1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 20/12/11 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערערת נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/3/11 ("ההחלטה").

2. טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא התייחסה לתלונות המערערת בדבר כאבי ראש, סחרחורת, טנטון תמידי, לחץ באוזניים, תחושת נימול באזור החבלה בראש והפרעות הורמונאליות. המערערת הוסיפה וטענה כי הוועדה לא נימקה קביעת נכות זמנית ומדוע לא מצאה לקבוע למערערת נכות צמיתה.

3. לטענת המשיב, החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת, ולא נפל בה פגם משפטי, למעט בעניין אחד והוא התייחסות לחוות הדעת של ד"ר מחאג'נה.

4. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (ראו סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

6. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי ביום 20/12/11 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערערת ועיינה במסמכים הרפואיים שהונחו בפניה, לרבות בדיקות הדמיה וחוות דעת רפואיות. הוועדה, בהרכב מומחה לרפואת אף אוזן גרון, מומחה לנוירוכירורגיה ומומחה לפסיכיאטריה, ערכה למערערת בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה בסעיף 21 לפרוטוקול.

לאור ממצאי בדיקה נוירו-כירורגית ובדיקת MRI, ציינה הוועדה כי קיים תהליך היפופיזרי שעבר דימום ונקרוזיס, ולכן, הגם שאין הפרעה אינדוקרינית או צורך בניתוח, אין לשלול את החבלה כאירוע גורם לדימום בגידול. הוועדה קבעה כי יש מקום לקבוע נכות זמנית בתחום הנוירולוגי, וזאת עד ליום 28/2/11.

הוועדה התייחסה לתלונות המערערת בדבר טנטון וסחרחורת, ובין היתר נתנה דעתה לבדיקת שמיעה מיום 1/2/10 ולבדיקת BERA מיום 28/11/10. לגבי תלונת הטנטון קבעה הוועדה, כי לא ייתכן טנטון, וודאי לא טנטון תמידי, לאור תקינות בדיקת השמיעה של המערערת מיום 6/9/10. לגבי התלונה על סחרחורת, הוועדה ציינה כי בדיקת EMG לא הראתה סימני פגיעה במערכת הווסטיבולרית. הוועדה אף שללה את טענת המערערת כי לא התלוננה בעבר על סחרחורת, לאור תיעוד רפואי מיום 9/6/08 מאת ד"ר סרחאן, המעיד שהתלוננה על סחרחורת הייתה עוד קודם לתאונה. הוועדה הוסיפה וציינה כי בדיקת השמיעה מיום 6/9/10, וכן הרישום הרפואי של ד"ר סרחאן מיום 9/6/08, לא עמדו בפני ד"ר רוזן שנתן את חוות דעתו ביום 5/12/11. לאור כל האמור, קבעה הוועדה כי אינה מאמצת את מסקנותיו של ד"ר רוזן וקבעה כי לא נותרה למערערת נכות בתחום אף אוזן גרון.

7. לא מצאתי לקבל את טענות המערערת בנוגע לבדיקה הנוירולוגית שהיה על הוועדה לבצע ובדיקת השמיעה שהיה עליה להפנות את המערערת אליה. טענות כנגד אופן עריכת הבדיקה הן טענות רפואיות מובהקות, ואין בית הדין מוסמך להתערב בתחום המומחיות של הוועדה. גם החלטת הוועדה שלא להכיר בתלונות המערערת בגין טנטון היא קביעה רפואית בתחום המומחיות של הוועדה. לפיכך, גם בעניין זה אין סמכות לבית הידן להתערב.

8. גם טענת המערערת בתחום הראייה דינה להידחות. לטענת המערערת, הוועדה התעלמה מתלונה על צריבה בעיניים ודמעות, וכן נטען כי שגתה הוועדה משהסתמכה על חוות דעתו של ד"ר גלפנד. המומחה בתחום העיניים אשר ייעץ לוועדה מדרג ראשון, ד"ר גלפנד, קבע בחוות דעתו מיום 11/7/10, כי לא נותרה למערערת נכות בתחום העיניים. הוועדה מדרג ראשון אימצה את חוות הדעת של ד"ר גלפנד, והוועדה דנן לא נדרשה לעניין מחדש משלא העלתה המערערת בערר כל טענה בתחום העיניים. משכך, מקובלת עלי טענת המשיב כי הוועדה פעלה כדין.

9. אף אין לקבל את הטענה שהוועדה לא התעמקה בחוות דעתו של ד"ר רוזן. משקבעה הוועדה ממצאים שונים מאלה של ד"ר רוזן, בין היתר בשים לב לכך שחלק מהמסמכים הרפואיים עליהם מבוססת קביעת הוועדה לא עמדו בפני ד"ר רוזן – הרי שהוועדה נימקה מסקנתה כנדרש והטענה נדחית.

10. אשר לקביעת הוועדה בדבר הנכות הזמנית והיציבה - משקבעה הוועדה כי קיימים ממצאים על דימום בהיפופיזה, ומשקבעה שאין לשלול את הקשר הסיבתי בין הדימום לבין התאונה, היה מקום שהוועדה תשקול אם יש באמור כדי לתרום לקיומה של נכות צמיתה. משלא עשתה כן, הרי שנפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, ולכן טענת הערעור בעניין זה מתקבלת.

11. אשר לטענת המערערת להתעלמות הוועדה מחוות דעתו של הנוירולוג ד"ר עאיד מחאג'נה – מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי המסמך עמד בפני הוועדה, כמצוין בסעיף 12 לפרוטוקול, אולם הוועדה לא נתנה דעתה לאמור במסמך הרפואי של ד"ר מחאג'נה. אף ב"כ המשיב ציין בדיון, כי נפל פגם משפטי בעניין זה והסכים להשיב את עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתיתן דעתה לאמור בחוות הדעת של ד"ר מחאג'נה.

12. אשר לטענה שהוועדה התעלמה מתלונות המערערת – בנסיבות העניין שוכנעתי כי הוועדה התייחסה בהרחבה ובמנומק לרוב תלונות המערערת בפניה, וקבעה את מסקנותיה באופן ברור המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה, תוך עיגון מסקנותיה בקביעותיה הרפואיות. יחד עם זאת, לא דנה הוועדה בתלונות המערערת בדבר הפרעות הורמונאליות, כאמור בחוות דעת של ד"ר מחאג'נה.

13. אשר על כן, הערעור מתקבל כמפורט בסעיפים 9 עד 11 לעיל. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב זהה, על מנת שתפעל באופן הבא:

(א) לאור קביעת הוועדה שאין לשלול שהחבלה בראש גרמה לדימום בהיפופיזה, תשקול הוועדה אם יש בדימום כדי לתרום לקיומה של נכות צמיתה, בין השאר בהתייחס לתלונות המערערת בדבר כאבי ראש והפרעות הורמונאליות, וכן בהתייחס לחוות דעתו של ד"ר מחאג'נה.

(ב) הוועדה תעיין בחוות הדעת של ד"ר עאיד מחאג'נה מיום 19/11/11, ותבחן האם יש בה כדי לשנות החלטתה.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

המערערת תזומן להופיע בפני הוועדה, גם באמצעות באי כוחה.

14. המשיב יישא בהוצאות המערערת בגין הליך זה בסך 3,000 ש"ח אשר ישולמו לידי המערערת תוך 30 ימים מעת שיומצא למשיב פסק הדין.

לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ג, (13 דצמבר 2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.