1. לפניי ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), על החלטת הועדה לעררים לשירותים מיוחדים, מיום 4.3.2012

2.         הועדה דחתה את הערר וקבעה כי המערער אינו תלוי בזולת במידה רבה ברוב שעות היממה.

כפועל יוצא מהחלטה זו נקבע כי המערער אינו זכאי לקצבת שירותים מיוחדים על פי סעיף 206 לחוק ולתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים) התשל"ט - 1978.

טענות הצדדים:

3.         ב"כ המערער טען כי בפני הוועדה הוצג מסמך רפואי מאת ד"ר ברסקי אשר ממליץ על מתן סיוע ושירותים מיוחדים בגין תפקודו היום יומי. הוועדה מציינת בפרוטוקול כי המסמך עמד בפניה, אולם אינה מנמקת מדוע דחתה את המסקנות בחוות דעתו.

4. בנוסף נטען כי בתחום הניידות התרשמה הוועדה כי המערער "הולך יושב וקם בעצמו", הוועדה אינה מזכירה כלל את הקושי הרב בביצוע פעולות אלה ואת חוסר היציבות ממנה סובל המערער לרבות הצורך בשימוש בקלנועית להתנייד מחוץ לביתו. כך גם בנושא ההלבשה – כאשר ביצוע פעולת ההלבשה דורשת מהמערער כושר סיבולת בשל הכאבים אשר גורמת לו פעולת הרמת הידיים. הוועדה אינה מציינת את רמת האנרגיה אשר המערער נדרש להשקיע בביצוע פעולות אלה והקושי לבצעם בשונה מכל אדם בריא. עוד טוען המערער בנוגע לאי סבירות מסקנות הוועדה בעניין רחצה ואכילה תוך שהוא מציין כי החולשה בידיים ממנה סובל המערער גורמת לנפילת חפצים מן הידיים ואפילו מזיגת מים רותחים לכוס הינה משימה בלתי אפשרית עבורו.

5. עוד טען ב"כ המערער כי מדובר בבחור צעיר החולה במחלת שרירים פרוגרסיבית ומצבו מחמיר מיום ליום. הזדקקותו לעזרה הינה אובייקטיבית לחלוטין וללא העזרה המתבקשת איכות חייו נפגמת בצורה משמעותית. מכל הטעמים שפורטו מבקש המערער לקבל את ערעורו.

6. ב"כ המשיב טען כי הטיעונים שעולים בכתב הערעור אינם טיעונים משפטיים אלא רפואיים. יודגש, כי הנכות הרפואית של המערער אינה במחלוקת ואילולא נכותו הגבוהה כלל לא היה עומד בפני ועדת שר"מ. הקריטריונים למתן קצבה והפרמטרים לפיהן נקבעו ע"י המחוקק כאשר הוועדה מבצעת בדיקה של פעולות היום יום.

7. בפני הועדה עמד המסמך הרפואי מטעם ד"ר ברסקי וכן אישור רפואי מפרופ' ינצקי מ- 6.11.11. המערער נבדק בצורה יסודית בפני הוועדה, העלה את תלונותיו ולאחר קריאת הפרוטוקול ניתן לראות כי החלטת הוועדה עולה בקנה אחד עם תלונותיו כפי שהציג בפני הוועדה. מידת התלות של המערער איננה מגיעה לכדי עזרה רבה בתחומים שנבדקו לפיכך סבר המשיב כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

הכרעה:

8.         אקדים ואציין כי דין הערעור להידחות. להלן יפורטו נימוקי הכרעתי.

9. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים, לרבות שירותים מיוחדים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה.

הועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1318-01 יצחק עטיה נ' המוסד, פד"ע טו 60).  

10.         מעיון בפרוטוקול ישיבת הוועדה עולה כי הוועדה שמעה את תלונות המערער ובא כוחו, עיינה בתיקו הרפואי תוך ציון ופירוט הבעיות הרפואיות מהן סובל המערער.

            בבדיקת פעולות היום יום נמצא כי המערער על אף מגבלותיו, נכנס לחדר הבדיקה וכך נרשם:

"הולך, יושב וקם בעצמו".

            בעניין ההלבשה נרשם כי פשט ולבש סוודר, חלץ נעליים עם שרוכים.

ברחצה רחץ פנים וידיים וניגב. עוד צוין כי זקוק לנוכחות בזמן רחצה למניעת נפילות.

באכילה נמצא אוכל ושותה בעצמו. זקוק לסיוע בחמום והגשה עקב חולשה בידיים.

בנוגע להפרשות נמצא כמי ששולט על שני הסוגרים ועצמאי בניידות לשירותים.

בסעיף ההשגחה צוין כי אינו זקוק להשגחה. 

לסיכום נמצא המערער עצמאי בכל המטלות היום יומיות ולפיכך נקבע כי הוא אינו תלויי בזולת בעזרה רבה בביצוע רוב פעולות היום יום.

11.        בשים לב לחומר הרפואי אשר עמד בפני הועדה, לרבות דו"ח הערכת התלות בו נצפה המערער כשהוא קם, מתיישב, אוכל, הולך באופן עצמאי ומתלבש בעצמו, לא ניתן לקבוע כי נפלה טעות בהחלטת הועדה או כי לוקה היא בחוסר סבירות המחייב התערבות בית הדין. בהקשר זה יובהר, כי גם לדברי המערער בפני הוועדה ציין כי "מתקלח תוך כדי שאני נשען על הקיר"; "אני מתלבש נעלים קשה לי לשרוך"; "אני שולט על הסוגרים" – הנה כי כן התרשמות הוועדה עולה בקנה אחד עם דברי המערער עצמו.

12. אשר להעדר התייחסות למסמך הרפואי מטעם ד"ר ברסקי –מסמך זה עמד בפני הוועדה, אולם לא מדובר בחוות דעת אלא באישור רפואי אשר הוועדה אינה מחויבת להתייחס אליו כפי שלא ניתן לדרוש כי תתייחס לכל מסמך ומסמך המצוי בתיקו הרפואי של המבוטח.

מעבר לאמור ונוכח התרשמות הוועדה מבדיקת הערכת התלות שבוצעה למערער עולה כי התרשמה אחרת מהתרשמות ד"ר ברסקי.

13. בסיכומו של דבר העריכה הוועדה על פי שיקול דעתה הרפואי ובמסגרת דו"ח הערכת התלות, כי המערער עצמאי בביצוע פעולות היום יום. קביעת הוועדה לעניין זה הינה עניין רפואי המבוסס על שיקול דעתה המקצועי ובית הדין לא יתערב בקביעה זו מקום בו מבוססת היא על בדיקתה הרפואית והמסמכים הרפואיים אשר הונחו בפניה ונעדרת פגם כלשהוא.

סוף דבר:

14. הערעור נדחה.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי אין צו להוצאות על אף דחיית הערעור.

 הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו.

ניתן היום ג' תשרי, תשע"ג ,19 בספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.