1. ביום 6.6.13 ניתן פסק דין בהיעדר התייצבות בהתאם להוראות תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976.

2. המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין מהטעם שבאותו היום המבקשת שהיתה בהריון בעל סיכון גבוה לא חשה בטוב ואף פנתה לטיפול רפואי. הואיל והמבקשת נזקקה לטיפול רפואי, נבצר מהמבקש להתייצב לדיון.

3. הבקשה נתמכת בתצהיר ותיעוד רפואי.

4. המשיב מתנגד לבקשה כמפורט בתגובתו שהוגשה לבית המשפט. לטענת המשיב במסמך הרפואי מאותו היום שצורף לבקשה לביטול פסק הדין לא מצויינת השעה וכן מדובר בפעם שנייה בה לא התייצבו המבקשים לדיון ופעם שנייה בה ניתן פס"ד בהיעדר הגנה לגביו הוגשה בקשה לביטולו.

5. המבקשים הגישו תגובה לתגובת המשיב וטענו ששילמו את ההוצאות שנפסקו בגין ביטול פסק הדין הראשון בתיק. יש לציין שבהתאם לרישומים במערכת אכן הסכום הופקד והועבר למשיב.

6. מאחר והמבקשים קיבלו זימון לדיון ולא התייצבו, הם אינם זכאים לביטול פסק הדין משיקולי צדק.

7. ברע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן (פורסם בנבו) קבע בימ"ש:

"כפי שציין בימ"ש קמא, קיימים שני שיקולים מנחים בבחינת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התייצבות: הראשון, עניינו בסיבת אי ההתייצבות, האם מדובר במי "שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי?", או שמא עסקינן במי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית ביהמ"ש לבטל את פסק הדין. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר, עוסק בסיכויי ההגנה (או התביעה, אם מדובר בתובע) של מבקש הביטול. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק-דין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך. לצד שיקולים מנחים אלה, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, והוא זכות הגישה לערכאות. זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט.

אין לכחד כי למתן פסק דין בהעדר התייצבות עלולות להיות השלכות משמעותיות על בעל הדין שפסק הדין ניתן נגדו; זאת בלא שהתובענה בה ניתן פסק הדין התבררה במלואה ומבלי שלבעל הדין ניתנה ההזדמנות להוכיח טענותיו. משכך, ראוי שהשימוש בסנקציה זו ישמר למקרים קיצוניים בהם בעל דין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך, או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכוי הגנה כלשהם. יהיו מקרים בהם סנקציה זו, של אי ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ומניעת גישה לערכאות, לא תהיה מידתית בהתייחס לכלל נסיבות המקרה, ולאיזון שבין סיבת אי ההתייצבות לבין סיכויי ההגנה. לעיתים יש גם לשקול במסגרת "משוואה" זו את האינטרסים המונחים על הכף. יצוין, כי הדברים יפים במיוחד למצבים בהם אי ההתייצבות היא של נתבע (או משיב בהמרצת הפתיחה), שאז מחיקת הגנתו נועלת בפניו את שערי ביהמ"ש באופן מוחלט. כשמדובר באי התייצבות תובע, יש בידי ביהמ"ש סנקציה פחות קיצונית, של מחיקת תובענתו, באופן שלא תיחסם דרכו לשוב ולהגישה. סנקציה אפשרית נוספת – פחותה בחומרתה – היא השתת הוצאות."

8. המבקשים הגישו כתב הגנה בתיק ואיני רואה בהתנהלותם שהביאה לאי התייצבותם לדיון כמי שמתעלמים מדעת מההליך השיפוטי. כמו כן, מעיון בכתב ההגנה איני סבור שעסקינן במקרה של "הגנת בדים" וקמה למבקשים "הגנה לכאורה".

9. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שמדובר בפעם שנייה בה ניתן פסק דין בהיעדר התייצבות כנגד המבקשים אותו הם מבקשים לבטל. יש ליתן משקל רב להתנהלותם של המבקשים וכן לעקרון של סופיות הדיון כאשר עסקינן בתיק שמתנהל בבימ"ש לתביעות קטנות שנפתח בחודש 4/12 ועולה החשש שהמבקשים אך מנסים להאריך את ההליך ללא צורך.

7. בנסיבות אלו ולאור "שיקול העל" של זכות הגישה לערכאות, הנני מורה בזאת על ביטול פסק הדין מיום 6.6.13, חרף התנגדותו של המשיב, בכפוף לתשלום הוצאות המשיב והפקדת מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט בסך כולל של 8,000 ש"ח. הסכום יופקד בקופת בית המשפט תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום יופקד, פסק הדין יבוטל, המזכירות תקבע מועד דיון חדש ותזמן את הצדדים והמזכירות תעביר את הסך של 500 ₪ למשיב/תובע והיתרה תיוותר כפיקדון בתיק להבטחת תשלום החוב הנטען והוצאות.

8. במידה והסכום לא יופקד במועד הנקוב לעיל, פסק הדין לא יבוטל.

ניתנה היום, ג' חשון תשע"ד, 07 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.