1. תביעה זו תחילתה ב-שיק שסכומו 15,000 ₪ וזמן פרעונו 18/11/06, שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה בשנת 2008, והוגשה לגביו התנגדות לביצוע שיק ביום 31/7/08.

הנפרע בשיק הוא אשר ברנס, אביה של התובעת.

2. לטענת הנתבעת בהתנגדותה, השיק, שהוא שלה, נמסר על ידי בעלה של הנתבעת לחברו למקצוע – ד"ר קוצאי עתאמנה, לבקשתו של עתאמנה.

הדבר היה בחודש אוקטובר 2006, ולפי הטענה, כעבור חודש ימים התקשר לבעלה חלפן כספים מפרדס חנה ושמו אשר ברנס, והוא אמר לה שהוא שילם לד"ר עתאמנה את תמורת השיק וכי בכוונתו להציג את השיק לפרעון בבנק. בתגובה השיב בעלה של הנתבעת, מר עומר מואסי, כי הוא ישלם את תמורת השיק, וכך סוכם.

3. כעבור מספר ימים, הגיע עומר מואסי לביתו של אשר ברנס יחד עם חברו חוסאם דקה, והוא שילם את תמורת השיק במלואה. הוא דרש את השיק בחזרה, לטענתו, וברנס הבטיח להחזירו לידיו ולהימנע מהצגת השיק לפרעון בבנק. כך לפי טענת הנתבעת בהתנגדותה לביצוע השיק.

4. עוד טוענת הנתבעת, כי חודשים אחדים לאחר מכן, ד"ר עתאמנה עזב את הארץ, לאחר שהסתבך בחובות כלפי אנשים רבים, ואז ברנס פנה לעומר מואסי וביקש שיעזור לו להגיע להוריו של ד"ר עתאמנה שחייב לו כספים רבים (ללא קשר לשיק נשוא ההליך הנוכחי).

בשלב זה הציג בפניו ברנס את השיק ואמר שהוא עדיין מחזיק את השיק והוא לא מתכוון להחזיר אותו למרות שנפרע, אלא לעשות בו שימוש כדי למזער את נזקיו גם אם יצטרך "לתבוע את כל תושבי באקה".

5. בהמשך נטען, כי בחודש אפריל 2008 התקשר ברנס לעומר מואסי ודרש את תמורת השיק ואף איים למכור את השיק לעבריינים אם לא תשולם התמורה.

בחודש מאי 2008 הוגש השיק לפרעון בבנק באמצעות אדם אחר, כך נטען.

6. מצילום השיק, עולה כי הוא לא כובד על ידי הבנק הואיל ועבר זמנו.

על גב השיק מופיעה חתימה שנחזית להיות חתימתו של הנפרע – אשר ברנס.

7. התובעת בתצהירה טוענת כי היא אוחזת כשורה בשיק, אין לה שום קשר לגורמים אחרים, שד"ר עתאמנה שילם סכומים זעומים על חשבון השיק ולא הוסיף לשלם.

8. בדיון שהתקיים ביום 4/2/2009 בפני כב' הרשם שמעון רומי, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תינתן רשות להגן, וזאת לאור הבנה שבינתיים ד"ר עתאמנה יוסיף וישלם על חשבון החוב לתובעת.

9. בדיון שהתקיים בפני ביום 13/10/2009, הסכימו הצדדים לדחות את בירור התובענה בשנה, הואיל וד"ר עתאמנה הוסיף ושילם סכומי כסף, והיתה ציפיה שהוא יעמוד בתשלומים שהתחייב להם, וכך נדחה הדיון בתיק עד היום, כאשר ד"ר עתאמנה הוסיף ושילם סכומים קטנים מעת לעת.

10. בדיון שהתקיים בפני היום, נחקרה התובעת על תצהירה, היא הודתה שקיבלה את השיק לפני 3.5-4 שנים (לכאורה לאחר שהשיק כבר סורב על ידי הבנק), והיא לא יכלה לשלול את הטענה שאביה קיבל תשלומים על חשבון השיק. היא אמרה שד"ר עתאמנה חייב לאביה סכומים נוספים למיטב ידיעתה, אך כאמור, לא רק שלא יכלה לשלול את הטענה שסכומים ששולמו על ידו יוחסו לתיק זה, אלא לא יכלה גם לשלול את הטענה שבפגישה שבה נכחו התובעת ואשר ברנס, שולמה תמורת השיק – כבר בשנת 2006.

11. מנגד, משהגיע זמנו של המצהיר מטעם התובעת להחקר על תצהירו, ושאלתי את התובעת האם היא רוצה לחקור אותו, היא הודיעה שאינה רוצה לחקור אותו ושאין לה שאלות לשאול אותו, ולכן ממילא גירסתו בדבר פרעון השיק לנפרע – מר ברנס, לא נסתרה.

12. התובעת איננה אוחזת כשורה. את אחיזתה בשיק ניתן לראות בשני אופנים:

האחד – אחיזה בשיק שהוסב לה על ידי אשר ברנס בשנת 2006, לפני הפקדתו בבנק, אבל במקרה כזה השיק הוחזר לאשר ברנס והועבר אליה שנית רק בשנת 2008, כך לפי חקירתה בדיון היום.

השני – אחיזה אחת ויחידה בשיק שנוצרה בשנת 2008, לפי חקירתה בדיון היום.

כך או כך, האחיזה הנוכחית בשיק נוצרה כאשר על גבי השיק כבר ציין הבנק כי השיק לא כובד הואיל ועבר זמנו.

כשהתובעת קיבלה לידיה את השיק באחיזה הזו, היא כבר ידעה שיש בעיה עם השיק, היא כבר לא יכולה להחשב לתמת לב, והשיק כבר אינו יכול להחשב לתקין על פניו, ולכן היא אינה יכולה להיות אוחזת כשורה.

13. כך או כך, לא עלה בידי התובעת להפריך את טענת הנתבעת, שהוכחה לכאורה ולא נסתרה, שתמורת השיק שולמה למרות שהשיק עצמו לא הוחזר על ידי מר ברנס לנתבעת, ובנסיבות אלו, אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת, ומורה כי תיק ההוצאה לפועל (שבכותרת) יסגר (נגדה).

14. התובעת תישא בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1500 ₪.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז חשון תשע"ג, 01 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.