1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 30/9/13 (כב' השופט א. אחטר) כנגד המבקש בהעדר התייצבות לפיו חויב לשלם לתובע את סכום התביעה בסך 11,841 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח ואגרת המשפט בסך 365 ₪ (להלן : "פסק הדין").
2. פסק הדין ניתן בהעדר התייצבות המבקש לדיון ובהעדר כתב הגנה, הגם שכפי שקבע ביהמ"ש כתב התביעה הומצא לו וכן זומן כדין לדיון.
3. התביעה העיקרית עניינה היה נזק לרכב התובע בתאונה מיום 18/1/12, בה, לפי טענות התובע, רכב מסוג מרצדס בבעלות וחזקת המבקש פגע מאחור ברכב הנתבעים 1-2 מסוג סובארו והדפו לרכב התובע. כן נטען כי המבקש ברח ממקום האירוע מבלי לבדוק את נזקי הרכבים ומבלי להשאיר פרטים. יצוין כי גרסה זו נמסרה הן ע"י התובע והן ע"י נהג הסובארו, הנתבע מס' 2.

טענות הצדדים

1. בבקשה זו עותר המבקש לביטול פסק הדין ועיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ שנפתח כנגדו – תיק מס' 1010592132 (להלן : "תיק ההוצל"פ") לביצועו של פסק הדין.
2. המבקש טוען בבקשה כי נודע לו אודות פסק הדין במסגרת הגבלה הקיימת על רישיון הנהיגה שלו בתיק ההוצל"פ.
3. לטענת המבקש, מעולם לא קיבל לידיו את פסק הדין או הזמנה לדיון ולכן דין פסק הדין להתבטל.
4. כן טוען המבקש כי קביעת ביהמ"ש שם כי כתב התביעה המתוקן הומצא לעו"ד מטעמו אינה מגובה בכל מסמך או הצהרה.
5. באשר לתאונה נשוא התביעה טוען המבקש כי אין לו כל קשר אליה, כי רכב המרצדס אשר נטען כי היה מעורב בתאונה נגנב ממנו לפני התאונה ולפיכך טוען הוא כי רכב המרצדס כלל לא היה בזירת התאונה. למותר לציין כי טענה סתמית זו שלא נתמכה בכל מסמך, סותרת את גרסת הנהגים הנוספים המעורבים בתאונה.

דיון

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות בתיק, על נספחיהם, בפרוטוקולי הדיונים ובפסה"ד נשוא הבקשה, הגעתי לכדי מסקנה לפיה דין הבקשה להידחות וממילא גם דין הבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ הננקטים לביצועו של פסה"ד להידחות אף היא.
2. כאשר נדרש בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול דעת בית המשפט. ראה בספרו של א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12 בעמ' 642-644.
3. ביטול מכוח חובת הצדק – כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינו פגום, למשל בשל העדר המצאה כדין של ההזמנה לדין, אזי הפגם מהווה עילה לביטול פסק הדין, זאת מאחר ולא ניתנה למבקש הזדמנות ראויה להשמיע טענותיו (רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו)).

במקרה הנדון בחן ביהמ"ש בטרם ניתן פסה"ד את עובדת ההמצאה והגיע למסקנה מפורשת כי המסירה בוצעה כדין. הטענה הכללית בדבר שינוי בכתובות המבקש לא נתמכה ממילא בכל ראיה.

1. ביטול על פי שיקול דעת – כאשר פסק הדין ניתן כהלכה, על בית המשפט לבחון את סיבת המחדל שהציג המבקש לאי התייצבותו וכן את סיכויי ההצלחה של טענותיו (ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם בנבו)). בבדיקת סיבת המחדל יש לבחון האם נבע מזלזול, רשלנות, או קיים נימוק ראוי לכך. בנוסף, על בית המשפט לשים לנגד עיניו כי מבחן סיכויי ההצלחה הוא המבחן העיקרי (בר"ע (חיפה) 1835/07יהודה לוי ואח' נ' מזיג דוד (פורסם בנבו)).
2. המגמה הרווחת בפסיקה היא, להיעתר לבקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר הגנה, לאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות, זכות בעלת מעמד חוקתי, על מנת ליתן לבעל דין את יומו בביהמ"ש, זאת תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד ע"י פסיקת הוצאות ואולם לא כך בכל מקרה ויש לשקול את נסיבות המקרה הנדון.
3. בענייננו, לאחר ששקלתי את השיקולים הנדרשים, לרבות מחדלי המבקש וסיכויי הגנתו, לפי הנטען בבקשה ולפי המסמכים הקיימים בתיק בית המשפט, שוכנעתי כי אין מקום להיעתר לבקשה.
4. המבקש טען טענה כללית ביחס להמצאת כתב התביעה וההזמנה לדיון וזאת בסתירה לדברי ב"כ התובע במועד הדיון בביהמ"ש ולקביעות מפורשות של ביהמ"ש. הכחשה כללית זו בבקשה, אשר באה לאחר מספר שנים, אין בה להרים את הנטל הנדרש. סבורה אני כי התנהלותו של המבקש ביחס לתביעה מלמדת על זלזול בהליך השיפוטי ובתוצאותיו וכי הבקשה לא הוגשה אלא למנוע נקיטת הליכי ההוצאה לפועל לביצוע פסה"ד. לעניין התנהלות כגון זו, ראה ברע"א 3454/04 יעקב ורקר נ' עמי הראל (פורסם בנבו):
   "המבקש עשה שימוש לרעה בהליך השיפוטי, בעל דין אינו רשאי, בשם זכות הגישה לערכאות, לנצל את ההליך השיפוטי לרעה, ולצפות כי תישמר זכותו לפנות לערכאות וינתן לו יומו בבית המשפט".
5. ברוח זו אף נקבע ברע"א 83/01 וייס נ' מרדכי (פורסם בנבו) כי אין להתעלם מעיקרון סופיות הדין ומאינטרס הציבור שמשפטים יתקיימו ביעילות בלי שיונחו מכשולים בלתי ראויים על דרכי ניהולם:
   "... שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד".
6. ביחס לסיכויי ההגנה של המבקש הרי שבעוד לפי טענת הצדדים – הנהגים הנוספים המעורבים בתאונה, רכב המרצדס הוא אשר גרם לתאונה ואף ברח מהמקום מבלי ליתן פרטים לנהגים הנוספים, כנדרש, הרי שהמבקש טען טענות עובדתיות סותרות בכדי לחמוק מאחריות. המבקש טען מחד כי רכב המרצדס לא היה בזירת התאונה ולא הוא עצמו ומאידך, טען טענת סתמית וכללית כי רכב המרצדס נגנב ממנו עובר לאירוע התאונה נשוא פסק הדין.
   אין באלה כדי ללמד על סיכויי הגנה טובים לטובת המבקש.
7. בשקלול העובדות כולן, הרי שבאיזון הנוכחי שיש לערוך בין סיכויי ההגנה הנמוכים, לכאורה, המבקש וכן הזלזול בהליך השיפוטי ובחובתו כבעל דין, הפגיעה בהליך השיפוטי ובסופיותו באם פסה"ד שניתן לפני למעלה מ – 3 שנים יבוטל, נוטה הכף לחובתו של המבקש.
8. התנהלות המבקש במשך השנים מאז הגשת התביעה אינה מצדיקה מחילה אגב חיובו בהוצאות, כאמור בספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה 12 עמ' 643:
   "כאשר התנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא עולה היא כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי ומגלה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל ־דין, לא ־תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות (אפילו הראה סיכויי הצלחה)".
9. התוצאה היא כי הבקשה לביטול פסק הדין נדחית וכן נדחית הבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ לביצועו של פסה"ד. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ז, 11 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.