1. כנגד הנתבעת ניתן פסק דין בהעדר התייצבותה לדיון שהתקיים ביום 26/5/2013. בבקשה זו עותרת הנתבעת לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 10.6.2013 הורתי על עיכוב ביצועו של פסק הדין (למעט עיקול ברישום) עד להכרעה בבקשה זו.

2. לטענת הנתבעת, המחדל באי התייצבותה נבע בשל טעות משרדית ואי רישום מועד הדיון ביומן ב"כ. לראיה, טוען ב"כ הנתבעת, כי במועד הדיון הופיע עו"ד ממשרדו בתיק אחר בית משפט זה, ואף הגיש בתיק נוסף בקשה למתן צו ארעי, וכי למעשה לא הייתה כל מניעה כי יופיע נציג ממשרדו גם לדיון זה. המדובר בטעות אנוש שנפלה בהיסח הדעת ואינה נובעת מזלזול בהליכי משפט. עוד טוענת הנתבעת לסיכויי הגנה טובים וגבוהים וגם מטעם זה מבקשת כי יורה בית המשפט על ביטול פסק הדין. הבקשה נתמכה בתצהירי עורך הדין מייצג הנתבעת וכן בתצהירו של עורך הדין ממשרדו שהופיע באותו יום בבית המשפט.

3. התובע בתגובה מתנגד לבקשה. לטענתו, אין עילה לביטול מחובת הצדק, ואף לא מתקיימות העילות המצדיקות ביטולו של פסק הדין גם על פי שיקול דעתו של בית המשפט; הנתבעת מעלה טענות כלליות לעניין העדר התייצבותה שאינן נתמכת בראיות (כגון צילום יומנו של ב"כ וכו'). הנתבעת כלל לא מתייחסת לטענות הגנתה לגופה וטוענת טענה כללית בדבר סיכויי הגנתה. בפרט מעלימה הנתבעת מבית המשפט את העובדה כי 4 שיקים שנמסרו על ידה לתובע, על סך 50,000 ₪ חוללו בהעדר פירעון. לפיכך, מבקש התובע כי גם אם יחליט בית המשפט על ביטולו של פסק הדין, שיורה על ביטולו באופן חלקי בלבד ותוך חיוב הנתבעת בתשלום השיקים שחוללו על סך 50,000 ₪. מכל מקום, מבקש התובע להותיר על כנן את סכום ההוצאות שנפסקו לטובתו מחמת התייצבותו וניהול ההליכים עד כה.

4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מוצאת אני להורות על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות, מכוח סמכותי ע"פ תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984.

"בבקשה לביטול פסק-דין על פי צד אחד שניתן בשל אי התייצבותו של המבקש, יש לבחון מהי הסיבה לאי ההתייצבות ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת. אלא שכך או כך יש לתת את הדעת על שתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן" (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי [מהדורה עשירית] 371-372(תשס"ט-2009), להלן: "אורי גורן"].

5. בענייננו, טענת הנתבעת להתרחשות טעות אנוש משרדית נתמכה בתצהיריהם של שני עורכי-דין. בפרט, טענת הנתבעת להופעתו של עו"ד אחר ממשרדה, בבית משפט זה, בו באותו יום בו התקיים הדיון מושא בקשה זו, נתמכה בראיות (תצהירו וכן פרוטוקול הדיון בו נוכח, ואף אישור פתיחת תיק נוסף, בצירוף בקשה והחלטה מאותו יום). טעות אנוש ברישום מועד הדיון אינה מצדיקה לכשעצמה סגירת דלתות שערי בית המשפט בפני הנתבעת, ובפרט משלא נותר בי הרושם כי אי ההתייצבות נבעה מחמת זלזול בהליכי משפט. מכל מקום המדובר במחדל פרוצדוראלי הניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות מתאימות.

6. יוער, כי המדובר בהוצאות התייצבותו של התובע לשווא ולא בהוצאות ההליך כולו, הוצאות התלויות בתוצאות ההליך. לפיכך אין מקום להיעתר לבקשת התובע, להותיר ההוצאות שנפסקו בפסק הדין שניתן בהעדר התייצבות, על כנן.

7. אשר לסיכויי ההגנה "אין הנתבע חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית" (אורי גורן, עמ' 373,374). למקרא כתב הגנתה של הנתבעת עולה, כי בפיה טענות הגנה אפשריות. טענת התובע, כי מסרה לו הנתבעת 4 שיקים שחוללו בהעדר פירעון היא טענה הטעונה בירור בהליכים אלו ואין מקום להכריע בה בהעדר דיון לגופו של עניין.

8. מטעמים אלו מוצאת אני לנכון לקבל את הבקשה.

הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתבוע הוצאות בקשה זו בסך של 500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עוד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ד, 04 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.