1. התובעת הגישה לביצוע שלושה שיקים ע"ס של 10,000 ₪ כל אחד שמועד פרעונם היה ב-15.10.11, 15.11.11 ו-15.12.11 בהתאמה.

השיקים הנ"ל חוללו על ידי הבנק הנתבע בהעדר כיסוי מספיק.

2. הנתבעת בתצהירה בתמיכה להתנגדותה לביצוע השטר מעלה את הטענות הבאות:

ראשית, ביום 26.6.11 נחתם הסכם שכירות בינה לבין התובעת ובעלה (להלן – בני הזוג) וזאת בהתייחס לנכס המצוי ביישוב אפרת. הנכס הינו בן שלוש קומות ולו צמודה גינה בשטח של 15 מ"ר.

שנית, התובעת ובעלה הפרו את הסכם השכירות מספר הפרות. הראשונה, כי בני הזוג אחסנו באחד החדרים שבנכס ציוד מטעמם, אשר מנע מהם שימוש במלוא שטח המושכר. למרות הבטחות כי הציוד יפונה בתוך פרק זמן קצר של שבועיים, הם פינו את הציוד רק כעבור שלושה חודשים וזאת רק בחלקו. לשיטת הנתבעת, נמנע מהם ליהנות לפחות מ-60% מהמושכר. כמו כן, נמנע מהם ליהנות מ-30% משטח השימוש בקומה השלישית.

שלישית, בעונת החורף הם לא יכלו להשתמש בפינת האוכל שליד המטבח, שכן היתה נזילה מתקרת העץ. גם כאן טענו כי במשך תקופה של חצי שנה נמנע מהם להשתמש בקומה כולה.

כמו כן, נמנע מהם השימוש ב-50% משטח החצר במשך חודשים בגין ציוד ישן של בני הזוג שהיו מונחים בו.

רביעית, עם כניסתם לנכס, התגלה להם כי בלוני הגז אזלו תוך פרק זמן של כחודש וחצי בלבד, בעוד שהיו אמורים לשמש אותם לתקופה ארוכה יותר. בנוסף, התברר להם כי בני הזוג נהגו לרכוש בלוני גז מכפר ערבי הסמוך ליישוב ולא היו קשורים בהסכם חב' גז מוכרת. עוד נטען, כי מבדיקה שערך טכנאי גז מטעמם התברר כי חיבור הגז נעשה באופן פיראטי אשר היווה סכנת חיים.

חמישית, עם כניסתם למושכר נתגלו להם ליקויים. בין היתר, היתה נזילת מים לתוך המושכר. היה צורך בתיקון דלתות ומשקופים, ידיות ומנעולים לא תקינים, ברזים שבורים או מקולקלים, מפסקי חשמל שבורים וסתימה בצנרת.

הליקויים הנ"ל תוקנו על ידם ולפיכך הם מקזזים את עלותם מדמי השכירות.

שישית, למרות שלשיטתם הם משתמשים בשני שליש של המושכר, הרי שהם משלמים באופן בלעדי את התשלומים לכלל השטחים המושכרים, לרבות דמי ארנונה, חשמל ומים.

3. הנתבעת בחקירתה הנגדית הודתה כי 9 שיקים המהווים דמי שכירות בגין 9 חודשים לא נפרעו. דהיינו, היא לא שילמה את דמי השכירות במשך 9 חודשים.

4. על פי דיני החוזים, ככל שהנתבעת סבורה כי התובעת היא זו אשר הפרה את חוזה השכירות, עומדים בפניה מספר אפשרויות. האחת, לדרוש מהתובעת לתקן את הפגמים בנכס, ככל שהתיקונים חלים על התובעת כמשכיר. השניה, לבטל את הסכם השכירות וכן לדרוש פיצויים (סעיף 2 לחוק החוזים [תרופות]).

ככל שהנתבעת תיקנה בעצמה את הפגמים, רשאית היתה לדרוש מהתובעת את החזר הוצאותיה. על מנת שהנתבעת תוכל לעשות כן, היה עליה להודיע, בכתב, לתובעת זמן סביר מראש.

בפני הנתבעת עומדת, על פי הוראות חוק השכירות והשאילה התשל"א-1971, אפשרות נוספת והיא הפחתת דמי השכירות. סעד שכזה הינו סעד זמני שמטרתו ללחוץ על המשכיר לתקן את הפגמים.

5. הנתבעת לא נקטה בדרך של הפחתה בדמי השכירות אלא נמנעה מלשלם דמי שכירות במרבית תקופת השכירות, תוך שאינה מציינת על סמך איזו הוראה שבדין או בהסכם שבין הצדדים ניתנה לה זכות לא לשלם את דמי השכירות כלל.

6. על פי ההלכה הפסוקה, חיוב הנתבעת לשלם את דמי השכירות כמוסכם הינו חיוב עצמאי ובלתי תלוי בפעולות הצד שכנגד או מילוי חיוביו, ככל שהם קיימים מכוח ההסכם ביניהם. לפיכך, בנסיבות שבפנינו וכל עוד לא נטען והוכח כי הסכם השכירות בוטל, חובת הנתבעת לשאת בתשלום דמי השכירות וחובה זו עומדת בפני עצמה.

למעלה מן הצורך יוער, כי דמי השכירות המוסכמים יופחתו על פי היחס לבין דמי השכירות של מושכר תקין לבין דמי שכירות למושכר פגום.

7. לאור הדברים הנ"ל, חובת הנתבעת לשלם את דמי השכירות עומדת בפני עצמה גם בהנחה כי הצד השני להסכם, דהיינו התובעת, לא תיקנה את הפגמים במושכר.

8. לאור האמור לעיל, ההתנגדות לביצוע שטר נדחית.

הנתבעת תישא בהוצאות ההליך בסך של 1,500 ₪.

אני מורה על ביטול עיכוב ההליכים בתיק הוצאה לפועל מס' 03-30395-11-7.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ד, 13 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.