בפניי בקשה למנות, בעניינו של התובע, מומחה רפואי בתחום האורתופדיה.

על פי הנטען בבקשה, התובע היה מעורב בתאונת דרכים ביום 22/11/2010 , שכתוצאה ממנה נגרמו לו, לטענתו, נזקי גוף. התובע טוען כי נפגע בצווארו ובעמוד שדרה מותני.

ניתנת האמת להיאמר , שהתיעוד הרפואי עליו מסתמך התובע -אינו "מרשים".

בבדיקות שנערכו לו בחדר המיון, נמצא כי הוא: "מניע צוואר ללא הגבלה".

מאידך- בבדיקה של הדמייה טומוגרפית, שבוצעה כ- 10 חודשים לאחר מכן, נמצא בקע דיסקלי מרכזי קטן עם סימני לחץ קל על השק הטקלי בגובה L4-L5 ו- L5 –S1 .

על פי ההלכה שנקבעה לפני ימים אחדים על ידי המשנה לנשיא, השופט א. ריבלין בתיק רע"א 7097/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' קוואסמה ואח' , נקבע כי :מבחינת "עוצמתה" של ראשית הראייה הנדרשת, על בית המשפט להתחשב בעובדה, שלא עומדת לרשות התובע אפשרות להוכיח עניין שברפואה בדרך אחרת ועל כן, דחיית הבקשה עשויה לשלול ממנו את האפשרות להוכיח את נזקו... על מנת שלא לחסום בטרם עת את דרכו של הנפגע להוכחת נזקיו, נוקטים ככלל בתי המשפט גישה מקלה ביחס לרף הראייתי הנדרש לצורך מינוי מומחה רפואי" . ראו גם- ע"א 1338/90 שיק נ' מטלון , פד"י מד (2) , 216.

העולה מדברים אלה הוא ,שאני מקבל את בקשת התובע למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי.

אני ממנה כמומחה מטעם בית המשפט את ד"ר ניסים אוחנה – מנהל היחידה לכירורגיה של עמוד השדרה בבית החולים ע"ש רבין (בלינסון)

ראה החלטת מינוי בנפרד.

עם זאת ומבלי שהדבר ייחשב כהבעת עמדה, אני ממליץ לצדדים לנהל מו"מ תוך קניית סיכונים הדדיים, על בסיס ההנחה שלתובע נגרמה נכות כתוצאה מהתאונה בשיעור של 4%.

בשלב זה , התובע הוא שיישא בשכרו של המומחה.

ניתנה היום, י' אלול תשע"ב, 28 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.