האם חייב הנתבע בפירעון שיק שמסר לתובעת בשנת 2004 כחלק מתמורת מכר דירה, כאשר הסכם המכר עמו בוטל והדירה נמכרה בכינוס נכסים לגרושתו?

רקע וטענות הצדדים

1. התובעת הגישה לביצוע בינואר 2012, בתיק הוצל"פ 01-18009-12-4, שיק בסך 86,203 ₪ משוך על ידי הנתבע לפקודת התובעת לפירעון ליום 17.1.12. השיק נמשך במקור לפקודת בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ כשיק למוטב בלבד, ללא תאריך פירעון. על פני השיק תיקונים וחתימות שונות באופן ששונה שם המוטב לתובעת ובוטלה ההגבלה על סחרותו של השיק.

השיק נמסר לתובעת ביום 21.10.04 במעמד הסכם מכר מאותו יום במסגרתו מכרה התובעת לנתבע בית צמוד קרקע ברחוב התקווה 4/3 אשקלון (להלן: הדירה). סעיף 8 להסכם המכר מגדיר את התמורה והתשלומים, שחלקם בוצעו טרם עריכתו, והשיק הנדון ניתן כתשלום האחרון על חשבון התמורה, סכום שקלי השווה לסך של 19,415$ הנקוב בסעיף 8ב(5) להסכם המכר.

התובעת הינה חברה קבלנית בבעלות וניהולו של מר הרצל שלומי גבעתי (בתצהירו מכנה עצמו כשלומי אולם במועד העסקה כונה הרצל ולכן יכונה להלן: הרצל). בין הרצל לנתבע הכרות ארוכת שנים במסגרתה שיתפו פעולה במיזמים שונים. התובעת נותרה חייבת כספים לחברה בבעלות הנתבע, מטבחי אוקספורד בע"מ, אשר פתחה כנגדה שני תיקי הוצאה לפועל בשנת 1998. על רקע חובות אלו התקשרו הצדדים בהסכם המכר למכירת הדירה לנתבע, כאשר חלק מהתמורה הייתה אמורה להיות משולמת בקיזוז חובות התובעת בתיקי ההוצל"פ הנ"ל.

2. לטענת הנתבע הסכם המכר ומסמכי התובעת מעידים כי השיק הנדון נועד לפירעון לבנק שליווה את מיזם הבניה של התובעת, בכפוף לשחרור הדירה משעבוד. לאחר שהסתבר לנתבע כי הרצל ערך עמו הסכם מכר מבלי להעביר סכומים ששולמו לחשבון הליווי ומבלי שדאג לשחרור השעבוד מהדירה, בוטל הסכם המכר. הדירה נמכרה על ידי כונס שמונה על ידי הבנק המלווה, לגרושתו של הנתבע. לאור נסיבות אלו, בהן שילם הנתבע כספים על חשבון התמורה, ביצע עבודות שונות להשלמת בניית הדירה ולא זכה להשבתם לאחר ביטול ההסכם, טוען הנתבע כי ישנו כישלון תמורה מלא ואינו חייב בפירעון השיק.

מעבר לטענות ביחס לעסקת היסוד טוען הנתבע כי הרצל מחק את הרישום "למוטב בלבד" ועשה שימוש בשיק שיועד לבנק דיסקונט תוך שינויו לשם התובעת והפקדתו בחשבון פרטי של בני משפחתו ולא בחשבון התובעת. בתצהיר הנתבע בתמיכה לבקשתו לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות, המהווה חלק מראיותיו, הבהיר טענתו בדבר זיוף השיק. לטענתו הרצל מחק את המוטב בלבד והסב את השיק לטובת זוגתו. טענה זו מקפלת בתוכה את הטענה כי הרצל רשם את שם התובעת כנפרעת. עוד עלתה בתצהיר המאוחר טענת התיישנות אשר לא מצאתי מקום לדון בה. הטענה לא נטענה בהזדמנות הראשונה ואין מחלוקת כי השיק נמסר ללא תאריך פירעון ולכן לא הוכח במדויק בתי נולדה עילה התביעה לצורך התיישנות.

3. מאחר ומדובר בבקשה לביצוע שטר גרסת התובעת פורטה לראשונה בתצהיר עדותו של הרצל. התובעת מאשרת כי מונה כונס לדירה שנמכרה לנתבע ולטענתה הנתבע וכונס הנכסים הגיעו להבנה כי הדירה תימכר לגרושתו של הנתבע. לטענת הרצל הסכים הוא לחתום על תצהיר בדבר ביטול המכר לנתבע וזאת תמורת קבלת השיק הנדון אשר סכומו נקבע בהתחשב בהשקעות של הנתבע בנכס טרם מונה לו כונס. עוד נטען כי סוכם שההמחאה תפרע לאחר רכישת הנכס על ידי גרושתו של הנתבע. לשיטתו הסכים לקבל את ההמחאה עם התיקונים שביצע בה הנתבע. נטען כי הנתבע רכש בפועל את הדירה, באמצעות גרושתו, ולכן חייב בפירעון השיק המהווה חלק מהתמורה. את החלק הארי של סיכומיו ייחד הנתבע לטענה כי רכישת הדירה על שם גרושתו של הנתבע מהווה עסקה למראית עין, תוך הגשת מסמכים שונים שמרביתם הוצגו רק במועד שמיעת הראיות.

דיון והכרעה

מועד מסירת השיק וייעודו

4. לעניין מועד מסירת השיק וייעודו נתן הנתבע גרסה סדורה, הנתמכת במסמכים מטעם התובעת. הגרסה לא נסתרה מאחר והנתבע לא עומת עם טענותיו בחקירה הנגדית ונותר איתן בטיעוניו הנסמכים על מסמכי התובעת. מהסכם המכר מיום 21.10.04 עולה באופן ברור כי השיק הנדון נמסר בסכום הנקוב בסעיף 8ב(5), הסכום בשקלים השווה לפי שער הדולר הנקוב בהסכם לסך של 19,415$. ההסכם קובע ביחס לתשלום זה כי ישולם:

"כנגד השלמת רישום הזכויות על שם הקונה בלשכת רישום.. כשהיא נקייה מכל חוב שעבוד וזכות צד ג' וכנגד המצאת כל המסמכים הנדרשים לצורך רישום הזכויות על שם הרוכש"

הנתבע צירף קבלה מטעם התובעת ממנה עולה כי השיק נמסר לה ביום 21.10.04 וכן מכתב הנושא אותו תאריך בו מאשרת התובעת כי קיבלה את השיק אשר יועבר לידי בנק דיסקונט למשכנתאות עם קבלת אישור לשחרור השעבוד על הדירה ורישום הזכויות על שם הנתבע.

5. כפועל יוצא מהתחייבויות מפורשות אלו נרשם השיק למוטב בלבד לפקודת הבנק. הנתבע טען כי הרצל מחק את הגבלת הסחרות בשיק והסב אותו לצורך הפקדתו בחשבון פרטי של זוגתו. הנתבע טען טענת זיוף ביחס לשינוי הפרטים על פני השיק. מטיעוניו משתמע כי מייחס להרצל את הזיוף, לרבות רישום שמה של התובעת כנפרעת, למרות שטענה זו לא נטענה במפורש.

עיון בשיק מלמד כי ישנן שלוש מחיקות: של הרישום לפקודת, של המילים בכתב יד "למוטב בלבד" ושל רישום שם הנפרע המקורי – בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ. הצדדים לא סייעו לקביעת ממצאים ביחס לחתימות על פני השיק שכן לא פירטו גרסאותיהם לעניין זה וגם החקירה הנגדית לא תרמה דבר להבהרת המחלוקת בעניין זה. הנתבע לא פירט במפורש אילו חתימות על פני השיק שלו והרצל הסתפק בטענה הסתמית כי השיק נמסר לו עם התיקונים.

לא נסתרה עדות הנתבע, העולה בקנה אחד עם המסמכים שפורטו לעיל, כי השיק יועד לבנק ולכן נרשם למוטב בלבד. מכאן עולה כי מחיקת המילה לפקודת, והחתימה המקוצרת מעל מחיקה זו, הינן של הנתבע, (חתימה מקוצרת דומה נמצאת בסעיף 21 לתצהירו). לצד שתי המחיקות הנוספות ישנה חתימה אחת, הנחזית להיות דומה לחתימה הנתבע כמושך השיק. לנתבע חתימה ייחודית ומורכבת ולאחר עיון בחתימתו בשיק ובהסכם המכר מול החתימה הבודדת ליד התיקונים בשיק, עולה כי לא מדובר בחתימות זהות שכן אין דמיון מספיק בין החתימות. ממכלול הנסיבות עולה כי הנתבע יצא ידי חובתו להוכיח כי לא חתם על תיקון הפרטים בשיק ולא ביצע את השינויים בו. התובעת לא מסרה כל גרסה נגדית לעניין זה ולא עמדה בנטל, המוטל עליה, להוכחת אמיתות חתימת הנתבע על השינויים בשיק. התובעת אף לא הביאה די ראיות כדי להעביר את נטל הבאת הראיות לנתבע להוכחת אמיתות החתימה ליד תיקון פרטי השיק. אין בידי לקבל את הטענה כי הסכימה לקבל שיק הכולל תיקונים רבים ולא ניתן כל הסבר מדוע תחילה נרשם השיק לפקודת הבנק והיה צורך לשנותו.

מהאמור לעיל עולה כי הנתבע לא שינה את זהות המוטב בשיק לפקודת התובעת. די במסקנה זו כדי לדחות את התביעה.

6. מעבר לזהות המוטב בשיק, גרסתו של הרצל בדבר נסיבות מסירת השיק חסרת הגיון פנימי או עיגון עובדתי. נטען כי השיק נמסר לו כנגד הסכמתו לחתום על תצהיר ביטול הסכם המכר וסוכם כי התשלום ייפרע לאחר שהנכס יירכש על ידי גרושת המשיב. הרצל חתם על תצהיר בו אישר כי הסכם המכר עם הנתבע בטל מעיקרו ביום 23.5.06. טענתו כי רק במועד זה קיבל את השיק מנוגדת למסמכים בכתב שפורטו לעיל מהם עולה כי השיק היה בחזקתו מיום 21.10.04. לפיכך, אין בידי לקבל את גרסת הרצל כי השיק נמסר לידיו, לאחר תיקונו, רק ביום 23.5.06 וזאת בתנאי כי ישולם עם מכירת הדירה לגרושתו של הנתבע.

בתצהירו פירט הרצל גרסה עובדתית חסרת בסיס לפיה סכום השיק משקף התחשבנות מאוחרת לפי סכום רכישת הדירה על ידי גרושתו של הנתבע ובהתחשב בהשקעות הנתבע בדירה. התחשיב הסתמי בסעיפים 31 – 38 לתצהירו של הרצל חסר אסמכתאות לביסוסו ולא מצאתי לו כל יסוד. ממילא התובעת חזרה בה מטענה זו בסיכומיה ואישרה כי השיק משקף את התמורה בסעיף 8ב(5) להסכם המכר.

לאור המסקנה כי השיק לא נמסר לתובעת כתנאי להסכמתה לבטל את הסכם המכר עם הנתבע, כפוף פירעונו של השיק להסכם המכר המקורי. מאחר ונדחתה טענת הרצל לנסיבות מסירת השיק ולתנאי במסירתו, דין התביעה להידחות גם מטעם זה. להלן תבחן השאלה האם ניתנה תמורה בגין השיק.

עסקת היסוד - כישלון תמורה או הסכם מאוחר למראית עין

7. גרסת הנתבע פשוטה, הסכם המכר עם התובעת בוטל, הדירה לא עברה לבעלותו, ולכן אינו חייב בפירעון השיק. גרסה זו עולה בקנה אחד עם קביעות משפטיות בהליכים אחרים והצהרת התובעת כי הסכם המכר בטל מעיקרו. אל מול גרסה זו בנה הרצל גרסה מפותלת, לפיה הסכם המכר לא בוטל מעולם והנתבע דאג לרכוש את הדירה באמצעות גרושתו, בהסכם למראית עין, כדי להימנע מהתחייבותו כלפי התובעת לפירעון השיק וסגירת תיקי ההוצל"פ כאמור בהסכם המכר.

לאחר בחינת טענות הצדדים מעדיף אני את גרסתו הפשוטה של הנתבע על פני גרסת התובעת. הרצל העלה כאמור שלל גרסאות סותרות ומשנה קו טיעוניו לפי צרכיו. לפיכך, חל עליו נטל מוגבר להוכיח טענה כי הנתבע ביצע עסקה למראית עין מול כונס הנכסים. טענה זו, שהיה ניסיון לפרטה רק בחקירתו הנגדית של הנתבע, לא הוכחה. בסיכומיו הוסיף הנתבע טענות עובדתיות רבות, שלא נמצא להן בסיס בראיות, ביחס להתנהלותו הנטענת של הנתבע. מעבר להעדר עיגון עובדתי לטענות אלו, חורגות הן מחזית המחלוקת ואינן תורמות לבירור השאלה שבמחלוקת. הליך זה לא נועד לפתור את כל המחלוקות הכספיות בין הצדדים בעסקים אחרים שנוהלו ביניהם וגם לא לקבוע האם היה על הנתבע לפעול לסגירת תיקי ההוצל"פ של התובעת, בין אם מכוח הסכם המכר או מכוח הסכמים קודמים שהוגשו בחקירה הנגדית. גרסת התובעת נתמכה בפועל רק בעדות יחידה של בעל דין, הוא מנהלה הרצל. ועדות שותפו לשעבר, מר עמוס אלון, לא תרמה דבר.

8. בפועל אין מחלוקת כי הסכם המכר בין התובעת לנתבע בוטל. הנתבע ניסה למנוע את ביטול ההסכם, ומהימנה עלי טענתו כי יזם את ההליך מול הבנק המלווה בעצת הרצל (עולה מפסק הדין שיפורט להלן כי הרצל נתן שם תצהיר בתמיכה לטענות הנתבע). בהליך המרצת הפתיחה אשר הגיש הנתבע כנגד הבנק המלווה והתובעת (בש"א (מחוזי ב"ש) 3797/05) עתר לקבוע כי הדירה אינה משועבדת לבנק או שזכותו עדיפה על פני זכות הבנק, ולחילופין כי עומדת לו זכות עיכבון בגין השקעותיו. במקביל עתר לעיכוב הליכי פינוי ומימוש הדירה בה החזיק. בפסק דינה מיום 11.5.05 של כב' סגנית הנשיא, ר' אבידע, נקבע כי התשלומים ששילם הנתבע לא הגיעו לחשבון הליווי והתובענה נדחתה. בשולי פסק הדין נקבע כי ראוי שהבנק יבדוק עד לפינוי איזה השקעות בוצעו על ידי הנתבע וישפה אותו בסכום שאינו שנוי במחלוקת.

ביום 8.8.05 מכר כונס הנכסים את הדירה לגב' ג'קלין מלכה, גרושתו של הנתבע (ת/10). בהסכם המכר נקבע כי ידוע שהנתבע יושב בנכס והתמורה נקבעה לסך של 93,600$. אותה דירה נמכרה על ידה ביום 15.12.09 (ת/12). הנתבע מבקש להסיק מהעובדה כי חתם רק ביום 23.5.06 על תצהיר לפיו עסקת המכר עם הנתבע בטלה, כראיה לכך כי ההסכם על שמה של גב' מלכה הינו הסכם למראית עין. עוד נסמך על כך שהנתבע נהג מנהג בעלים בדירה עד למכירתה בשנית ואף השכיר אותה לאחרים.

לא מצאתי כי התובעת זכאית להתכחש לאישורה כי הסכם המכר עם הנתבע בוטל ולא הוכיחה היא כי המכר לגב' מלכה הינו הסכם למראית עין. הרצל נסמך על העובדה כי תצהיר הביטול מטעמו נערך לאחר המכר עם גב' מלכה ועל חלק מעדות הנתבע, שהוצא מהקשרו ופורש הפוך מהאמור בו. בחקירתו נשאל הנתבע מדוע היה זקוק לתצהיר ביטול העסקה עימו והשיב (עמ' 16, ש' 1 – 3):

"מה פתאום, אין לזה שום קשר, אתה היית במצב רוח טוב וראית באיזה מצב עגום אני נתת לי מכתב שהעיסקה התבטלה ותחכה בסבלנות עד שיהיה לי כסף ואני אתן לך, אני אשמיע הקלטת שיחה ביני לבינו."

מתשובה זו עולה כי משמעות דברי הנתבע הינה כי הרצל חייב לו כספים וביקש שימתין עד לקבלתם. לא עולה כי הנתבע הודה כי עליו לשלם לתובעת בגין יתרת תמורת הדירה. מהאמור בתצהיר ביטול העסקה עולה כי נועד להעיד על ההתחשבנות בין הרצל לנתבע. הרצל הקפיד לציין בתצהיר כי התובעת לא קיבלה את התמורה לפי ההסכם ותרץ את מחדלו בהעברת הזכויות לנתבע. ברי כי לא מדובר בתצהיר שהיווה תנאי למכירת הדירה לגב' מלכה שהושלמה טרם עריכתו. ממילא התובעת הייתה תחת כינוס נכסים והכונס אינו זקוק לאישור החייב למכר דירה כאשר ישנה החלטה מפורשת המורה כי אין מניעה למכור את הנכס. מתשובת הנתבע הנ"ל וממכלול עדותו עולה כי התובעת נותרה חייבת לו כספים שלא הושבו לו בגין ביטול העסקה ורצה לקבל אישור בכתב מהרצל כי אכן ההסכם ביניהם בוטל. מהימנה עלי גרסת הנתבע כי ניסה זמן רב לקבל מסמך זה והרצל נמנע להעבירו. ממכלול העדויות לא מצאתי כי נתונים אלו מלמדים כי בפועל רכש הנתבע את הדירה עבורו, תחת שמה של גב' מלכה כדי להתחמק מפירעון השיק וביצוע הקיזוז לפי הסכם המכר.

אין עדות חיצונית לכך כי בהסכם המכר בין הכונס לגב' מלכה הייתה התחשבות בסכומים ששילם הנתבע. אין די בטענותיו הסתמיות של הרצל הנתמכות בתחשיבים חסרי פשר שערך. מערכת היחסים בין הנתבע לגרושתו חורגת מגדרי הליך זה ואין לאפשר את ניסיונו של הרצל להרחיב את החזית בשלב שמיעת ההוכחות והסיכומים. מעבר לנדרש סיפק הנתבע הסברים לעסקת המכר בין הכונס לגב' מלכה ולא נסתרה טענתו כי מימונה הגיע מאמה של גב' מלכה אשר הסכימה לאפשר לו לגור בדירה בתנאי שלא יחל בהליך משפטי מול הכונס ביחס להשקעותיו בדירה.

על כן עולה כי הסכם המכר בין התובעת לנתבע בוטל. עם ביטול ההסכם נשמט היסוד תחת הדרישה לתשלום סכום השיק, בהתאם לסעיף 8ב(5) להסכם המכר, מאחר והדירה לא נרשמה על שם הנתבע. לא הוכח כי רכישת הדירה מהכונס על ידי גב' מלכה ריפאה את ביטול ההסכם בין התובעת לנתבע באופן שהקים חובה לנתבע להשלים את תמורת המכר המקורית. לפיכך הוכחה גם הגנת כישלון התמורה.

סוף דבר

9. התובעת הגישה לביצוע שיק שנמסר לידיה בשנת 2004 בתנאי שתועבר הדירה על שם הקונה. התובעת חרגה מהתנאי שנקבע לפירעון השיק, ביטלה את רישומו למוטב בלבד לבנק המלווה והפקידה את השיק בחשבון פרטי הקשור למנהלה הרצל גבעתי.

התובעת הפרה את הסכם המכר אשר בוטל והדירה נמכרה בכינוס נכסים. התשלומים וההשקעות שביצע הנתבע על חשבון תמורת הדירה לא הושבו לו ולכן אינו חייב לשלם את השיק המהווה את יתרת התמורה. לא הוכח כי מכירת הדירה לגרושתו של הנתבע מהווה הסכם למראית עין המחייב את הנתבע בפירעון השיק.

על כן, התביעה נדחית. אני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל בו הוגש השיק לביצוע.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסכום כולל של 10,000 ₪. הסכום יחולט לידי הנתבע מהפיקדון בתיק.

הנתבע ימסור למזכירות, תוך 7 ימים, פרטי חשבון בנק להעברת סכום ההוצאות.

ניתן היום, י"א סיוון תשע"ה, 29 מאי 2015, בהעדר הצדדים.