1. לפניי תביעה כספית לתשלום סך של 43,000 ש"ח.

טענות הצדדים

1. על פי כתב התביעה, בחודש פברואר 2005 התקשרו הצדדים בעסקה לביצוע עבודת נגרות בביתו של הנתבע שהינו אחיו של תובע מס' 2 (להלן: "התובע"). על פי גרסת התובעים, בתמורה לביצוע עבודת הנגרות, ישלם הנתבע סך של 78,000 ש"ח בתוספת מע"מ, סכום אשר לדברי התובע, נמוך משמעותית ממחיר השוק.

על פי האמור, במעמד ביצוע העסקה, שילם הנתבע סך של 41,000 ש"ח (כולל מע"מ) ונקבע כי היתרה תשולם עם סיום עבודת הנגרות, אלא שאז, כאשר פנה התובע אל הנתבע, סירב האחרון לעשות כן, חרף ארכה שניתנה לו, לבקשתו. לדברי התובעים, לאור יחסי הקרבה בין הצדדים, ניסה התובע לגבות את החוב בדרכי נועם, באמצעות קרובי משפחה, אולם משהתברר לו כי הנתבע אינו מעוניין בכך, בטענה שבן התובע חייב לנתבע כספים כלשהם, פנה בא כוח התובעים ביום 4.3.12 אל הנתבע בדרישה לתשלום החוב.

1. בכתב ההגנה טוען הנתבע, כי הסכום ששולם על ידו, בסך 41,000 ש"ח, הינו הסכום המלא והסופי עליו הסכימו. לדבריו, סכום זה שולם על ידו בשני תשלומים, כך שסך של 30,000 ש"ח שולם בשנת 2005 וסכום נוסף של 2,000 יורו (השווים לסכום של 11,000 ש"ח) שולמו בתחילת שנת 2006. בניגוד לגרסת התובע טוען הנתבע, כי מעולם לא קיבל כל פנייה ו/או דרישה לתשלום חוב כלשהו וכי לראשונה נודע לו האמור ממכתב הדרישה שנשלח על ידי בא כוח התובע ביום 4.3.12.
2. ביום 11.6.14 התקיים לפניי דיון. התובע העיד מטעמו וכן העיד בנו- מר אמיל דחדל. מנגד, העיד הנתבע וכן העידו מטעמו- מר ואסים דחדל, בנו, הגב' רים דחדל- אשתו, וכן הגב' תרז דחדל, אשת אחיו של הנתבע.

ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על כלל נספחיהם, וכן לאחר ששמעתי את עדויותיהם ועדויות העדים מטעמם, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין התביעה להידחות.

דיון

1. כלל ידוע בהליך אזרחי, כי המוציא מחברו עליו הראיה, היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל זה היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד.
2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי מלאכת עבודת הנגרות בביתו של הנתבע נמשכה לפחות עד שנת 2007 וכי רק בשלהי שנת 2006 הושלמה הכנת התוכניות. מן הטען הזה סבור הנתבע כי לא יתכן שהחשבונית שצורפה לכתב התביעה משנת 2005 הינה אותנטית, ואולם- אינני מקבל טענה זו. יתכן, כפי שהעיד לפניי התובע, כי לאור ניסיונו הרב בתחום הנגרות, ידע להעריך את עלות העבודה בטרם נסתיימה הכנת התוכנית, בהתחשב אף בעובדה כי מדובר בעסקה שנרקמה בין אחים ויתכן כי הסכום שננקב כתמורה לביצוע העבודות אכן אינו כ"מחיר השוק".
3. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי התובעים הרימו את הנטל להוכיח טענותיהם הנוגעות לחוב כספי כלשהו. הראיה העיקרית עליה מבוססת התביעה שלפניי הינה העתק חשבונית מס וקבלה אשר הופקו על ידי התובעת, לכאורה, ביום 28.2.05. הנתבע כאמור טען מנגד, כי יש להטיל ספק באמינות החשבונית והקבלה שכן, לדבריו לא היה נהוג בין הצדדים להפיק חשבוניות, הגם שבמועד הפקת הקבלה טרם שולמה כל התמורה.

1. לאחר שהתרשמתי מעדויות הצדדים ובחנתי את ראיותיהם, מצאתי כי אכן ישנו קושי לבסס את טענות התובעים באמצעות החשבונית והקבלה שהוצגו לפניי. שוכנעתי, כי אין די בהצגת העתק החשבונית/ הקבלה שעה שמעיון בנ"ל עולה ספק ביחס לאמינותן כך לדוגמא לא יתכן כי שעת הפקת החשבונית הינו מאוחר לשעת הפקת הקבלה.

בנסיבות הללו, היות ומלבד להגשת העתק החשבונית לא טרח התובע למשל- להציג את פנקס החשבוניות ממנו יצאה החשבונית, לא הוכח כי החשבונית ו/או הקבלה הופקו על ידי התובעת בזמן אמת, כך שראיה זו נותרה בגדר ראיה לכאורה.

גם איני מקבל את הסבריו של התובע 2 לכך שעל פי החשבונית שצורפה יתרת החוב, לאחר ביצוע התשלום שאינו שנוי במחלוקת על ידי הנתבע, היא אפס. הכרטסת הידנית שצורפה לתצהיריו כגיבוי לטענתו כי אכן קיים חוב אינה נושאת תאריך או לוגו של בית העסק ולא מצאתי כי יש לתת לה משקל כלשהו.

1. מעבר לחשבונית/ קבלה כאמור, ביקשו התובעים לתמוך את גרסתם בתצהירו של מר אמיל דחדל, בנו של התובע, אשר היה מעורב בתכנון המטבח והרכבתו בביתו של הנתבע. מתצהירו עולה, כי הוא הודיע לנתבע ולאשתו כי עלות העבודה עומדת ע"ס של כ- 65,000 ש"ח, וכי למיטב ידיעתו, לאחר סיום העבודה, נותר הנתבע חייב לאביו סכומים כלשהם.

בעדותו, חזר מר אמיל דחדל על גרסתו לפיה, הוא הודיע לנתבע שסכום העבודה עומד ע"ס 65,000 ש"ח וציין כי מדובר ב"מחיר השוק". עם זאת, כאשר נשאל לגבי הפער בסכומים בין גרסה זו לבין גרסת אביו ומדוע יצאה חשבונית ע"ס 41,000 ש"ח, השיב כי הוא אינו יודע את התשובה לכך.

מן האמור עולה, כי עדותו של מר אמיל אין בה כדי לסייע לגרסת התובעים ואין בה כדי ללמד על ההסכמה אליה הגיעו הצדדים ביחס למחיר עבודת הנגרות. גרסת העד אינה מתיישבת עם גרסת התובע ועם הראיה לכאורה שהוצגה בדמות החשבונית לפיה הוסכם על מחיר של 78,000 ש"ח, ולפיכך אין ליתן לה משקל רב.

11. עוד יש להצביע על השיהוי בו נקט התובע 2 בניסיונותיו לגבות את החוב הנטען מאחיו. אין זה סביר, גם שעה שמדובר באחים, כי חוב נטען בסך של כ – 40,000 ₪ ירבוץ כ – 7 שנים כאבן שאין לה הופכין במשרדו של התובע ולא יינקט כל צעד לגבות אותו כאשר החייב עצמו מתגורר בכפיפה אחת עם הנושה. טענתו של התובע כי ניסה לשכנע את הנתבע לשלם את חובו באמצעות בני משפחה לא הוכחה בעדות חיצונית כלשהי ומדובר בטענה בעלמא. למעשה, טענה זו גם הופרכה על ידי עדיו של הנתבע שהעידו כי לא היה ידוע להם על חוב כלשהו שחב הנתבע לאחיו. גם עיתוי הגשת הדרישה הראשונית לנתבע לפירעון החוב בשנת 2012 באמצעות ב"כ התובע, מעוררת תהיות, שכן בוצעה זמן קצר לאחר שהתגלע סכסוך בין בני המשפחה בקשר לקרקעות שהורישה אימם של התובע 2 והנתבע.

12. על יסוד האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא שהתובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהן, כאמור, ולפיכך אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה.

התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪. וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג אלול תשע"ד, 18 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.