לפנינו ערעור על מיעוט הפיצויים שנפסקו למערער, יליד 1982, בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 5/6/07, אשר בעטיה נותר סובל מנכות צמיתה של 10% נוכח הגבלה ניכרת של תנועות הקרסול השמאלי.

סכום הפיצויים הכולל שנפסק למערער הנו 103,541 ₪, מתוכם 60,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעתיד, 18,891 ₪ בגין כאב וסבל, 17,650 ₪ הפסדי השתכרות בעבר, 5,000 ₪ עזרת צד ג' ו-2,000 ₪ הוצאות רפואיות.

בית משפט קמא קבע כי בסיס השכר שישמש לחישוב הפיצויים בגין הפסדי ההשתכרות הנו 8,825 ₪ נטו. כמו כן נקבע, כי הנכות הרפואית בשיעור 10% הנה גם נכות תפקודית, וזאת בהינתן, בין היתר, שעבודתו היא של טכנאי ושליח וכרוכה בביצוע מאמצים פיזיים (פסקה 16 לפסק הדין). עם זאת סבר בית משפט קמא, כי המערער לא הוכיח קשר סיבתי בין הירידה בשכרו בתקופה שלאחר התאונה לבין הנכות, ומטעם זה פסק למערער הפסדי השתכרות בעבר רק בגין תקופה של חודשיים שלאחר התאונה, שבמהלכה היה מגובס. זו, מן הסתם, גם הייתה הסיבה לכך, שבגין העתיד נפסק למערער בגין הפסדי שכר סכום גלובאלי.

לאחר שבחנו את התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית משפט קמא לצורך חישוב הפיצויים, מזה, ואת סכום הפיצויים הכולל שנפסק למערער, מזה, הגענו למסקנה, כי הסכום שנפסק מקפח את המערער במידה המצדיקה התערבות. הדברים יפים במיוחד לגבי הסכום שנפסק לגבי הפסדי השכר בעתיד, המסתכם ברבע בלבד מחישוב אקטוארי. נוכח ממצאיה של הערכאה הראשונה באשר לטיב עיסוקיו של המערער והיותם כרוכים במאמצים פיזיים, ראוי היה לפסוק סכום גבוה יותר.

נוכח מכלול הנתונים ראינו להוסיף לסכום הפיצויים שפסקה הערכאה הראשונה סך של 50,000 ₪, נכון ליום פסק הדין. לסכום יתווסף שכ"ט עו"ד של 13% ומע"מ. כמו כן תישא המשיבה בהוצאות הערעור בסך 10,000 ₪.

העירבון יוחזר למערער באמצעות בא כוחו.

ניתן היום, ה' תשרי תשע"ד, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.