1. בפני תביעותיהם ההדדיות של בעלי הדין בקשר לתאונת דרכים מיום 28.10.11 שבה היו מעורבים, בין היתר, רכב התובע שהיה מבוטח אצל התובעת 2 ורכב הנתבע שהיה מבוטח אצל הנתבעת 2.

התובע עותר לסכומים הבאים:

א. הפסד פרמיה 1,287 ₪.

ב. אגרת בית המשפט 50 ₪.

ג. טרחה ועוגמת נפש 400 ₪.

סה"כ – 1,737 ₪.

2. בתביעה שכנגד הנתבעים עותרים לסכומים הבאים:

נזק לרכב על פי דוח 8,986 ₪.

ירידת ערך 2,206 ₪.

שכ"ט שמאי 385 ₪.

אישור תקינה 983 ₪.

הוצאות, טרחה, בזבוז זמן 1,500 ₪.

3. כתוצאה מהתאונה נגרמו נזקים כבדים ביותר לרכב התובע שהוכרז כאובדן כללי. מוקד הנזק לרכב היה בחזית. כתוצאה מהתאונה רכב התובע גרם נזק לרכב אחר, של מר דוד סבח, ונזקיו של מר סבח נדונו בדיון אחר.

4. לטענת התובע הוא יצא לעקיפה של אוטובוס וכמעט סיים את העקיפה כאשר רכב הנתבע "...מימין לשמאל חתך את האוטובוס ואותי. לא הייתה לי אפשרות להתחמק ממנה" (עמ' 2 שורה 3, 4).

אשת התובע מסרה לבית המשפט שהיא זוכרת שבעלה "הביט הצידה לבדוק... היה ריק לחלוטין, הוא אותת והחל לנסוע לאט..." (עמ' 10 שורות 25,26).

5. לנתבע גרסה שונה:

לדבריו הוא רצה לפנות שמאלה הוא עצר "כמעט למספר שניות וודאתי שאני יכול לבצע את הפניה כהלכה, בצעתי את הפניה, בזמן שהפנים של הרחוב שפניתי אליו הדף אותו רכב במהירות עזה בחלק האחורי שמאלי של הרכב" (עמ' 11 שורות 24-27).

הנתבע טען שכלל לא הבחין ברכב התובע על אף שהסתכל במראה והתבונן לצדדים.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולדחות את התביעה שכנגד ולהלן הנימוקים לכך:

א. כללית העדפתי גרסת התובע לעומת גרסת הנתבע לגבי נסיבות התאונה.

ב. גם אם יש ממש בגרסת הנתבע לגבי אופן קרות התאונה, אין כל הסבר מדוע שלא הבחין ברכב התובע, לפני התאונה. לא יתכן שהתאונה היתה מתרחשת אם אכן הנתבע היה מביט במראה כפי שטען. לכן מסקנתי היא שהנתבע ביצע פנייתו בחוסר זהירות בולט, ולא הייתה לתובע כל אפשרות להתחמק ממנו.

ג. באשר לנזקים של התובע: אין לפצותו בגין עוגמת נפש.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 1,337 ₪ ועוד 500 ₪ הוצאות הדיון.

הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל.

יש להעביר לתובעים כל פיקדון שהופקד בבית משפט על חשבון פסק דין.

אני דוחה את התביעה שכנגד ללא צו להוצאות.

עם בעלי הדין הסליחה בגין האיחור במתן פסק הדין.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ד, 07 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.