1. בפני תביעה ותביעה שכנגד.

על פי כתב התביעה, בצעה התובעת תיקונים לשמלת הכלה של הנתבעת, ואף השכירה לה תחתית וטול. בנוסף, סוכם בין הצדדים, שהתובעת תלביש את הכלה לחתונתה. לטענת התובעת, הנתבעת לא שילמה עבור השירותים הנ"ל, סך כולל של 3,200 ₪, כאשר מתוך סכום זה נתבע סך של 1,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

2. בכתב ההגנה והתביעה שכנגד, טוענת הנתבעת, כי לאחר שסוכם על מחיר העבודה, דרשה התובעת כספים נוספים שוב ושוב. כמו כן, לטענתה, התיקון בוצע בצורה רשלנית, וכתוצאה מכך נגרמה לה עוגמת נפש רבה ביום חתונתה.

הנתבעת טוענת כי שילמה לתובעת במזומן, בהזדמנויות שונות, סך של 1,600 ₪, ואף השאירה אצל התובעת שמלה נוספת, יקרת ערך, וכן טול וחישוק, כאשר שווי פריטים אלה בסך של 5,000 ₪. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת העתיקה שמלה שרכשה הנתבעת לבתה, ונתנה לתובעת לצורך ביצוע תיקון בה.

בכתב התשובה לכתב התביעה שכנגד דחתה התובעת את הטענה כי שולמו סך של 1,600 ₪.

3. לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, וכן שמעתי טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים בפני, סבורני כי יש מקום לקבל את התביעה העיקרית כמפורט להלן, ולדחות את התביעה שכנגד.

4. אשר לתביעה העיקרית – התובעת צרפה לתביעה הזמנת עבודה מס' 134, על סך 900 ₪, הכולל את תיקון השמלה בסך 450 ₪, טול קצר בסך 150 ₪ ותחתית בסך 300 ₪. מנגד, הנתבעת לא השכילה להביא אסמכתא לטענה כי שולם סך של 1,600 ₪, מה גם שאין הגיון בטענה זו, לתשלום סכום כה גבוה, שעה שהסכום הנדרש בגין התיקון הינו 900 ₪ בלבד. טענת הנתבעת לעניין ביצוע התשלום במזומן, נטענה בעלמא, ללא כל אסמכתא, וללא כל הסבר לסכום הנטען.

יחד עם זאת, לא עלה בידי התובעת להוכיח את יתר הרכיבים המפורטים התביעה: סך של 1,000 בגין השכרת תחתית וסך של 300 ₪ בגין השכרת הטול. רכיבים נטענים אלה, הטול והתחתית, כלולים למעשה בסך של 900 ₪, כמצויין בהזמנת העבודה שהתובעת צרפה לתביעה, ואין מקום לחייב את הנתבעת בגינם, בכפל.

5. אשר לתביעה שכנגד – הרי שמכלול הטענות העולות בה נטענו בסתמיות, בכלליות, תוך ציון סכומים רבים באופן מקרי, וללא כל אסמכתא.

על אף שיכולה היתה הנתבעת לתמוך את טענתה ביחס לליקויים בתיקון השמלה על ידי הבאת עדים מטעמה, שנכחו בחתונה, ו/או הבאת בעלה, אשר לטענת שני הצדדים נכח בחלק מן הפגישות, לא עשתה כן. כמו כן, לא צורפה כל אסמכתא אשר יכולה לבסס את הטענה בדבר שווי הפריטים שהושארו אצל התובעת.

6. מכל המקובץ לעיל, מתבקשת המסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל, ודין התביעה שכנגד להידחות.

אשר על כן, הנני מורה כי הנתבעת-התובעת שכנגד תשלם לתובעת-הנתבעת שכנגד סך של 900 ₪, בצירוף אגרה והוצאות משפט, בסך כולל של 500 ₪ (תוך שמובהר כי סכום ההוצאות שנפסק משקף אף את ההוצאות בגין דחיית התביעה שכנגד).

כמו כן, הנני מורה כי התובעת תשיב לידי הנתבעת את שמלת הנתבעת, אשר הושארה בחנות התובעת ביום החתונה.

ניתן היום, ד' חשון תשע"ג, 20 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.