התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 126,972.00₪ לתשלום חובה של הנתבעת 1, אשר לתשלומו ערב הנתבע 2.

התובע מכנה את הנתבעת 1 בכתב התביעה בשמות שונים, "החברה", "החייבת" וכיוצב"א, אולם, בהחלטה זו תקרא הנתבעת בשונה מהנתבע.

עפ"י כתב התביעה כתוצאה ממשיכת כספים מחשבון הנתבעת, ומהעמדתו של אשראי אשר קיבלה לפירעון מידי, נוכח הפרת תנאי התשלום, הפך חשבון הנתבעת אצל התובע לדביטורי.

בין הצדדים התנהל משא ומתן ממושך במהלכו הוגשו לא מעט בקשות להארכת מועד להגשת בר"ל חלקן בהסכמה וחלקן בלא הסכמה עד, כי ביום 29/10/2012 הוגשה הבקשה ע"י הנתבעים.

הבקשה נסמכת בתצהיר משותף לשני הנתבעים וזה מציין, כי הנתבעת אכן פתחה חשבון עו"ש אצל התובע ובשל סיבות משפחתיות (סעיף 4 לתצהיר) נצטברו חובות ולסילוקם נטלה מן התובע מספר הלוואות במועדים שונים ולפירעונן ערב הנתבע (בעלה).

פניות הנתבעים אל התובע להסדר לא צלחו, כפי שמפורט באופן נרחב בתצהיר.

הלכה למעשה לא מצאתי בתצהיר, כי החוב ברובו הגדול מוכחש, אלא אך טענה, כי חלק ממנו בשיעור 14,0000₪ נפרע, היינו, חוב אשר לו ערבה אחרת בשם סמדר ברק.

ביום 23/12/2012 התקיים בפני דיון בנוכחות הנתבעת ובא כוחה וב"כ התובע.

הנתבע לא התייצב ונקבע, כי בקשת התובע ליתן פס"ד כנגד הנתבע תינתן בשלהי הדיון ואכן ניתן פס"ד כנגד הנתבע והוזמנה פסיקתה מן התובע.

הפסיקתה אכן הוגשה, אולם משום מה, לא נחתמה עד כה.

לפיכך, נחתמה הפסיקתה היום, עובר למתן החלטה זו.

הנתבעת עמדה לחקירה נגדית בראשיתה העידה, כי בעקבות הסתבכות בנה בחובות נקלעה למצב כלכלי קשה ובהמשך אישרה, כי הפסיקה לשלם את תשלומי ההלוואה מאז פברואר.

למעט תשלום בן 7,800₪ ששילמה הנתבעת על מנת להפטיר ערבה לא שולם דבר.

הנתבעת נשאלה אודות טיוטות שהועברו בין הצדדים, כ- 6 או 7, בסופו של דבר הוגשו מש/1 א' וב' מסמכים שנעשו לאחר הגשת התביעה.

סיכומי הנתבעים מציינים, כי המדובר בהלוואה ולא בעסקה. וסבור ב"כ הנתבעים, כי על ביהמ"ש להורות לתובע לאפשר לנתבעים לשלם את חובם עפ"י תנאי ההסדר של ההלוואה. עוד ציין ב"כ הנתבעים, כי המשיב לא הקטין מסכום התביעה סכום בן 14,000₪.

סיכומי התובע מציינים, כי אין כל הגנה בבקשת הנתבעים ומציינים, כי סכום בן 7,800₪ לא הופחת מסכום התביעה הואיל ושולם כפי שאף אישרה הנתבעת לאחר הגשת התביעה.

בתשובת הנתבעים מציין בא כוחם, כי הנתבעת לא טענה, כי לא ידעה על מה היא חותמת היא ידעה, כי היא לוקחת הלוואה וכי היה מוטל על הבנק להבהיר, כי אם אין פירעון כמוסכם יהא הבנק רשאי להגיש את יתרת ההלוואה הבלתי נפרעת לפירעון מידי.

יגעתי ולא מצאתי מה הגנה בפי הנתבעת, שעה שגם בא כוחה סבור, כי ידעה היטב כי נוטלת היא הלוואה וכי יהא עליה להחזיר אותה.

הנתבעת אישרה כי לא החזירה את ההלוואה. הסכום היחיד אשר מן הראוי לקזזו מסכום התביעה הוא סכום שאין חולק, כי שולם לתובע לאחר הגשת התביעה וחזקה על התובע, כי לא יפרע פעמיים בשל אותו סכום.

סופו של דבר, אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן ומשכך, זכאי התובע ליטול פס"ד זהה וכופף לזה אשר ניתן זה מכבר כנגד הנתבע 2.

זאת ייעשה בנפרד מהחלטה זו.

הנתבעת תישא בהוצאות התובע לשכ"ט עו"ד בשל דחיית בקשתה, בסך 1,755₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ג, 28 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.