אקדים אחרית לראשית, ואומר כי החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

1.         נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של אי ציות לתמרור עצור בניגוד לתקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

2.         עפ"י הנטען בהודעת תשלום קנס, שהפכה להזמנה לדין וכתב אישום לאחר שהנאשמת בקשה להישפט (הדו"ח-ת/1) – בתאריך 15/09/10 שעה 20:31 בערך, נהגה הנאשמת ברכב מ.ר. 9609910 ברחוב בקעת הירדן באריאל ובצומת עם רחוב הנגב נכנסה הנאשמת לתוך הצומת, ולאחר שרכבה כבר היה בחלקו בתוך הצומת וחסם נתיב נסיעה, עצרה והפריעה לתנועה בכך ששוחחה עם הולך רגל שעמד במדרכה הנגדית.

            תגובת הנאשמת לדו"ח היתה: "אני עצרתי. אני מוכנה ללכת למכונת אמת..".

3.         בהקראה טענה הנאשמת: "עצרתי פעמיים עצירה מלאה .זה בכלל לא נכון".

4.         בישיבת ההוכחות העיד מטעם המאשימה השוטר עורך הדו"ח, יהב נוני עת/1, והנאשמת העידה מטעם ההגנה.

בפתח ישיבת ההוכחות הוזהרה הנאשמת שתכוון הגנתה גם לעבירה של הפרעה לתנועה.

1. בעדותו, חזר עת/1 על האמור בדו"ח. בחקירתו הנגדית שב והעיד, כי פניו היו מופנים לצומת, בכיוון נסיעתה של הנאשמת וכי הוא הבחין בעבירה בבירור.הוא ראה את התמרור המורה "עצור", את קו העצירה ואת הנאשמת מגיעה ,לא עוצרת לא בקו התמרור ולא בקו העצירה. הוא הבחין כי הנאשמת עצרה עצירה מלאה בפעם הראשונה כשרכבה כבר בתוך הצומת והחלה לשוחח עם הולך רגל.

6.         הנאשמת שבחרה להעיד, סיפרה בעדותה, כי היא עצרה את רכבה לראשונה לפני מעבר החציה לפני הצומת עם רח' הנגב ולאחר מכן התקדמה ועצרה שוב כחצי מטר לתוך הצומת על מנת שיהיה לה שדה ראיה טוב של הצומת ושל הרכבים הבאים משמאל.

לטענתה, עד התביעה עמד כשגבו היה מופנה לצומת והוא כלל לא הבחין בנאשמת, אלא רק לאחר ששמע את קריאתה להולך הרגל, הסתובב לעברה.

7. בפני שני עדויות סותרות, ואינני יכולה לקבוע גרסתו של איזה צד מדוייקת יותר ולא מצאתי סיוע לעדותו של עת/1 ולפיכך אני מחליטה לזכות את הנאשמת מחמת הספק מאישום של אי ציות לתמרור 302.

8.         אשר לעבירה של הפרעה לתנועה, עת/1 לא העיד מה משך הזמן שבו עמדה הנאשמת בצומת עם רכבה, וכן לא העיד, כי לנאשמת היה שדה ראיה המאפשר לה לפנות ימינה ללא עצירה נוספת, אלא רק לאחר קו הצומת. כמו כן, עת/1 לא העיד על התקרבות של רכב כלשהו לאזור הצומת שרכבה של הנאשמת הפריע לו.

הנאשמת, לעומת זאת העידה, כי עצרה את רכבה לאחר קו הצומת על מנת לשפר שדה ראייתה ולוודא כי הדרך פנויה טרם ביצוע הפניה ימינה, וכי בהפנותה את מבטה לבדיקה שאין רכב מתקרב, הבחינה באותו הולך רגל וזרקה לו "ד"ש לאמא".

בנסיבות אלה, לא הוכח כי הנאשמת הפריעה לתנועה ואני מזכה אותה מעבירה זו.

9. סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום, ומהעבירה של הפרעה לתנועה.

המזכירות תשלח עותק הכרעת הדין לצדדים.

הדיון הקבוע ליום 29.10.12- מבוטל.

ניתנה היום, 15 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה