מונחת לפני בקשה מטעם המבקשת לפיה מבוקש ליתן פקודת מאסר נגד הנאשם בגין אי תשלום קנס שהוטל עליו בתיק זה ולא שולם על ידו, קרי; יישום המאסר-חלף-קנס שהוטל עליו.

עוד ביום 18.2.2013 ניתנה על ידי החלטה במסגרת תיק 22554-07-11 שבו ביקשתי תגובת המבקש לגבי נוסח האגרת הנשלח בטרם מתבקשת פקודת מאסר. עד להיום לא התקבלה תגובה כלשהי של המבקש.

אבהיר:

במסגרת פסק הדין שניתן ברע"פ 837/12 מדינת ישראל נגד אולוג גוסקוב (20.11.2012) (להלן- פרשת גוסקוב), נדונו שאלות הקשורות ביישומו המעשי של מאסר חלף קנס. במסגרת פרשה זו נדונה בין היתר השאלה: באיזה אופן יכול אותו נאשם-חייב להשיג על פקודת המאסר שניתנה נגדו? וכיצד יש ליידעו אודות זכות השגה זו? באותה פרשה נקבע, כי עד להסדרת העניין בחקיקת משנה, יש לכלול בהודעה (ה"אגרת") הנשלחת לחייב בטרם הוצאת פקודת מאסר, יידוע בדבר זכותו להעלות השגותיו בפני בית המשפט.

נראה כי ההסדר שנקבע בפרשת גוסקוב אומץ על ידי הרשויות השונות מלבד המרכז. במסגרת הבקשה המונחת לפניי, צורפה אגרת שנשלחה לנאשם-החייב ובה מצוין הנוסח הבא: "אם שילמת חובך, אתה רשאי לפנות תוך 15 ימים למרכז לגביית קנסות או לבית המשפט שהשית עליך את הקנס והמאסר בטענה זו".

לכאורה עולה כי במסגרת יידוע הנאשם-החייב אודות זכותו להשיג על מאסרו, מודיע המבקש לחייב כי זכותו להשיג הנה בשאלה אחת מצומצמת והיא: אם שולם הקנס או לאו.

האמנם לכך כוונו הדברים בפרשת גוסקוב? בסעיף ל"ו לפסק הדין בפרשת גוסקוב קבע כב' השופט רובינשטיין כי: "אשר למסגרת המשפטית שבגדרה תיעשה ההשגה...סבורני כי הדרך המתאימה ביותר היא במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע הקנס והמאסר חלף הקנס. משהודע לחייב על הבקשה לביצוע צו המאסר, בידו לפנות בבקשה לעיכוב ביצועו של הקנס ולעיכוב ביצועו של המאסר חלף הקנס בגדרי סעיף 87 לחוק העונשין. במסגרת זו יוכל המבקש לשטוח טענותיו".

על מנת להשלים את התמונה יצוין כי סעיף 87 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 מורה בהאי לישנא:

"(א) נקבע מועד לביצועו של עונש, באחת מהוראות פרק זה או בבית המשפט לפיה, רשאי בית המשפט לדחות את הביצוע למועד אחר.

(ב) נדחה ביצועו של עונש לפי סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לדחות פעם נוספת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ג) בית המשפט הדוחה ביצועו של עונש לפי סעיף זה רשאי להתנות את הדחיה במתן ערובה ובתנאים אחרים שימצא לנכון; על ערובה הניתנת לפי הוראה זו יחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות סעיפים 38 עד 40 ו-44 לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965.

(ד) החלטת בית המשפט לפי סעיף זה ניתנת לערעור"

לכאורה, בפרשת גוסקוב לא נקבע כי ההשגה הנה אפשרית רק לגבי השאלה אם הקנס שולם או לא שולם? כפי שהדבר מוצא ביטוי בהודעות שלפניי. מפסק הדין האמור עולה כי בית המשפט העליון רצה להעמיד בפני הנאשם-החייב אפשרות השגה וליידעו על אפשרות זו בטרם תישלל חירותו (ראו לדוגמא סעיף ל"ג לפסק הדין). הדברים לא כוונו לצמצם את אפשרות ההשגה רק לשאלה אם הקנס שולם אם לאו.

ניכר כי הדיבור המופיע בהודעה שנשלחה לנאשם שאוב מתוך סעיף כ"ב לפסק הדין בפרשת גוסקוב, שם הוזכר נוסח מצומצם זה של היידוע בדבר אפשרות ההשגה. עיון בקטע המצוטט בסעיף זה (שהנו ציטוט של החלטת ביניים שניתנה במסגרת ההליכים באותה פרשה) מצביע לכאורה על כך כי הנוסח המצומצם שהוזכר שם (לפיו בהודעה לחייב יצוין כי הוא יוכל לפנות לבית המשפט בשאלה אם שולם הקנס אם לאו) אינו הקביעה הסופית בפרשת גוסקוב ואינה זו שאומצה בסופו של דבר בפסק הדין. הקביעה האופרטיבית מצויה בסעיף ל"ו לפסק הדין.

דומה כי לא לנוסח אשר מופיע בהודעה שלפניי התכוון בית המשפט העליון בפרשת גוסקוב. ברי כי השאלה אם הקנס שולם אם לאו, הנה שאלה טכנית שלרוב אינה במחלוקת ואם היא במחלוקת הרי פתרונה טכני ופשוט ועל כן, לרוב אין היא מושא השגה כלשהי. נראה כי בית המשפט העליון התכוון לכך כי תינתן האפשרות לחייב לפנות לשם דחיית העונש שהוטל עליו בגדרי הסמכות הקבועה בסעיף 87 לחוק העונשין (בין אם לבית המשפט ובין אם למרכז- שלו סמכויות בחלקן חופפות את סמכויות בית המשפט הקבועות בסעיף 87 לחוק העונשין) ומכאן כי צריך ליידע את החייב לגבי אפשרות זו.

כך גם פירש את הדברים כב' השופט זילברטל (אשר ישב בהרכב השופטים שדן בעניין גוסקוב) בע"פ 13/29 בירנבוים נגד מדינת ישראל (13.1.2013), שם צוין:

"בפרשת גוסקוב מדובר היה בעונש מאסר חלף קנס שביקשו להפעילו כשפסק הדין בעניינו של הנידון כבר הפך לחלוט. הלכת גוסקוב יפה לאותם מקרים בהם מוצו ההליכים ואין הנידון משיג על עצם הרשעתו או ענישתו, אלא בפיו טענות לפיהן הקנס או חלקו כבר שולם, או שיש ליתן לו אורכה לתשלומו, הכול בגדר סמכות הערכאה הדיונית לעכב ביצועו של עונש"

בטרם אתן החלטה סופית בעניין, בטרם תינתן פקודת ולאור הדברים שצוינו לעיל, יתן המבקש עמדתו באשר לנוסח שיש לכלול בהודעה הנשלחת לנאשם-חייב טרם הוצאת פקודת מאסר נגדו בשים לב לדברים שנקבעו בפרשת גוסקוב.

העמדה תוגש בכתב, לא יאוחר מיום 30.10.2013.

המזכירות תשלח החלטה זו למבקש.

תזכורת פנימית ליום 5.11.2013.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ג, 02 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.