תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים כמשמעות דיבר זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע:

1. התובעת, ילידת 6.8.72, נפגעה ביום 1.12.10 בתאונת דרכים בהיותה הולכת רגל, עת רכב צד ג' מ.ר. 8345360 (להלן: "הרכב") פגע בה (להלן: "התאונה").

2. המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") דחה את בקשת התובעת להכיר בתאונה גם כתאונת עבודה [ראו אישור המל"ל מיום 1.12.10 - נספח 2 בתיק המוצגים של התובעת].

3. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות [ראו הודעת הנתבעת מיום 9.9.13], ולפיכך פסק הדין שלהלן יעסוק בשאלת הנזק בלבד.

4. תובעת נבדקה על ידי שני מומחים:

האחד: בתחום האורתופדיה - ד"ר נחום הלפרין - שקבע כי נותרה לה נכות בשיעור משוקלל של 14.5% [10% בגין פגיעה בברך ימין שגרמה להפרעה בכושר הפעילות לפי סעיף 35 (1) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות") ו-5% בגין צלקת מעט מכערת ומעט רגישה לפי סעיף 75 (1) ב' לתקנות].

השני: בתחום הנפשי, ד"ר ירמי הראל, שמונה לבקשת הנתבעים, כדי לקבוע מה שיעור נכותה הנפשית של התובעת שאינה קשורה לתאונה. כעולה מחוות הדעת, נכותה הנפשית הצמיתה של התובעת שאינה קשורה לתאונה הינה בשיעור 44%.

5. המומחים לא נחקרו על חוות דעתם ואף לא נשלחו להם שאלות הבהרה מטעם מי מהצדדים.

יוצא אפוא כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנכותה הרפואית הצמיתה של התובעת כתוצאה מהתאונה. נכותה זו כולה בתחום האורתופדי והיא בשיעור 15% [במעוגל כלפי מעלה].

הראיות בתיק:

6. מטעם התובעת העידה התובעת, כאשר תצהיר עדותה הראשית על כל נספחיו, סומן ת/1.

התצהיר כלל בין היתר:

א. אישור משטרה.

ב. טופס פינוי באמבולנס.

ג. רשומות רפואיות.

ד. חוות דעת מומחה בית המשפט בתחום האורתופדיה - ד"ר נחום הלפרין.

ה. תלושי שכר לחודשים מאי-נובמבר 2010.

7. מטעם הנתבעים לא העידו עדים, אך הוגש תיק המוצגים שסומן, על כל נספחיו, נ/1. תיק המוצגים כלל בין היתר:

1. חוות דעת מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה - ד"ר ירמי הראל.
2. תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין התאונה ומכתב הדחייה (לפיו התאונה לא הוכרה כתאונת עבודה) מיום 1.12.11 מטעם המל"ל.
3. תלושי שכר של התובעת לחודשים מאי-דצמבר 2011 וכן תלושי שכר לחודשים ינואר - יוני 2012.
4. עותק מכתב קבלה של התשלום התכוף ששולם לתובעת.
5. אישור על תשלומים ששולמו לתובעת ע"י המל"ל ופרוטוקול ועדה רפואית (נכות כללית).
6. חוות דעת אקטוארית לעניין קצבת שירותים מיוחדים שקיבלה התובעת בעקבות התאונה.
7. דו"ח רציפות ביטוח מטעם המל"ל.
8. תעודת עובד ציבור של המל"ל ממחלקות: ביטוח וגבייה, רציפות ביטוח, אבטלה, הבטחת הכנסה, נפגעי עבודה, נכות כללית ושיקום.
9. תיקים רפואיים של התובעת.

8. עוד הוגשו מטעם הנתבעים:

א. תעודת עובד ציבור ממחלקת נכות כללית במל"ל שעניינה מענה לשאלות הבהרה בנוגע לקצבת הנכות וקצבת שארים הנוגעים לתקופות לפני ולאחר התאונה, סומנה נ/2.

ב. מסמכים ממחלקת אבטלה במל"ל בעניינה של התובעת, סומנו נ/3.

9. ביום 17.3.16 הסכימו הצדדים כי בכדי לייעל את הדיון ולשם צמצום המחלוקות, יישלחו שאלות הבהרה לנותן תעודת עובד הציבור - נ/2 - מר בן משה אמנון בנוגע לשינוי שיעור הנכות עקב התאונה וכתוצאה מכך לשינוי בגמלאות ששולמו ומשולמות לתובעת בעקבותיה.

10. א. התשובות לשאלות התקבלו ביום 27.3.16 והיו מקובלות על הנתבעים. משכך, הוסכם בין הצדדים כי מסכום הפיצוי לו תהא התובעת ינוכו הסכומים הבאים:

- קצבת השירותים המיוחדים;

- תשלום התכוף שקיבלה התובעת בסך של 2,500 ₪ (ברוטו נכון ליום 6.7.11).

ב. עוד הוסכם בין הצדדים כי קצבאות הנכות כללית המשולמות לתובעת ללא כל קשר לתאונה, לא ינוכו מסך הפיצוי לו זכאית התובעת.

ג. בכל הנוגע לשאלה האם יש לנכות את דמי האבטלה שקיבלה התובעת, הוסכם כי כל צד יעלה טיעוניו (בעד או נגד) בסיכומיו וההכרעה בשאלה תעשה במסגרת פסק הדין.

11. עד כאן העובדות הדרושות לפסק הדין.

12. שלוש השאלות שבמחלוקת ובהן עלי להכריע:

האחת: שיעור נכותה הרפואית והתפקודית של התובעת.

השנייה: קביעת בסיס שכרה של התובעת עובר לתאונה.

השלישית: קביעת נזקי התובעת כתוצאה מהתאונה.

נדון בשאלות אלה כסדרן - ראשון ראשון ואחרון אחרון.

הנכות הרפואית:

נכות אורתופדית:

13. בחוות דעתו מיום 19.2.13, קבע ד"ר נחום הלפרין בפרק: "דיון ומסקנות" כי:

"בן ששון עידית, בת 38, ביום 1.12.10 נפגעה בתאונת דרכים כהולכת רגל מרכב בזמן חציית כיכר תנועה. סבלה משבר תוך מפרקי של טיביאל פלטאו שצקר, ביום 6.12.10 בהרדמה כללית בוצע שחזור פתוח וקיבוע פנימי של השבר. מהלך הניתוח תקין. הייתה במחוך ללא צירים טופלה בפיזיותרפיה, בהמשך הורד המחוך המשיכה בפיזיותרפיה... בבדיקה אצלי ביום 19.2.13: סובלת מכאבים בברך ימין מאז התאונה ב- 1.12.10. הכאבים קיימים בעיקר בעלייה וירידה במדרגות. נאלצת להחזיק בקיר ובמעקה בעת עליות וירידות. מתקשה לעלות ולרדת לאוטובוס. בעת סחיבת חפצים כבדים. מתקשה בלגרוב גרביים. מתקשה בפעילות של שטיפה וניקיון הבית. טופלה בפיזיותרפיה אך ללא שיפור. בעת הליכה קיימים כאבים... בבדיקה גופנית ב- 19.2.13: קיימת צליעה קלה מנח ברכיים תקין. צלקת אורכית אלכסונית בקדמת הצד החיצוני של הרגל, מעט מכערת ומעט רגישה. מתקשה בכריעה מלאה בברך ימין. קיימת הגבלה ביישור ברך ימין. טסטים מניסקליים מעוררים כאב מופשט בברך ימין. אין דלדול של שרירי ירך ימין. צילומי ברך ימין מה- 22.11.12 AP LATERAL מצב לאחר קיבוע שבר בטיביאל פלטו עם פלטה וברגים. מבנה הברך נראה תקין. תיתכן אי סדירות קלה במשטח המפרקי הלטרלי... אני מעריך את נכותה בעקבות התאונה ב- 10% לפי סעיף 35 (1) ב' ועוד 5% נכות אסטטית לפי סעיף מותאם 75 (1) ב'. נכויות זמניות לפי אישורים רפואיים מהרופאים המטפלים. אינני צופה לשיפור. טיפולים רפואיים בעתיד פיזיותרפיה ותרופות נוגדים כאב ודלקת.".

14. כאמור, אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את ד"ר הלפרין וגם לא נשלחו לו שאלות הבהרה. לפיכך ובהעדר כל מחלוקת בין הצדדים ביחס לאמור בחוות הדעת, ראיתי לקבלה כלשונה.

רוצה לומר, נכותה האורתופדית של התובעת בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה הינה בשיעור של 14.5% ובמעוגל כלפי מעלה 15% : 10% בגין פגיעה בברך ימין לפי סעיף 35 (1) ב' לתקנות ו-5% בגין צלקת מעט מכערת ומעט רגישה לפי סעיף 75 (1) ב' לתקנות.

נכות פסיכיאטרית:

15. בחוות דעתו מיום 26.12.13, קבע ד"ר ירמי רחמיאל בפרק: "דיון " כי:

"מדובר באישה בת 41, רווקה, שמגיל צעיר סובלת מהפרעת התנהגות וקשיי הסתגלות ומטופלת על ידי שירותי בריאות הנפש. מתאריך 1.12.10, כשנתיים וחצי לפני שנבדקה על ידי, נפגעה התובעת בתאונת דרכים כהולכת רגל ללא אובדן הכרה או אובדן זיכרון. היא סבלה משבר ברגל שהצריך אשפוז במחלקה האורתופדית ובהמשך שיקום אורתופדי.

לשאלת בית המשפט לגבי שיעור נכותה עובר לתאונת הדרכים בתאריך 1.12.10 וללא קשר אליה, הרי מדובר בבחורה בת 41 שסובלת מלידתה מפיגור שכלי גבולי (IQ = 74) והפרעת אישיות פראנואידית אורגנית עם תפקוד תעסוקתי מוגבל וללא כל יכולת ליצור קשר זוגי ומשפחתי...כמו כן התובעת נכנסת למצבי משבר בהם מגיבה בכעס ותוקפנות. היא תובעת באופן חוזר את מרבית גופי הבריאות שבהם טופלה בטענה שאין מטפלים בה כיאות. במהלך השנים נפלטה ממסגרות תעסוקה וכן היא דחויה על ידי קרוביה ומשפחתה ולמעשה מאד בודדה ודחויה... אני קובע שנכותה הצמיתה של התובעת, גב' עידית בן שושן, בגין הפיגור השכלי הגבולי, עובר לתאונת הדרכים בה נפגעה בתאריך 1.12.10 וללא קשר אליה הינה 20%, לפי סעיף 91 (1) לתקנות המל"ל. בנוסף, נכותה הנפשית הצמיתה של התובעת, גב' עידן בן שושן בגין הפרעת האישיות הפראנואידית האורגנית, עובר לתאונת הדרכים בה נפגעה בתאריך 1.12.10 וללא קשר אליה היא 30% לפי סעיף 34 (ב) א מותאם לתקנות המל"ל.

16. גם המומחה הפסיכיאטרי לא נחקר על חוות דעתו וגם לו לא נשלחו שאלות הבהרה. לפיכך, ובהעדר כל מחלוקת בין הצדדים בקשר לנכותה הנפשית של התובעת ללא כל קשר לתאונה, ראיתי לקבל את חוות הדעת כלשונה.

לשון אחר - נכותה הנפשית של התובעת כולה אינה קשורה לתאונה.

סיכום ביניים (בשאלת הנכות הרפואית):

17. בהינתן כל האמור נכותה הרפואית הצמיתה והמשוקללת (בעיגול כלפי מעלה) של התובעת כתוצאה מהתאונה היא 15% וכולה בתחום האורתופדיה.

הנכות תפקודית:

18. ככלל, נהוג להבחין בין נכות רפואית לנכות תפקודית, כאשר הנכות התפקודית היא למעשה השפעת הנכות הרפואית על תפקודה של התובעת בכל תחומי חייה. כדי לקבוע את נכותה התפקודית, יש לבחון את מכלול הנתונים המשליכים הן על תפקודה והן על השתכרותה וכושר השתכרותה בתיק הקונקרטי. ודוק, אין בהכרח זהות בין הנכות התפקודית לגריעת ההשתכרות עצמה, אולם גריעה בשכר שלעצמו כאשר עסקינן בנכות אורתופדית יכולה להעיד על זיקה בין הנכות הרפואית לשיעור הנכות התפקודית [בעניין זה ראו דברי כב' השופט עמית בע"א 2577/14 פלוני נ' ה מאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (החלטה מיום 11.1.15, פורסם בנבו)].

19. לטענת התובעת, כתוצאה מפגיעתה בתאונה קשת העבודות הפיסיות בהן היא יכולה להשתלב - צומצמה ולכן, למצער נכותה התפקודית זהה לזו הרפואית והיא בשיעור 15%.

הנתבעים לעומת זאת טוענים כי לנוכח התנהלות התובעת לאחר התאונה וסוג העבודות בהן עבדה ואשר הצריכו כולם עמידה ממושכת על הרגליים, (למשל חלוקת עיתונים) אין ספק כי נכותה נעדרת כל השפעה תפקודית. לחלופין, לטענתם יש להעמיד את נכותה התפקודית על לא יותר מ - 10%.

20. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולנוכח הראיות והעדויות ששמעתי ולמקרא חוות הדעת הרפואיות, אני סבורה כי דווקא טענות התובעת מתיישבות יותר עם הראיות שבפניי, ואני סבורה כי המסקנה לפיה נכותה התפקודית, כטענתה, זהה לנכותה הרפואית מתיישבת עם נסיבות חייה, מומה ומגוון האפשרויות התעסוקתיות שעמדו לפניה לפני התאונה לעומת אלה שלאחריה.

21. אסביר להלן דבריי:

א. על אף מומה ומגבלותיה הנפשיות, שכאמור אינן קשורות לתאונה ואשר הגבילו את תפקודה ואת היכולת התעסוקתית שלה עובר לתאונה הצליחה התובעת, להשתלב במסגרות תעסוקתיות מוגנות שונות במסגרת חברת "המשקם" (ראו עדותה בעמ' 4 שורות 22-25 ובעמ' 9 שורות 17-29).

ב. ככל העולה מדו"ח רציפות בעבודה (נספח 7 ל-נ/1) משנת 2004 ועד לנובמבר 2010 (חודש לפני התאונה) השתכרה התובעת מעבודתה במשקם שכר שנתי ממוצע של 23,755 ₪, דהיינו כ - 1980 ₪ לחודש.

ג. מהאמור ניתן ללמוד, הן כי התובעת עבדה בהתמדה לאורך השנים, והן כי כושר השתכרותה החודשי הממוצע עובר לתאונה עמד על כ - 2,000 ₪.

ד. לעומת זאת, בתקופה שלאחר התאונה וככל העולה מתלושי השכר לשנת 2011-2012 שהוגשו הן מטעם הנתבעים, נראה כי חלה ירידה בשכרה של התובעת ושכרה החודשי הממוצע עמד על כ -1,000₪.

ה. כאן המקום לציין כי טענות התובעת לפיהן לאחר התאונה השתכרה שכר המגיע לשכר מינימום (ראו סעיפים 16-17 לסיכומיה) לא נתמכו בראיות, קרי בתלושי שכר. גם הצהרת בא כוח התובעת כי ימציא תלושים עדכניים (ראי עמ' 8 שורות 16-17 לפרוטוקול) לא מומשה.

ו. יחד עם זאת, גם הנתבעים אינם חולקים, כך עולה מסיכומיהם ומחקירתה הנגדית של התובעת על ידם, כי התובעת עובדת עד היום בעבודות פיזיות שונות.

המחלוקת בין הצדדים הינה באשר לשיעור בסיס השכר אותו יש לקחת בחשבון בעת חישוב הפיצוי לו זכאית התובעת בגין התאונה, ועל כך בהמשך.

ז. לטעמי, התאונה הרעה את מצבה של התובעת באופן מובהק. עובר לתאונה וכתוצאה ממצבה הנפשי לא רק שהתובעת לא יכולה הייתה לעסוק בסוג מסוים של עבודות פיסיות, היא גם לא הצליחה להחזיק מעמד במקום עבודה אחד לאורך זמן עקב "תפקוד תעסוקתי מוגבל". לאחר התאונה ולנוכח הפגיעה הפיזית, נבצר מהתובעת לבצע חלק מהעבודות הפיזיות ובעצם אפשרויות התעסוקה שלה צומצמו עוד יותר.

ח. בעניין אחרון זה יפים דברי השופט אור בע"א 92/87 סיגלית דנן נגד יעקב חודדה, פ"ד מה (2) 604:

"כפי שציין בית המשפט בצדק, כבר לפני התאונה לא צפוי היה שהמערערת תעבוד בעבודה הדורשת השכלה של ממש, ומכאן שקשת המקצועות בה יכולה הייתה למצוא פרנסתה לולא התאונה, עיקרה בעבודות הדורשות כושר פיסי. התאונה פגעה קשות ביכולתה להשתכר למחייתה בעבודות כאלה. כל פרטי נכותה הינם בעלי השפעה על כושר עבודתה...".

22. בהינתן כל האמור ראיתי לקבל את טענות התובעת ולקבוע כי:

א. בחצי שנה הראשונה שלאחר התאונה נכותה התפקודית הינה בשיעור 100%, וזאת בהתאם לקביעת המומחה האורתופדי שכאמור לא נסתרה.

ב. מתום תקופת אי הכושר המלא נכותה התפקודית זהה לזו הרפואית והיא בשיעור 15%.

בסיס השכר:

23. כאמור התובעת טוענת כי בסיס השכר לחישוב הפסדיה הינו שכר מינימום. הנתבעים לעומת זאת טוענים כי לכל היותר יש לחשב את הפסדי התובעת לפי שכרה עובר לתאונה.

24. לאחר ששקלתי ולאור הראיות שהוצגו ראיתי בעניין זה, לקבל את עמדת הנתבעים דווקא ואסביר:

א. כאמור, אין חולק כי התובעת עובדת עד היום. יחד עם זאת לא ברור באיזה שכר שכן מסיבותיה שלה היא לא צרפה תלושי שכר מעבר לשנת 2010, ונזכיר התצהיר מטעמה הוגש בשנת 2015 והיא עצמה העידה בשנת 2016.

ב. לא זו אף זו, וכפי שציינתי לעיל, גם הצהרת בא כוחה כי ימציא תלושי שכר עדכניים לא מומשה. מאידך יושם אל לב כי גם הנתבעים לא הגישו דוח רציפות ביטוח עדכני (זה שצורף הינו משנת 2011)

ג. אי צרוף תלושי שכר על ידי התובעת מצד אחד, ואי הצגת רציפות ביטוח עדכני על ידי הנתבעים מצד שני, מביא אותי למסקנה כי ככל הנראה לא חל שינוי של ממש בשכרה הממוצע של התובעת לאחר התאונה. לשון אחר - כתוצאה מהתאונה נפגע שכרה של התובעת והוא עומד בממוצע על 1,000 ₪.

ד. לפיכך אני קובעת כי בסיס שכר לפיו יחושבו הפסדי התובעת הינו שכרה עובר לתאונה - 2,000 ₪.

הנזקים:

אובדן שכר:

25. הפסד שכר לעבר:

א. ממועד התאונה (1.12.10) ועד ל- 1.6.11 שהתה התובעת באי כושר מלא: 2,000 ₪ X

6 חודשים = 12,000 ₪.

ובתוספת ריבית והצמדה מאמצע התקופה (1.3.11):13,390 ₪

ב. מיום 1.6.11 ועד ליום 30.12.11 השתכרה התובעת סך ממוצע של 1,345 ₪ ועל כן אובדן שכרה לתקופה זו (1345₪ - 2,000 ₪) X 7 חודשים = 4,585 ₪.

ובתוספת ריבית והצמדה מאמצע תקופה (15.9.11):4,797 ₪.

ג. מיום 1.1.12 ועד ליום 30.6.12 השתכרה התובעת סך ממוצע של 884 ₪ ועל כן אובדן שכרה לתקופה זו-(884 ₪ - 2,000₪) X 6 חודשים = 6,696 ₪.

ובתוספת ריבית והצמדה מאמצע התקופה (31.3.12):7,178 ₪.

ד. מיום 1.7.12 ועד היום לא צורפו תלושי שכר ולא ברור מה שיעור השתכרותה של התובעת בתקופה זו. יחד עם זאת, מאחר שמצד אחד עסקינן בנזק מיוחד שצריך הוכחה ומצד שני אין חולק כי התובעת עבדה ועובדת ראיתי לפסוק לה בגין תקופה זו (56 חודשים) פיצוי גלובאלי בסך של 23,000 ₪.

ה. סך כל הפסדי העבר הינם : 48,365 ₪.

26. הפסד שכר לעתיד:

2,000 ₪ X 15% (נכות) X 193.0891 (מקדם היוון עד לגיל 67) = 57,927 ₪.

27. הפסדי פנסיה (עבר ועתיד):

עפ"י הדין זכאית התובעת לפיצוי בגין הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות. לנוכח הפסיקה הנוהגת [ראו ת"א (מחוזי חי) 16951/04/10 ע.מ.מ. נ' ע.מ.ר (2013)], אני מעמידה את הפיצוי בגין אב נזק זה (עבר ועתיד) על סך של 13,287 ₪.

28. הוצאות רפואיות ונסיעה (לעבר ולעתיד):

התובעת נפגעה בברכה הימנית ושהתה בתקופת אי כושר ארוכה. אני מוכנה להניח כי בתקופה זו ובסמוך לאחריה, היא נזקקה למשככי כאבים ואף לנסיעות מוגברות לצורך טיפולים. על כן ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על 10,000 ₪.

29. עזרת צד ג':

לעבר:

הגם שמדובר ב"נזק מיוחד" אותו יש להוכיח כדבעי, עדיין בהתחשב במהות הפגיעה כמו גם בתקופת אי כושר, אני מקבלת את טענת התובעת לפיה בתקופה זו נזקקה לעזרה מוגברת ואני מעמידה את הפיצוי בגין אב נזק זה על סך של 15,000 ₪.

לעתיד:

בהתאם לראיות שהוצגו ובהתחשב בטיב הפגיעה ובמיקומה וכן במגבלותיה, כמו גם בממצאי בדיקת מומחה בית המשפט, ובמיוחד לנוכח פגיעתה הנפשית המורכבת - שהגם שאינה קשורה לתאונה אין ספק כי יש בה כדי להשפיע על יכולתה לתפקד במומה כתוצאה מהתאונה - ראיתי לפסוק לתובעת פיצוי בגין אב נזק זה על דרך של אומדן גלובלי. אני מעמידה את הפיצוי בגין אב נזק זה על סך של 50,000 ₪.

סך כל הפיצוי בגין אב נזק זה (עבר ועתיד) הינו: 65,000 ₪.

30. כאב וסבל:

על פי הקבוע בחוק ובהתחשב בנכותה, גילה ובימי האשפוז והשיקום (56 ימים), זכאית התובעת לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 46,506 ₪.

31. ניכויים:

א. תשלום תכוף:

ביום 12.7.11 שולם לתובעת תשלום תכוף בסך של 2,500 ₪ (ברוטו) ובשערוך למועד מתן פסק הדין 2,733 ₪.

ב. קצבאות מל"ל (שר"ם):

בהתאם להסכמת הצדדים יש לנכות את הסכומים הבאים:

- סך של 5,259 ₪ סכום חד פעמי ששולם לתובעת ביום 3.4.11 ₪ ובשערוך למועד פסק הדין 5,843 ₪.

- סך של 14,831 ₪ [ עפ"י חוות דעת אקטוארית מיום 2.7.12 - קצבה ששולמה לתקופה שמ - 1.12.10 - 31.10.11] ובשערוך למועד פסק הדין 15,660 ₪.

ג. דמי אבטלה:

לאחר ששקלתי ולנוכח עדותה של התובעת, אשר לא נסתרה, כי אין קשר בין פיטוריה בעטיים קיבלה דמי אבטלה (9-12/12) לבין התאונה, לא ראיתי לנכות את הסכומים שקיבלה מסך הפיצוי לו היא זכאית.

ד. סה"כ ניכויים:21,503 ₪.

32. בהינתן כל האמור כל נזקי התובעת הן כדלקמן (לפני הניכויים):

א. הפסדי שכר לעבר 48,365 ₪.

ב. הפסדי שכר לעתיד 57,927 ₪.

ג. הפסדי פנסיה (עבר ועתיד) 13,287 ₪.

ד. הוצאות רפואיות (עבר ועתיד) 10,000 ₪.

ה. עזרת צד ג' לעבר 15,000 ₪.

ו. עזרת צד ג' לעתיד 50,000 ₪.

ז. כאב וסבל 46,506 ₪.

סה"כ 241,085 ₪

בהפחתת קצבת שר"מ 21,503 ₪.

סה"כ 219,582 ₪

בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ (15.21%) 33,319 ₪.

סה"כ 252,982 ₪

בניכוי תשלום תכוף משוערך (ברוטו) 2,733 ₪.

סה"כ 250,249 ₪

33. סוף דבר:

א. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך כולל של 250,249 ₪ וזאת לאחר הפחתת הניכויים, כמפורט בסעיף 32 לעיל.

ב. למען הסר ספק הסכום כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק (15.21%) והוא ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ג. כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות משפט ולרבות אגרת בית המשפט ושכ"ט מומחים על פי קבלות, כאשר סכומים אלו יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום הוצאתם ועד ליום התשלום המלא בפועל.

34. המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים - כמקובל.

זכות ערעור - כחוק.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ז, 28 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.