<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד חנא קובטי

הנאשם בעצמו

פרוטוקול

עד תביעה המתנדב גיל אלי לאחר שהוזהר והתחייב כחוק

חקירה ראשית:

ש.ת. אני מתנדב 7 שנים. עשיתי השתלמויות. את המקרה אני זוכר פחות או יותר. כתבתי את הדו"ח.

בית משפט:

מקריא הדו"ח.

מתקבל ומסומן ת/1.

ש. לצורך מה עמדת שם?

ת. עמדתי במקום לצורך אכיפה. זה קטסטרופה מה שנהגים עושים שם.

ש. באותו יום כמה דוחות רשמת?

ת. לא זוכר כמה אך בטוח כמה.

אלו שאלותי.

משיב לשאלות בית משפט:

ש. כיוון נסיעת הנאשם כשהוא עולה את העליה יש קו עצירה?

ת. כן. לפי מיטב זכרוני. יש שם מעבר להולכי רגל ויש רמזור. הרמזור ומעבר להולכי רגל יש בוודאות. לגבי קו עצירה – די בוודאות אני אומר שיש שם קו עצירה.

ש. מאיפה אתה מתחיל את רישום הדו"ח – כשאתה רואה את הרכב של הנאשם תקוע במסילה או עם כניסתו לצומת?

ת. אותי מעניין חסימה בפועל. שרכבת באה, שרכיבם מגיעים. מופע הרמזור הבא לפי מיטב זכרוני עולים משמואל המלך ופונים שמאלה לשבטי ישראל. ברגע שמתבצעת חסימה בפועל אני מבצע את האכיפה, מזיז את הרכב להיכן שאני עומד לכיוון החצי כיכר.

הנאשם:

אספר קודם את גירסתי.

מוזהר לומר את האמת ומתחייב כחוק.

עדות ראשית:

יצאתי מהעבודה שלי וזה 10 מ' מהצומת הזה. זו היתה צומת בעייתית. כשנכנסתי לצומת הוא היה ריק. נכנסו 2 מכוניות לפני ובנתיב השני עמדו על פסי הרכבת, בקצה של הכביש. עמדתי השלישי ואחרי היו 4 מכוניות בנתיב שלי והיו מכוניות נוספות בנתיבים האחרים. כאשר נהג צפצף ירד שוטר אחר ועמד ליד הרכבת והזיז שתי מכוניות שעמדו על המסילה. הרכבת עברה. השוטר סימן לי לנסוע. השוטר הזה סימן לי לעצור וכולם נסעו. כשהלכתי אליו הוא רשם דו"ח באה רכבת שוב והיתה אותה בעיה. אמרתי שלא אני ולא הנהגים עושים את אותה בעיה. הוא אמר "אל תסתכל אל תקח ללב". אמרתי שאני חולה סכרת ועשיתי ניתוח לב ואני לא לוקח ללב. אני רוצה צדק והפסדתי כבר 2 ימי עבודה. כבר 7 חודשים אין שם בעיה בצומת. עשו שם רמזורים. יש לי מסעדה מעל הצומת למעלה.

חקירה נגדית בסיוע בית משפט:

ש.ת. אנו כבר לא אוכפים במקום.

ש. שינו שם משהו?

ת. לא למיטב ידיעתי. רמזור תמיד היה שם.

ש. היום יש פקקים?

ת. עד 19:00 גג.

ש. הנאשם אומר שלא עמד על המסילה?

ת. לפי הדו"ח נאלצתי להזיז את הנאשם כדי שהרכבת תוכל לעבור. היתה שם התארגנות של כמה שאמרו שהם יעידו אחד לטובת השני. היו שלושה ביחד שרשמתי להם דו"ח. קיבלתי זימון גם בדיון שלהם. הנאשם סירב לתת לי טל' וסירב לחתום.

<#3#>

החלטה

פוסק לעד גיל אלי הוצאות בסך 180 ₪. העד מופנה למזכירות לצורך מתן פרטים.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ל' תשרי תשע"ג, 16/10/2012 במעמד הנוכחים.

חקירה נגדית של הנאשם:

ש. נכנסת לצומת באור ירוק עם כמה רכבים. איזה רכב היית?

ת. שלישי. היו שניים שעמדו על הצומת ולא זזו.

ש. ז"א הצומת היה עמוס עוד לפני שנדלק הירוק. אם הצומת היה ריק אתה ועוד שני רכבים הייתם מצליחים לעבור הצומת.

ת. כאשר האור הירוק נדלק הצומת היה פנוי ו אני השלישי נכנסתי לצומת. שני המכונית נתקעו מאחר והמשך הדרך היה פקק שנוצר תוך כדי שנכנסנו לצומת.

ש. תסכים איתי שהאורך של שתי מכוניות לא חוסם צומת.

ת. ראית את הצומת הזה? בקלות נכנסים 10 מכוניות בכל נתיב, היינו 20. אחרי נכנסו עוד 7. הבעיה לא היתה בנהגים. ראיתי שהנהגים לא יכולים לעשות כלום. הרכבת צפצפה והשוטר לא יכל לעזור להם בכלום. אני מדבר על השוטר ההוא שבאמת רצה לעזור. הוא נתן ל- 2 מכוניות לזוז ונתן לרכבת לנסוע. הוא הזרים את התנועה. היתה אפליה. עם כל הכבוד לשוטרים הם לא עמדו לפתור בעיה ואפילו לא הסתכלו על הצומת.

ש. כשאתה עברת את קו העצירה ...

ת. הייתי הרכב השלישי. רציתי לחזור וראיתי שאני לא יכול כי עמדו מאחרי עוד 4-5 מכוניות בכל נתיב.

ש. מאיזו נקודה אתה יכול לראות את הצומת.

ת. ראיתי את הצומת ריק. בקצה של הצומת לא רואים מה הולך למטה.

ש. מקו העצירה הצומת היה ריק?

ת. כן.

ש. אז איך נתקעו 2 מכוניות לפניך?

ת. זו היתה בעיה בהמשך הצומת. שתי המכוניות עמדו על המסילה שהיתה בקצה של הצומת.

ש. לא באמצע?

ת. לא.

ש. המסילה מגיעה מרח' יפו ופונה שמאלה לכיוון שער שכם?

ת. כן.

ש. אז איך היא בקצה?

ת. אני יכול לצלם. היה פס"ד נגד העיריה ונגד הרכבת ומאז עבדו על זה.

ש. למה סירבת לחתום על הדו"ח?

ת. הרגשתי שאני חותם על דבר שלא צודק.

ש. מדוע סירבת למסור פלאפון שלך לשוטר?

ת. אמרתי שלא אתן לו ושאני לא מסכם למה שהוא עושה.

ש. היו עוד נהגים באותו רגע שקיבלו דוחות מהשוטר?

ת. כן. גם הם לא חתמו לשוטר שהיה כאן.

ש. אתה והנהגים שקיבלתם דוחות דיברתם אחד עם השני?

ת. כן. אמרנו שזה לא בסדר מה שהוא עושה.

ש. החלפת טל' עם הנהגים.

ת. כן. עברו 10 חודשים.

ש. מדוע רשמת ט ל' של הנהגים האחרים?

ת. רציתי לערער.

ש. היה איתך מישהו ברכב?

ת. כן. אחד העובדים.

ש. הוא בא להעיד היום.

ת. אף אחד לא ביקש ממני להביאו להעיד.

אלו שאלותי.

ס י כ ו מ י ם :

ב"כ המאשימה:

הנאשם אומר שנכנס לצומת כאשר היא ריקה והוא ראה מקו העצירה. טען שנכנסו 2 רכבים לפניו והם נתקעו על פסי הרכבת והוא נעמד אחריהם. אם הצומת ריק והנאשם הוא רכב שלישי בשיירה שלושה רכבים כמו שכולם יודעים לא חוסמים את הצומת נשוא דו"ח זה. אם הצומת ריקה אין מצב ששני הרכבים יתקעו או יעמדו על פסי הרכבת.

לנאשם היה נוסע נוסף ברכב והיה עד לאירוע. משום מה הנאשם בחר שלא להביאו לעדות בבית המשפט וזה אמור לפעול לרעתו ולא לטובתו.

העיד השוטר כי הנאשם חסם את הצומת עם רכבו ובגלל זה הרכבת נעצה והיה צורך להזיז את רכב הנאשם על מנת שהרכבת תמשיך בדרכה. השוטר ברוב הגינותו ענה לשאלת בית משפט שלא יודע להגיד מה היה המצב בצומת כאשר הנאשם עבר את קו העצירה. את החוסר הזה השלים הנאשם עת שאמר שכאשר עבר את קו העצירה לא היו רכבים בצומת.

לאור האמור לעיל אבקש להרשיע הנאשם ולקבל את גירסת השוטר.

הנאשם:

אני בבית משפט כדי לקבל צדק על העניין הזה. זה לא עניין של 500 ₪. ויתרתי על ימי עבודה. ויתרתי על עוד 1,000 ₪ כדי שאקבל צדק.

<#5#>

הכרעת דין

1. הנאשם הובא לדין בגין עבירה על תקנה 65 הקובעת : "לא יכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה".

2. השוטר התייחס בדו"ח שרשם למצב הסופי שהיה נתון הרכב, היינו "חסם המעבר לרכבת שהגיעה מיפו".

הנאשם טען כי נכנס לצומת פנוי ונקלע לסיטואציה בה כלי הרכב שנכנסו לצומת לפניו נתקעו בהמשך הדרך ברח' שלמה המלך וכתוצאה "נתקע" בצומת.

3. אין מדובר בדו"ח שנבחן על פי התוצאה, היינו לא ניתן לקבוע כי נעברת עבירה לפי התוצאה הסופית. על השוטר להתייחס לעיתוי כניסתו של הנאשם לצומת היינו מה קרה בצומת שעה שחולף את קו העצירה כיוון נסיעתו.

4. משכך לא הוכחה עבירה שכן לא ברור אם שעה שהנאשם חלף על פני קו העצירה/נכנס הנסיבות היו כאלה שיכול היה להאמין כי נהג סביר שלא יכל להשלים את החציה של הצומת בבטחה ומבלי "להתקע" בו.

קבלת עמדת המאשימה לפיה יש ללכת למבחן התוצאה אינה הוגנת ואינה עומדת בדרישות החוק.

לאור כל אמור אני מזכה הנאשם מהאשמה שיוחסה לו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ל' תשרי תשע"ג, 16/10/2012 במעמד הנוכחים.

<#9#>

ניתנה והודעה היום ל' תשרי תשע"ג, 16/10/2012 במעמד הנוכחים.