1. העניין שבפני, בקשת הנתבע למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן בפני תובענה אשר הוגשה כנגדו בסדר דין מקוצר.
2. התובענה אשר הוגשה, הינה תובענה כספית ע"ס 1,313,679 ₪ (נכון למועד הגשת התובענה) ונוגעת להלוואה בריבית משתנה, אשר הוענקה לנתבע ביום 31.12.09.
3. הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו לפי הסכם ההלוואה ותנאי פתיחת החשבון והתובענה היא בגין יתרות ההלוואה.
4. הנתבע טוען בתצהירו, כי שילם סכומים ניכרים מההלוואה במשך השנים 2010-2012 וכי לא היה צורך לפתוח בהליכים משפטיים דוגמת הליך זה, ובסיכום הפגישה שנערכה בין הנתבע לנציגי התובע הסביר הנתבע כי ימשיך לשלם ואלה לא ינקטו כל הליכים משפטיים כנגדו.
5. עוד טוען הנתבע, כי בזמן פתיחת החשבון הוחתם על מסמכים שונים ורבים בלי שהוסברו לו תכנם ובלי שניתנה לו האפשרות לעיין בהם, לא ידע את תנאי ההלוואה ומעולם גם לא הסבירו לו אותן.
6. ולבסוף הנתבע טוען לחוסר תום לב של התובע כשהעמיד את ההלוואה לפירעון מידי וגבה ריבית פיגורים ועמלות בלי ליידע בגובהם את הנתבע.
7. ראש וראשון, הטענה הנוגעת להמצאת מסמכים ולשאלת מחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר". אקדים ואציין כי אין לך תובענה טובה ומתאימה יותר להידון בסדר דין מקוצר, מתובענה שכזאת; מדובר בתובענה הנובעת מחוזה שבין הצדדים, סכומה קצוב ומפורט ואינו דורש הערכה (ולכל היותר חישוב פשוט של ריביות ולא יותר מכך), הנסמכת על דפי חשבון אשר זכו למעמד של "רשומה מוסדית" כאשר ניהול הרישומים אצל התובע נתונים לפיקוח של גורם חיצוני סטטוטורי בלתי תלוי כמפקח על הבנקים. מדבור בטענה אשר דינה להידחות באחת, ובנסיבות העניין, מוטב כי לא הייתה מועלית.
8. בכל הנוגע לשאלת המצאת המסמכים, התובע המציא פרטים אודות מסמכי ההלוואה אשר עומדת בבסיס החיוב מן הבחינה המהותית, וכן צירף דפי חשבון מאז אותו מועד ועד מועד הגשת התובענה.
9. בהלכת הילולים נקבע עיקרון מנחה, על פיו התובע רשאי להגיש תביעתו בסד"מ על יסוד דף החשבון האחרון, ואילו הנתבע יהא רשאי לעתור לקבל את המסמכים הדרושים לו לצורך הגנתו. ביהמ"ש אף קבע כי במידה והתובע, הבנק לא ימציא לנתבע את המסמכים הדרושים יהא האחרון זכאי לרשות להתגונן רק מנימוק זה, וכך קובע כב' השופט מלץ בע"א 688/89 - הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד . פ"ד מה(3), 188 ,עמ' 196-197: "דעתי היא כדעתו של השופט ש. לוין, לצורך התקנות 1)202)(א) ו-203 די בצירוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו שיפרטו כיצד חושב הסכום אותה הוא תובע. זהו שלב מקדמי לדיון שאינו מצריך כניסה לכל פרטי הראיות ובחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית המקפת שמצויה בידי התובע להוכחת תביעתו על כל פרטיה. כמובן, עדיף שיצורפו כל המסמכים הדרושים בכדי לסייע לנתבע להתגונן הגנה ראויה אך במידה ואלו לא צורפו אין מניעה מהנתבע לפנות לתובע ולבקש את מסירת פירוט החשבונות והמסמכים לידיו. אם לא יענה לבקשה כזו יוכל לקבל רשות להתגונן שתחייב את התובע להוכיח את תביעתו (ר' לענין זה גם את החלטתו של השופט לוין ברע"א 3545/90 הנ"ל)."
10. כאמור, די בפירוט חלקי כדי לעמוד בדרישת הכתב, ובמקרה זה, מועמד הנתבע החייב לפרט הגנתו, מול תיעוד חלקי בלבד. לעניין זה, ראה דברי כב' השופט לוין בעניין רע"א 3545/90 - בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אפ. אר. למימון . תק-על 90(3), 1111: "עדיין מתעוררת השאלה כיצד יתגונן לקוחו של בנק מפני תובענה שהוגשה נגדו בצירוף חשבונות מקוטעים, כאמור, בסדר דין מקוצר, והעתקי החשבונות הדרושים לו להגנתו, אינם מצויים בידו, אם מפני שלא קבלם ואם משום שקבלם ואבדו לו? נראה לי שהתשובה לשאלה האמורה היא פשוטה למדי: הלקוח יוכל לבקש מהבנק עם קבלת כתב התביעה (ורצוי עוד לפני כן) שתדפיסי החשבונות האמורים, המתייחסים לאותה תקופה סבירה הדרושה ימסרו לו, או הוא יוכל לבקש לעיין בספרי הבנק ולצלמם. אם הבנק לא ייענה לו, ללא צידוק סביר, לא יתקשה הלקוח לקבל רשות להתגונן על מנת להטיל עלה בנק להוכיח באופן דווקני את תביעתו או לברר את החשבונות ולקבל את העתקיהם במסגרת קדם משפט."
11. כאשר ביהמ"ש סבור כי הדרישה לקבלת מסמכים הינה כנה ואמיתית, ביהמ"ש מאפשר המצאת המסמכים וקובע כי הימנעות והמצאתם תעמוד בעוכרי התובע, ראה ע"א (חיפה) 2207/02 - גולדשטיין איתן נ' הבנק הבינלאומי . תק-מח 2003(1), 996 ,עמ' 997.
12. ואולם לעתים מועלות דרישות נוספות, אשר בינן ובין טענות ההגנה, אין דבר וחצי דבר, ומטרתן של אותן דרישות הינה להציב מכשלה בפני בירור התובענה, על מנת למקד הטענות באי המצאת המסמכים, ראה דברי כב' השופט ברנר - ת.א. (ת"א) 51767/05 בנק דיסקונט נגד תלמי איתי, :"לטעמי אין להשלים עם מצב בו גילוי המסמכים יהפוך בידי בעל דין מאמצעי למטרה העומדת בפני עצמה, כאשר הכוונה הברורה היא להתיש את הצד שכנגד ולהמאיס עליו את ההליך של תביעה בסדר דין מקוצר."
13. וכן דברי כב' השופט שילה - ת.א. 14218/03 בנק הפועלים נגד עיזבון המנוח הבי :"הפתרון שהציע השופט ד"ר לוין, ושהתקבל בפסיקת בית המשפט העליון לאחר מכן (ע"א 688/89 הילולים [אריזה ושיווק] בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה [3] 188 מפי השופט מלץ; ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ. עירית חולון, פ"ד נג [1] 390 מפי השופטת שטרסברג כהן) איננו מקדים את הליך גילוי המסמכים ואיננו תחליף לו. גילוי מסמכים ועיון בהם נותרו הליכים שיידונו בקדם משפט ולאחר מתן רשות להתגונן. הנתבע אינו זכאי בשלב מוקדם זה שלפני בקשת רשות להתגונן אלא לקבל מסמכים מסוימים שיש בהם כדי להסביר את דרך חישוב סכום התביעה וכן מסמכים מיוחדים אחרים, שלכל אחד מהם על הנתבע לפרש את הרלבנטיות שלו ואת הצורך בו, ולשכנע את בית המשפט בקושי שהוא ניצב לפניו בבואו לבקש רשות להתגונן מבלי שהוא יכול לעיין באותו מסמך. בענייננו לא השכילו המשיבים להצהיר, לטעון ולשכנע כי בשל העדר יתרת המסמכים שביקשו אין הם יכולים להגיש את בקשות הרשות. לא למותר יהיה לשוב ולהזכיר שהבנק מסר למשיבים את מרבית המסמכים שביקשו ולגבי מסמכים אחדים טען שאינם ברשותו. "
14. עדיין ישאל השואל מדוע על נתבע להסתפק בחלק מהמסמכים? מדוע לא לאפשר לנתבע לקבל את מלוא המסמכים שבידי התובע? באיזון הראוי יש לדחות דרישה לקבלת מסמכים כאשר הינה גורפת, רחבת היקף, ואינה מעוגנת בטענות הגנה, כאשר הדרישה הינה בלתי סבירה, וכלשונו של ביהמ"ש המחוזי, בעניין גולדשטיין הנ"ל, השאלה שתשאל הינה האם החוסר במסמכים הינו אמיתי אם לאו.
15. כאשר נמצא כי הדרישה הינה רחבת היקף, מתייחסת לכלל המסמכים המצויים אצל התובע, לא נערכת כל הבחנה בין המסמכים המבוקשים לבין טענות ההגנה, ומאידך טענות ההגנה נטענות באופן כללי וסתמי, כגון, חיוב ריבית ביתר, ללא שפורטו שיעורי הריבית, להם טוען הנתבע, או לדוגמא, חיוב בעמלות ללא הסכמה ללא שמפורטת מה הייתה ההסכמה, או דרישה לקבלת מסמכים המתייחסים לכל תקופת החשבון, למרות שלעיתים מדובר בשנים רבות, אזי המסקנה תהא כי הדרישה אינה אמיתית ונועדה להתיש את התובע, ולסבך את ההליך. אם לעומת זאת הדרישה תהא עניינית, יהא קשר בינה לבין טענות ההגנה, ותתייחס לתקופה סבירה, אזי נמצא כי החוסר במסמכים הינו אמיתי.
16. מפנה הנתבע בהקשר זה, אל "שיעורי הריבית בהן חוייבו הלוואות" כאשר הדברים עולים בבירור מדפי החשבון והסכם ההלוואה, וכן מפנה הנתבעת אל "מזכרים שרשמו פקידי הבנק". סבורני כי הדרישה אינה מהותית ואינה אמיתית, אלא נועדה על מנת להציב דרישות שלא מיועדות לפרט טענות הגנה, וטענה זאת נדחית.
17. נותרנו, אם כן, עם הטענה כי לא הוסבר לנתבע אודות מהות הזכות המוקמת לתובע להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי, וכן עם הטענה כי הובטח לו על ידי התובע או מי מטעמו, כי ההלוואה לא תועמד לפירעון מלא, אלא לאור ניסיונותיו לעמוד בהסכם, תינתנה לו ארכות (אפנה לסעיף 22 לסיכומי טענות הנתבע) ועל כך הוא מלין.
18. במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, שהתקיים בפני ביום 1.7.13 הנתבע נחקר והעיד:

"ת. הגעתי לבנק והסבירו לי שאני צריך להחזיר כך וכך כל חודש ועמדתי בזה במשך תקופה ארוכה

ש. זו החתימה שלך על ההלוואה

ת. כן.

ש. כל החתימות על הסכם ההלוואה הם שלך

ת. כן.

ש. טענת שעמדת בכל התנאים של ההלוואה, מפנה לסע' 14 לתצהירך.

ת. כל חודש היה יורד מהחשבון שלי

ש. אתה עשית את מה שסוכם, זה מה שאתה טוען.

ת. אני חושב שזה מה שהיה, אם היה סתירות אז פשוט לא הסבירו לי כל סעיף.

ש. אם אתה אומר שעמדת בתנאים אז אתה ידעת מה היו התנאים

ת. להגיד שקראתי והכל במאה אחוז אני יודע מה התנאים? לא. כתוב סכום כך וכך ואני משלם אותו".

1. הנתבע בחקירתו ותצהירו מודה כי תנאי ההלוואה היו ידועים לו והטענה כי לא קרא במאת האחוזים את כל ההסכם, לא תעמוד לנתבע כהגנה ואף לא בדוחק.
2. עניין דומה נדון ע"י ביהמ"ש העליון בע"א 779/87 נח בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מד (3) 304, ושם נפסק : שהטענה האמורה אינה עומדת....- "למי שאינו טורח לקרוא ולהבין את תוכנו של המסמך שעליו הוא חותם ולמי שמודע לטיבו של המסמך שעליו הוא חותם. רק מקום בו הונע החותם לחשוב, כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק, כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".
3. ראה לעניין זה, אף דברי ביהמ"ש העליון במסגרת ע"א 6799/22 יולזרי משולם נ' בנק המזרחי (מצוי במאגר "נבו"), "כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרה והבין את תוכני וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו".
4. ובמקרה דנן, התשתית העובדתית עליה מבוססות טענות ההגנה של הנתבע רעועה לחלוטין, הנתבע חתם על הסכם ההלוואה, מודה בתצהירו כי איחר בתשלומי ההלוואה ותולה את האשם בבנק אחר בו היה לו חשבון, שדרכו היה משלם בהוראת קבע את תשלומי ההלוואה, ולאחר שזה סירב לכבד את הוראות הקבע לאחר כשנתיים (מסיבה שאינה ידועה) המשיך לשלם את תשלומי ההלוואה בצורה רנדומלית ולא עקבית ויצר חוב שצבר ריביות ופיגורים.
5. אמנם בשלב זה של בחינת בקשה למתן רשות להתגונן אין מעניקים משמעות לשאלות של אמינות ומהימנות, ואולם אין משמעות הדבר כי די בהעלאת טענה אשר הינה מופרכת מתחילתה ועד סופה, כדי להוות "הגנה בדוחק". בית משפט העליון בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט דב לוין, סיכם יפה את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן (שם, בעמ' 69-70): "לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ולענין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"... מכיוון שכך" 'די לו לנתבע להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... על אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן".
6. מלין הנתבע כי התובע ופקידיו לא הסבירו לו דבר לגבי תנאי ההלוואה, ואין הוא יודע את תנאי פתיחת החשבון, לגישתי מדובר בטענה אשר כמעט ואינה מגלה הגנה בפני התובענה, ולו הגנה הדחוקה ביותר, שכן מדובר באיש עסקים, אשר פתח חשבון גם בבנק אחר וכן נטל בעבר הלוואות, ופעל לפריסתן מחדש, ואין המדובר בסכום זעום כי אם ביותר מ-2 מיליון ₪ ולומר זאת כשהוא חתום על כל דף בהסכם ההלוואה כשאין הוא מבין את משמעות החתימה על המסמכים – תמוהה בעיני, ואין בה ממש.
7. יתר טענות ההגנה אשר הועלו ע"י הנתבע, היו כלליות וסתמיות ולא ענו על דרישת הפירוט אשר הוכרה בדין, למעט טענת הגנה דחוקה אחת בלבד, והיא הסתמכות על מצגים מטעם התובע. על המבקש רשות להתגונן להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש הוא, ורק הוא, כתב הגנה בתיק, ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ מב(1) 721.
8. מנגד לכל אלו, סבורני כי לא ניתן לחסום את הפתח בפני בירור עובדתי של טענות הנתבע, באופן מוחלט, הגם שההגנה הינה הגנה דלה. מתאר התובע טענותיו לגבי אותם מסרים אשר קיבל מבעל תפקיד אצל התובע, ויכול והתנהגות הצדדים עד למועד בו נפרדו דרכיהם, הביאה לציפייה אפשרית במישור זה. בנוסף, נכונותו של הנתבע להגיע להסדר עם התובע ולנסות ולשלם את תשלומי ההלוואה מראה בעיניי את האפשרות כי אכן הסתמכות על הבטחה שכזאת הייתה. מצד שני, מן הראוי שאם התובע היה אמור לשלם עד היום כמעט את כל תשלומי ההלוואה (לאור כמעט סיום תקופת ההלוואה) הרי שלפחות סכום זה יובטח כבר כעת.
9. תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, מסמיכה את רשם ביהמ"ש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים. יחד עם זאת, פסיקת בתי המשפט סייגה סמכות זאת, ונקבע כי יש להשתמש בסמכות זאת בשיקול דעת, כאשר סיכויי ההגנה הינם דחוקים עד מאוד, ותצהיר ההגנה "כמעט" שאינו מגלה הגנה (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 413, ע"א 219/65 דגני וקורנפלד נ' דגני, פ"ד יט (4) 149 וכן ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 757).
10. לאור כל האמור לעיל, ובאיזון בין דלות ההגנה מחד, והאפשרות כי אכן מן הראוי לאפשר לנתבע לבצע התשלום לשיעורין, אני מורה כי לנתבע תינתן רשות להתגונן בפני התובענה, בכפוף להפקדת עירבון בסך 400,000 ₪ אשר יופקד בתוך 30 ימים מהיום.
11. אציין כי מדובר בהלוואה אשר סכומה המקורי 2,200,000 ₪ ותקופת המקורית אמורה להסתיים בדצמבר 2014; ככל שהנתבע סבור היה כי יש להתיר לו לשלם ההלוואה כסדרה, הרי שנכון להיום אמור היה להיות סכום זה (יחד עם הסכומים אשר מומשו על ידי התובע לאחר נקיטת ההליך, בדרך של מימוש בטחונות ויש להפחיתם מהסך הנתבע) אצל התובע (שכן נכון להיום מדובר ב- 52 חודשים לאחר שניתנה הלוואה ל- 60 חודשים, משמע כמעט 90% ממרוצת חיי ההלוואה אמורה להיות מאחורינו).
12. לא יופקד הסך כאמור, תידחה הבקשה למתן רשות להתגונן.
13. ת.פ. ליום 1.6.2014.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ד, 30 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.