זוהי תביעה לחייב הנתבע לשלם לתובע דמי שיקום, בהתאם לסעיף 9 לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשט"ז-1956 (להלן – תקנות השיקום).

רקע נדרש

1. התובע הוכר כבעל נכות רפואית צמיתה בשיעור 20% החל מיום 4.6.06.

2. לתובע אושר שיקום מקצועי והוא בחר ללמוד לימודי הנדסאות תעשייה וניהול במכללה למנהל במסלול לימודי ערב.

3. תקנה 9 (א) לתקנות השיקום קובעת כך:

(א) לנפגע שניתן לו שיקום מקצועי ישולמו –

(1)...

(2) ההפרש שבין קצבת הנכות המשתלמות לו ובין קצבת הנכות שהיתה משתלמת לו אילו דרגת נכותו היתה 100% אם הוא מועסק בהכשרתו המקצועית לשיקום לא פחות מ-20 שעות לשבוע, או אם לדעת לשכת העבודה של שירות התעסוקה, עקב שיקומו הוא אינו ניתן לסידור בעבודה לתקופת היותו בהכשרה מקצועית...

ההוראה קובעת אפוא שתי חלופות לקבלת דמי שיקום – האחת שעניינה היקף ההכשרה והשניה שעניינה אפשרות שילובו של המשוקם בעבודה לתקופת ההכשרה.

4. הנתבע הבהיר בכתב הגנתו כי במסגרת שיקולי מדיניות החליט להרחיב את החלופה הראשונה וקבע זכאות לדמי שיקום ללומדים בתוכנית לימודים שלא תפחת מ-16 שעות פרונטליות (בשונה משעות אקדמיות, שהן קצרות יותר), בהתקיים הקריטריונים המפורטים בנוהל שצורף לכתב ההגנה (אגרת מס' 18, הנחיות לתשלום דמי שיקום, מיום 9.6.2009. להלן – נוהל חריגים).

5. אין חולק שלימודיו של התובע במסלול הערב בו בחר, אינם מחזיקים 20 שעות שבועיות ולעיתים אף לא 16 שעות. לפיכך, דחה הנתבע את תביעתו של התובע לדמי שיקום. יחד עם זאת, כפי שהובהר בדיון שהתקיים ביום 10.9.12, עבור חודשים בהם התובע לומד מספר שעות התואם את נוהל החריגים, משולמים לו דמי השיקום (ההבדל במספר השעות נובע משעות תגבור שהתובע מקבל לעיתים).

טענות התובע

6. התובע טען בפנינו שלפני תחילת לימודיו קיבל הבטחת הכנסה ומאז החל ללמוד אינו זכאי עוד להבטחת הכנסה. יודגש, כי התובע אינו עותר בהליך שבפנינו לתשלום הבטחת הכנסה כי אם לדמי שיקום בלבד, כאמור לעיל. טוען התובע, כי החלטת הנתבע לא לשלם לו הבטחת הכנסה מחד אך גם לא דמי שיקום מאידך, מותירה אותו ללא כל הכנסה במהלך תקופת השיקום המקצועי, באופן שימנע את יכולתו להשתקם. התובע הדגיש כי הוא מבקש להשתקם על מנת לחזור למעגל העבודה, אך ברי כי הוא זקוק להכנסה כלשהי בתקופת השיקום המקצועי.

7. בדיון שהתקיים ביום 10.9.12, חזר התובע והבהיר כי תביעתו מבוססת אך ורק על הסיפא לתקנה 9(א)(2) לעיל, דהיינו זכאות לדמי שיקום "אם לדעת לשכת העבודה של שירות התעסוקה, עקב שיקומו הוא אינו ניתן לסידור בעבודה לתקופת היותו בהכשרה מקצועית..." (להלן – החלופה השניה). התובע אישר שהוא בחר במסלול לימודי הערב, כאשר עמדה בפניו האפשרות ללמוד בלימודי בוקר, שהם מרוכזים יותר ולכן היו מזכים אותו בדמי שיקום. לטענת התובע, על מנת שיצליח בלימודיו ביקש את לימודי הערב, המאפשרים לו ללמוד בקצב סביר, הן נוכח גילו והן נוכח ליקויי למידה מהם הוא סובל.

8. התובע הציג בפנינו אישור משירות התעסוקה ולפיו הוא מתייצב בקביעות מ-14.8.07 כדורש עבודה (ת/2).

9. לאחר הדיון שלח התובע השלמת טיעוניו, תוך שהבהיר שהלחץ בו עמד בדיון היקשה עליו לשטוח טיעוניו באופן מלא. התובע הבהיר בהשלמת הטיעונים, כי מעבר לשעות הלימוד בפועל הוא זקוק לשעות לימוד רבות נוספות, ללימוד החומר ולהכנת עבודות. משכך, הרי שאין הוא פנוי למעשה לעבוד לפרנסתו וזאת עקב שיקומו.

טענות הנתבע

10. לטענת הנתבע התובע ביצע בחירה מודעת, כאשר בחר בלימודי הערב, תוך שידע כי לימודים אלו יותירו אותו ללא זכאות להבטחת הכנסה או דמי שיקום. בטרם החל בלימודיו חתם התובע על הצהרה בפני פקיד השיקום של הנתבע ולפיה הוסבר לו שאם יבחר במסלול לימודים זה לא יהיה זכאי לדמי שיקום או לגמלת הבטחת הכנסה (ת/1). התובע אינו מכחיש זאת. אף במכתב שנשלח לתובע ביום 20.3.12 הוסבר לו בפירוט מערך זכויותיו נוכח בחירתו בלימודי ערב.

11. הנתבע טוען שכאשר עומד התובע בתנאים שנקבעו בתקנה 9(א)(2) לתקנות או בנוהל החריגים, מקבל התובע דמי שיקום ואולם כאשר אין הוא עומד בהם, אינו זכאי לכך.

12. באשר לחלופה השנייה, בהתאם לתקנה 9(א)(2) סיפא, טוען הנתבע שלימודי הערב לא פגעו ביכולתו של התובע להמשיך ולדרוש עבודה, באמצעות לשכת התעסוקה, או בכל דרך אחרת, כפי שעשה לפני הלימודים. לפיכך, אין מקום לקבוע כי "עקב שיקומו" הוא אינו נתון לסידור בעבודה בתקופת שיקומו המקצועי. יחד עם זאת, לא נטען בפנינו כי גורם מוסמך בנתבע קיבל החלטה קונקרטית בעניין זה.

הצדדים ביקשו כי יתקבל פסק דין על יסוד טענותיהם בכתבי הטענות ובדיון.

הכרעה

13. מצוקתו של התובע אמיתית ועלתה בפנינו בבהירות – הוא מבקש ללמוד מקצוע לשם השתלבות במעגל העבודה, וזאת לאחר שנים ארוכות בהן לא למד ולא עבד. לכן בחר לעצמו התובע מסלול לימודים שיאפשר לו להצליח בהם. התובע אף בחר לימודי מקצוע קשה יחסית, מתוך שיש בו שאיפה להגשמה עצמית במשלח ידו ולא רק ליכולת פרנסה. אנו בהחלט מקבלים את טענת התובע כי בחירתו במסלול הערב נועדה לאפשר לו להצליח בלימודים ובשיקומו המקצועי ויש להניח שבחירה בלימודים שנושאם קרוב לליבו תסייע אף היא ביכולתו להצליח בהם בכלל ובמסלול השיקום בפרט.

14. לו חפץ התובע ללמוד למראית עין בלבד, יכול היה להירשם ללימודי הבוקר ובכך לשמור לעצמו ללא צורך במאבק את הזכות לדמי שיקום. אלא שהתובע מבקש בכל מאודו להצליח בלימודיו ולחזור בעזרתם למעגל העבודה. כפי שטען בפנינו - ולדבריו, הדברים ידועים היטב גם לנציגי הנתבע - גם את לימודי הערב, שהם כאמור קלים יותר, הוא צולח בקושי רב ובכל זאת עושה כל מאמץ על מנת להצליח בהם. פקידת השיקום של הנתבע, אשר נכחה בדיון לא הכחישה זאת.

15. הזכאות לדמי שיקום קבועה בחוק והנתבע אף הרחיב מעבר לקבוע בחוק במסגרת נוהל החריגים שגיבש. התובע אינו טוען כי הוא עומד בדרישות החוק או נוהל החריגים למספר שעות מינימלי המקנה זכאות לדמי שיקום. כאמור, התובע טוען לחלות החלופה השנייה בלבד.

16. לכאורה, מכיוון שבחר בלימודי ערב, אין מניעה שימשיך לדרוש עבודה כפי שעשה בעבר ואכן כך הוא עושה בפועל. יחד עם זאת, רק משום שגם בטרם לימודיו לא הצליח התובע במציאת עבודה, אין בכך בכדי לקבוע "אוטומטית" שאין לקשור בין העדר יכולתו להשתלב בעבודה לבין לימודיו. הנתבע היה מחויב לשקול סוגיה זו בפני עצמה ולבחון את כלל השיקולים הרלוונטיים, לרבות טענות התובע כי לימודיו מחייבים אותו לשעות לימוד עצמיות מרובות גם בשעות הבוקר. לשון אחר – טוען התובע שלמעשה אפילו היתה מוצעת לו עבודה בשעות הבוקר, לא יכול היה להיעתר להצעה מפאת הצורך להשקיע את כל מרצו בלימודים ולו היה נעתר בכל זאת להצעת העבודה, היה הדבר פוגע ביכולתו לסיים בהצלחה את לימודיו ולהצליח בשיקומו.

שיקולים אלו כלל לא נשקלו על ידי הנתבע, אשר כאמור נראה שנימוקיו לדחיית דמי השיקום על יסוד החלופה השנייה הועלו לראשונה בדיון בפנינו, ללא שהתקבלה החלטה מושכלת בעניין, על ידי הגורם המוסמך לכך.

17. שיקומו של מבוטח, אינו מטבע לשון הנאמר מן הפה אל החוץ. הנתבע, המבוטח והציבור בכללותו, צריכים לשאוף לשיקומו האפקטיבי של המבוטח הזכאי לשיקום, הן במטרה להקל על הקופה הציבורית והן במטרה לשפר את תחושת הכבוד והמימוש העצמי של אותו מבוטח. לשם כך נקבעה מסגרת השיקום, לרבות דמי השיקום שנועדו להקנות למשוקם דמי מחיה שיאפשרו לו להצליח בשיקומו. לפי גישת מתקין התקנות, כעולה מתקנה 9 לתקנות השיקום, ראוי לשלם למבוטח הזכאי לשיקום דמי שיקום בשיעור קצבת נכות מלאה, הגבוהה מזו שהוא זכאי לה לפי שיעור נכותו, למשך תקופת השיקום, במטרה לסייע לו להצליח בשיקום ובהנחה שתשלום מוגדל זה יעשה באופן זמני, ולאחריו יוכל הוא לפרנס עצמו בכוחותיו הוא.

מאידך, על פי האיזון שנעשה ברישא לתקנה הנדונה, המבוטח הזכאי לשיקום אינו יכול לפרוש את לימודיו על פני זמן בלתי מוגבל, אלא נדרש לרכז לימודיו. כפי שנוכחנו לראות, במסגרת נוהל החריגים, הנתבע מצא לנכון אף להרחיב את הזכות, במסגרת שיקול הדעת הנתון לו, והכל מתוך מטרה לסייע בהצלחת השיקום, תוך שמירה על מסגרת זמנים סבירה לשיקום.

18. לאור האמור לעיל, אף יישום החלופה השנייה הקבועה בתקנות, צריך להיעשות מתוך ראיית האיזון האמור ולכן, מקום בו מאשר הנתבע למבוטח הזכאי לשיקום תוכנית שיקום (ראה סע' 6-7 לתקנות השיקום) ונוכח לדעת כי לצורך עמידה בה המבוטח אינו יכול לעבוד במקביל ללימודיו, הרי שאז יש לשלם לו את דמי השיקום כאמור בתקנה 9 לתקנות. נדגיש, כי החלופה השנייה אינה מתנה את דמי השיקום בהיקף מסגרת הלימודים.

19. לפקידת השיקום בנתבע, שהתרשמנו כי היא ערה וקשובה למצוקתו של התובע ומכירה היטב את נסיבות עניינו, קיימת היכולת לרכז נתונים רלוונטיים אלו על מנת להביאם בפני מקבל ההחלטה ולאפשר לו קבלת החלטה מושכלת ונבונה.

20. ברי כי העובדה שהתובע חתם על הצהרה בה אישר שהוּדע לו שלא יהא זכאי לדמי שיקום ככל שיבחר בלימודי ערב, אין בה כדי לפטור את הנתבע מחובתו לבחון האם מתקיימת בנסיבות העניין החלופה השנייה.

21. לבסוף נציין, כי אמנם החלופה השנייה דורשת שחוסר היכולת להשתלב במעגל העבודה כתוצאה מהשיקום, יקבע על ידי שירות התעסוקה ואולם מכיוון שהתובע מלווה על ידי פקידת שיקום בנתבע, המרכזת את הטיפול בשיקומו והיא בעלת הגישה לכלל הנתונים הרלוונטיים לצורך קבלת ההחלטה האמורה, ראוי כי הנתבע יפעל לצורך קבלת ההחלטה על ידי הגורמים המוסמכים.

סוף דבר

22. אנו מקבלים את התביעה במובן זה שעניינו של התובע יחזור לדיון בפני הגורמים המוסמכים, על מנת שיקבעו האם עניינו של התובע עונה על החלופה השנייה בתקנה 9 לתקנות השיקום, ולפיכך האם הוא זכאי לדמי השיקום.

23. על הנתבע לפעול לשם קבלת ההחלטה על ידי הגורמים המוסמכים לכך וזאת בתוך 45 ימים ממועד קבלת פסק הדין. התובע יהא רשאי להביא בפני פקידת השיקום את כל הנתונים הרלוונטיים, שהוא מבקש יעמדו בפני מקבל ההחלטה וזאת יעשה בתוך 7 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

24. לתובע עומדת הזכות לעתור לבית דין זה כנגד ההחלטה שתתקבל, אם ימצא לנכון לעשות כן וזאת בהתאם לכל דין.

25. הנתבע ישא בהוצאות התובע שלא היה מיוצג, בסך 750 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

26. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום יא' תשרי תשע"ג, 27 ספטמבר 2012 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.