ניתן ביום 30 אוגוסט 2012

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, מיום 20.3.12 (השופט אלכס קוגן ונציג מעבידים מר ירון מגל; ב"ל 8142-07-10), בה נקבע כי יש לראות במעמד בו סיפר מר יעקב קניג ז"ל (להלן - המנוח) לאשתו (להלן - המשיבה) על פיטוריו אירוע חריג בעבודה, וכי המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) מתבקש להפנות את עניינו של המנוח שוב לפרופ' פינקלשטיין, רופא שנתן חוות דעת למוסד.
2. בהסכמת הצדדים, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות. זאת, בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991.

הרקע לערעור:

1. המשיבה הגישה תביעה למוסד לתשלום קצבת תלויים, שכן לטענתה מותו של המנוח היה פגיעה בעבודה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק). טרם קבלת החלטה בתביעה, הפנה פקיד התביעות את העניין לרופא מטעמו, פרופ' פינקלשטיין, אשר קבע בחוות דעתו מיום 25.11.09 כי: "לדעתי, קיים קשר בין מחלתו לבין תנאי העבודה המתוארים, אשר כללו מצב דחק... תנאי העבודה הם שהביאו לפרוץ המחלה באותה עת".
2. במכתב מיום 29.12.09 דחה המוסד את תביעת המשיבה. בהמשך לכך הגישה המשיבה תביעה לבית הדין האזורי כנגד המוסד, בה טענה כי בעלה המנוח, שהלך לעולמו ביום 8.9.08, נפטר עקב אירוע מוחי אשר נגרם לו כתוצאה מאירוע חריג שאירע בעבודתו.
3. לאחר דיון הוכחות שהתקיים ביום 20.3.12 קבע בית הדין האזורי כי שוכנע שלמנוח היה קשה מאוד מבחינה נפשית להודיע למשיבה על פיטוריו, וכי המעמד בו סיפר המנוח למשיבה על פיטוריו מעבודתו הוא "אירוע חריג". כמו כן נקבע כי מדובר במקרה שאינו שגרתי, מן הטעם שטרם החלטה בתביעת המשיבה הפנה פקיד התביעות את עניינו של המנוח לרופא מטעמו-פרופ' פינקלשטיין. בנסיבות אלה נקבע כי בטרם ישקול בית הדין מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, על המוסד להפנות את עניינו של המנוח פעם נוספת לפרופ' פינקלשטיין, על מנת שיחווה דעתו בשאלה האם לאור העובדות שנקבעו קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג שארע למנוח לבין האירוע המוחי בו לקה וכן לבין מותו.
4. בבקשת רשות הערעור העלה המוסד שתי טענות עיקריות: האחת - שגה בית הדין האזורי בקובעו כי למנוח אירע אירוע חריג ביום 24.8.08, המועד בו סיפר המנוח למשיבה על פיטוריו מעבודתו, בפרט לאור המתח הנפשי המתמשך בו היה שרוי קודם לכן ולאור העובדה כי ידע על פיטוריו זמן רב קודם לכן; השנייה - שגה בית הדין האזורי בקובעו כי יש להפנות את עניינו של המנוח פעם נוספת לפרופ' פינקלשטיין.
5. בהחלטה מיום 24.5.2012 נדחתה בקשת רשות הערעור, מבלי לבקש את תגובת המשיבה, בכל הנוגע לקביעת בית הדין האזורי כי המעמד בו סיפר המנוח למשיבה על פיטוריו מעבודתו היה אירוע חריג. כמו כן התבקש המוסד להודיע לבית דין זה האם הוא עומד על בקשת רשות הערעור בכל הנוגע להפניית עניינו של המנוח לבחינה מחדש על ידי פרופ' פינקלשטיין.
6. לנוכח הודעת המוסד מיום 29.5.12 לפיה הוא עומד על טענתו, הוצע לצדדים בהחלטת בית הדין מיום 27.6.2012 כי עניינו של המנוח יוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה יועץ רפואי מטעמו לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג שארע למנוח לבין האירוע המוחי בו לקה וכן לבין מותו. המוסד הודיע כי הוא מסכים להצעת בית הדין. המשיבה הודיעה כי בנסיבות העניין המיוחדות היא אינה מסכימה להסדר המוצע.

טענות הצדדים:

1. המוסד טען בבקשת רשות ערעור כי הליך הפניית עניינם של מבוטחים לייעוץ רפואי טרם הכרעה בתביעתם הינו הליך שבשגרה ומקובל מקדמת דנא, אולם ההכרעה הסופית בתביעתו של מבוטח מסורה בידי פקיד התביעות בלבד; אין חולק כי בעניינים הקשורים לתחום הרפואה, מתייעץ פקיד התביעות עם רופאים מומחים בתחום, אשר מייעצים ונותנים חוות דעתם המקצועית. אולם, חוות דעת זו היא בגדר חוות דעת מייעצת בלבד, כאשר כאמור בחוק הסמכות להכריע בתביעה שהוגשה למוסד מסורה לפקיד התביעות; חוות דעתו של פרופ' פינקלשטיין ניתנה כרופא מייעץ בלבד בתחום הנוירולוגיה והיא התבססה על הנחה משפטית שגויה לפיה ניתן להכיר בתנאי עבודה בלחץ מתמשך כיוצרים קשר סיבתי לפגימה; כבר נקבע לא אחת על ידי בית דין זה כי מתח נפשי מתמשך אינו מהווה פגיעה בעבודה, ואין חוות דעתו של המומחה הרפואי, אף אם נתן חוות דעת מייעצת מטעם המוסד, רלוונטית בנסיבות אלה.
2. עיקר טענתה של המשיבה בתגובה לבקשת רשות הערעור הוא כי באופן חריג ובלתי סביר התעלם המוסד מחוות הדעת של פרופ' פינקלשטיין, המומחה הראשון מטעמו, ובמקום ליישם את חוות דעתו או לפנות אליו כדי שיבהיר את חוות דעתו, נהג המוסד בחוסר תום לב ובחר לפנות למומחה אחר תחתיו, אשר שלל את הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין פטירתו; בכל מקרה, הספק פועל לטובת המבוטח; פרופ' פינקלשטיין הוא מומחה מקובל, ידוע ומשמש גם כמומחה מטעם בית הדין; המוסד הוא גוף מנהלי הכפוף לביקורת שיפוטית, ולכן צדק בית הדין האזורי שהורה למוסד, בטרם ישקול בית הדין מינוי מומחה מטעמו, לברר עמדתו המעודכנת של פרופ' פינקלשטיין, המומחה הראשון מטעם המוסד, לאור העובדות שקבע בית הדין; בקשת רשות הערעור כפי שהוגשה בתחילה כלל לא סבה על החלטת בית הדין להפנות את העניין למומחה הראשון מטעם המוסד.
3. בתשובה לתגובת המשיב חזר המוסד על טענותיו בבקשת רשות הערעור. המוסד הוסיף כי פרופ' פינקלשטיין שימש בעבר כמומחה רפואי מטעם בית הדין, אך אינו משמש עוד כמומחה מטעם בית הדין ואין מניעה במתן ייעוץ רפואי על ידו למוסד; חוות דעתו של פרופ' פינקלשטיין היא חוות דעת מייעצת בלבד; מדובר בתכתובת פנימית בלבד, כאשר הסמכות להכריע מסורה לפקיד התביעות.

הכרעה:

1. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי דין הערעור להתקבל, כך שעניינו של המנוח יוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג שאירע למנוח לבין האירוע המוחי בו לקה וכן לבין מותו.
2. כידוע, דרך המלך להכרעה בהליך בו מתעוררת מחלוקת רפואית אם אירוע מסוים הוא בגדר פגיעה בעבודה היא מינוי מומחה יועץ רפואי על ידי בית הדין. לעניין זה נפסק כי -

 "בית הדין לעבודה מזדקק למומחה-יועץ רפואי, כי לדעתו דרך זו טובה, מביאה לייעול הדיון, מאפשרת לשני הצדדים עזרה שווה ומונעת מצב שבו צד אחד - לרוב המבוטח - אינו יכול להעזר במומחה שווה רמה שהצד השני נעזר בו, ומעמיד לרשות בית הדין ידע של מומחה אשר אינו מייצג צד להליך, על כל העולה מכך" (דב"ע לה/55-0 המוסד לביטוח לאומי – שפיגל, פד"ע ו' 379, 381).

 אושר בבג"צ 1199/92 אסתר לוסקי נ. בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מז(5) 734, 743 מול האות ב.

 ובלשון דומה:

 "מינוי מומחה-יועץ רפואי הוא הדרך הטובה והיעילה להליך מכוח חוק הביטוח הלאומי, עת מתעוררת שאלה מתחום הרפואה. דרך זאת מעמידה לרשות בית הדין עדות אובייקטיבית של מומחה, היא מבטיחה שוויון למתדיינים (לא קיים יותר מצב שבו רמת הרופא המעיד מטעם צד תלויה באפשרות של הצד לשאת בהוצאה) והיא מוזילה מימוש זכותו של נפגע". (ההדגשה הוספה – ע.ר) (דב"ע לו/4-0 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי מחבובי פד"ע ז' 369, 372).

עב"ל 480/99 מרדכי דדון - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.12.2001.

1. אנו סבורים, כי אין מקום לחרוג מהכלל בנסיבות המקרה הנדון. היוועצות פקיד התביעות בפרופ' פינקלשטיין היא היוועצות פנימית, וחוות דעתו ניתנה במסגרת תהליך קבלת ההחלטה על ידי המוסד לביטוח לאומי. אולם, חוות דעתו אינה מחייבת את המוסד לביטוח לאומי. העובדה שפרופ' פינקלשטיין כיהן בעבר כמומחה רפואי מטעם בית הדין אינה משנה את המסקנה, שכן במקרה הנדון הוא נתן חוות דעת למוסד במסגרת היוועצות פנימית. זאת ועוד. אין פגם בכך אם במסגרת קבלת ההחלטה החליט פקיד התביעות לפנות לקבלת חוות דעת רפואית נוספת. בכל מקרה, ההחלטה אם להכיר באירוע כפגיעה בעבודה היא בסמכות פקיד התביעות, וחוות דעתו של רופא המוסד אינה מחייבת אותו. מובן מאליו כי על פקיד התביעות להפעיל את שיקול דעתו בתום לב, משיקולים עניינים בלבד ובסבירות.
2. מן הכלל אל הפרט: במקרה הנדון, פקיד התביעות החליט לדחות את התביעה. כפי שעולה מסיכומי המשיבה, עמדו בפניו שתי חוות דעת רפואיות, כאשר על פי חוות דעת אחת אין קשר בין מותו של המנוח לבין האירועים בעבודה. לאחר בחינת כל החומר שבפניו החליט פקיד התביעות שלא להכיר במותו של המנוח כפגיעה בעבודה. החלטתו של פקיד התביעות אינה חורגת ממתחם הסבירות. בנסיבות אלה אין מקום לחייב את המוסד לביטוח לאומי לפנות שנית למומחה אשר קבע כי יש להכיר במותו של המנוח כפגיעה בעבודה. הדרך הנכונה להכריע בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין מותו של המנוח היא כמקובל, מינוי מומחה יועץ רפואי על ידי בית הדין.
3. באשר לטענת המשיבה כי המוסד לא ביקש לערער גם על ההחלטה של בית הדין האזורי בדבר הפניית עניינו של המנוח לפרופ' פינקלשטיין, נציין כי בקשת רשות הערעור סבה גם על החלטת בית הדין האזורי להפנות את עניינו של המנוח שוב לפרופ' פינקלשטיין (ס' 2, 13-12 לבקשת רשות הערעור).
4. סוף דבר – כאמור בפסקה 7 לעיל, בהחלטת בית הדין מיום 24.5.2012 נדחתה בקשת רשות הערעור של המוסד בכל הנוגע לקביעת בית הדין האזורי כי המעמד בו סיפר המנוח למשיבה על פיטוריו מעבודתו היווה אירוע חריג בעבודתו של המנוח; התיק מוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה יועץ רפואי מטעמו לבחינת הקשר הסיבתי בין מותו של המנוח לבין האירוע החריג, על יסוד התשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 20.3.2012.
5. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב באלול התשע"ב (30 באוגוסט 2012), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.