוש ברכב ללא רשות, החזקת מכשירי פריצה, הפרעה לשוטר וכניסה לישראל שלא כחוק. ההרשעה האחרונה היא בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין בגדרה נדון הנאשם ביום 24.1.2012 ל- 8 חודשי מאסר (כולל הפעלה של עונש מאסר מותנה).
17. המדובר אפוא במי שב- 15 השנים האחרונות הפך את העבריינות בכלל ואת עבריינות הרכוש בפרט לדרך חיים. הוא מבצע עבירות, נדון לעונשי מאסר, נושא אותם ומשתחרר ושב לבצע עבירות. מהלך חייו כפי שנגלה מהעבר – מעורר מחשבות נוגות לגבי העתיד. על רקע זה ובהיעדר כל אפיק שיקומי אין מנוס מהטלת עונש מאסר ממושך שיביא להרחקתו מהחברה.
18. עברו הפלילי של הנאשם מס' 2 אינו כה מכביד. לחובתו הרשעה אחת משנת 2006 בבית המשפט הצבאי יהודה בעבירות של מסחר ברכב או בחלקי רכב גנובים והחזקת נכס חשוד כגנוב. הוטלו עליו באותו הליך מאסר על תנאי וקנס. אף שחלקו של נאשם זה לפי כתב האישום זהה לזה של הנאשם מס' 1 הרי שלגביו ניתן לקוות כי עם שחרורו ממאסר יפתח דרך חדשה ושונה.
19. בהתחשב במתחם הענישה ובשיקולים השונים, כפי שפרטתי לעיל, אני מטיל על הנאשם מס' 1, באסל ראסל:
20. מאסר בפועל למשך 4 שנים החל מיום מעצרו 22.3.2012 ובניכוי 7 ימי מעצר בגין תיק זה 31.1.12 עד ליום 6.2.2012.
21. עונש המאסר המותנה שהוטל עליו בת.פ. (שלום ת"א) 2790/06 למשך 12 חודשים יופעל באופן שבו 6 חודשי מאסר יצטברו לעונש המאסר המוטל בתיק זה ו- 6 חודשי מאסר יהיו חופפים. תקופת המאסר הכוללת תעמוד על 54 חודשי מאסר החל מיום מעצרו 22.3.2012 ובניכוי 7 ימי מעצר קודמים לכך.
22. מאסר על תנאי למשך 6 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה כנגד הרכוש בתוך 3 שנים ממועד שחרורו ממאסר.
23. על הנאשם מס' 2, מואתמן מואתם, אני מטיל:
    1. מאסר בפועל למשך 3 שנים החל מיום מעצרו 15.3.2012.
    2. מאסר על תנאי למשך 6 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה כנגד הרכוש בתוך 3 שנים ממועד שחרורו ממאסר.
24. המוצגים, ככל שאינם נחוצים לצרכי הליך אחר, יחולטו ויושמדו.
25. הודע על זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, יז' אדר, תשע"ג , 27.2.2013, במעמד הצדדים.