בפניי תביעת התובעים לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב מ.ר. 45-132-29 (להלן: "רכב התובעים"), וזאת כתוצאה מתאונה שאירעה, לטענתם, ביום 13.12.11 בעת שהתובעת 1 נהגה ברכב התובעים ורכב מ.ר. 22-469-50 (להלן: "רכב הנתבעים"), שהיה נהוג בידי הנתבע 1 ושייך לנתבעים 2 ו-3, פגע בו מאחור.

תביעת התובעים הועמדה על סך של 4,760 ₪, הכוללים עלות תיקון הנזק בהתאם לחוו"ד מטעמם בסך של 3,180 ₪, שכ"ט שמאי בסך 580 ₪ ופיצוי נוסף בסך 1,000 ₪ בגין ביטול זמן והוצאות נוספות.

הנתבעים מכחישים את עצם אירוע התאונה כאשר הנתבע 1 טוען כי עצר ברמזור אדום מאחורי רכב התובעים, מבלי שפגע בו ומיד לאחר מכן יצאה התובעת מהרכב וטענה בפניו כי הרגישה חבטה בחלקו האחורי של רכב התובעים. הנתבעים טוענים כי התובעים מנסים "להלביש" על תאונה שכלל לא התרחשה, נזק ישן לרכב התובעים, כאשר לטענתם הפחח מטעמם שהגיע למוסך ביום התאונה ראה סימני חלודה במיקום הנזק, דבר המעיד על כך שמדובר בנזק ישן.

מלבד התובעת והנתבע שהיו הנהגים המעורבים, העיד מטעם התובעים, גם התובע שטיפל בבדיקת הרכב וקבלת חוות דעת השמאי ואשר ניהל מגעים עם הנתבע 3 לסילוק התביעה. כמו כן, העיד הפחח שבדק את הרכב ביום התאונה ואשר קבע על פי הערכתו כי עלות תיקון הנזק הינה 1,700 ₪. יצוין כי אין מחלוקת שביום התאונה אכן הובא רכב התובעים למוסך ואף הגיע לשם פחח מטעמם של הנתבעים אשר בחן את הנזק לרכב.

כפי שניתן לראות מהתמונות שהוצגו , ברכב התובעים לא ניכר נזק משמעותי בחלקו החיצוני למעט סימן מעיכה קל בפגוש אחורי, אולם מתמונות אשר צולמו על ידי השמאי כחודש לאחר התאונה, עולה כי קיים נזק פנימי במסגרת דלת תא המטען וכן נראים סימני מעיכה פנימיים בדלת תא המטען.

בעיון בתמונות, על אף שאלו צולמו כאמור כחודש אחרי התאונה, לא ניתן להתרשם כי קיימים סימני חלודה ברורים במקום הנזק והעובדה שהנתבעים בחרו שלא להעיד את הפחח מטעמם אשר על הערכתו לכאורה מבוססת עמדתם, יש בה כדי לפגוע בגרסתם שכן כלל ידוע הוא שצד הנמנע מלהביא עד שיתמוך בגרסתו, המסקנה היא שעדות זו ככל הנראה הייתה פועלת דווקא לחובתו.

לאחר שמיעת הנהגים בפניי ועל אף שהעדות מטעם התובעים בדבר עצם ארוע התאונה הינה עדות בעל דין יחידה, התרשמתי כי אכן אירעה תאונה ורכב הנתבעים פגע קלות ברכב התובעים וזאת בניגוד לטענת התובעים בכתב התביעה כי מדובר היה בפגיעה בעוצמה מאחור. עדותו של הנתבע 1 נשמעה מתחמקת וניכר היה שהוא, כמו גם הנתבע 3, מנסה לתת הסברים חלופיים אפשריים לחבטה בה חשה התובעת, בנסיון לחמוק מאחריות לארוע התאונה. הכחשת עצם ארוע התאונה איננה עולה בקנה אחד עם התנהלות הנתבעים מיד לאחר התאונה, ועצם העובדה כי נתבע 3 מצא לנכון לשלוח שמאי למוסך ולאחר מכן גם להציע לבצע את התיקון במוסך מטעמו, מהווים חיזוק של ממש לעדותה של התובעת באשר לעצם התרחשות התאונה.

באשר לגובה הנזק הרי משעה שהפחח מטעם התובעים העריך את עלות התיקון ביום התאונה בסך של 1,700 ₪ בלבד ואילו חוות הדעת נערכה רק חודש מאוחר יותר ולא ניתן לשלול כי כללה נזקים שאין מקורם בתאונה, ולאור העובדה כי עד היום לא בוצע התיקון בפועל ויש לראות את חווה"ד כחוו"ד גלובאלית אשר יש מקום להניח כי עלות התיקון נמוכה מהקבוע בה וקרובה יותר להערכת הפחח שנעשתה ביום התאונה, אני קובעת את הנזק לרכב על סך של 2,000 ₪ כאשר לסכום זה יש להוסיף את שכר טרחת השמאי בסך של 580 ₪.

אין מקום לפסיקת פיצוי נוסף כלשהו ולא הוכח בפניי כי נגרמו לתובעים הוצאות או הפסדים כנטען בתביעה.

סוגיה אחרונה שהעלו הנתבעים נוגעת לטענת העדר יריבות שכן לטעמם מאחר והתובעים אינם בעלי הרכב, אין להם כלל זכות לתבוע אותו בגין הנזק. כנגד טענה זו, הציג התובע אישור המעיד כי הרכב ששייך לאחיו, אריה קמינר, נמסר לשימושו תוך קביעה שבמלוא עלות נזק שייגרם לרכב יישא התובע או מי שעושה ברכב שימוש מטעמו. לאור אישור זה אשר יש לציין כי נושא תאריך מוקדם למועד אירוע התאונה, אני קובעת כי קיימת יריבות בין התובעים לנתבעים על אף שהתובעים אינם בעלי הרכב, אולם זאת תוך קביעה כי במידה ובעל הרכב יתבע את מי מהנתבעים בגין הנזקים שנגרמו בתאונה נשוא תביעה זו, תחול על התובע 2 חובת שיפוי כלפי הנתבעים בגין כל סכום שיחויבו לשלם לבעל הרכב.

אשר על כן, ובכפוף לאמור לעיל באשר לחובת השיפוי, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 2,580 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 700 ₪. סך של 580 ₪ מתוך סכום זה ישולם אך ורק כנגד הצגת קבלה על ידי התובעים המעידה על תשלום שכ"ט השמאי מטעמם.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום (שכ"ט השמאי בתוך 30 יום ממועד המצאת הקבלה כאמור) שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ג, 28 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.