07 אוקטובר 2013

לפנינו תביעת התובע למתן גמלת זקנה מיוחדת והשלמת הכנסת זיקנה. תביעה זו אשר הוגשה באפריל 2012 מתייחסת למכתב דחייה ממרץ 2007, כאשר התובע הגיש תביעה קודמת באותו עניין באפריל 2010, אשר נמחקה עקב כך שהתובע לא הגיש תצהירים על פי החלטת בית הדין.

יצוין, כי בשלב המקדמי של התיק, עלינו לדון בטענת הנתבע לעניין מחיקת התביעה על הסף מטעמים של התיישנות.

על פי החלטת בית הדין – היה על ב"כ התובע להגיש סיכומים לענין שאלת ההתיישנות, ואולם, בא כוחו לא הגיש סיכומים בתיק וזאת על אף ארכות אשר ניתנו לו.

העובדות המוסכמות:

1. התובע יליד שנת 1926.
2. התובע התחיל לקבל קצבת זקנה בשנת 1991.
3. התובע מעולם לא קיבל השלמת הכנסה.
4. תביעת התובע נשוא תיק זה הינה בהתייחס לתביעתו למל"ל לקבלת השלמת הכנסה ביום 20.12.06 כאשר התובע קיבל מכתבים להמציא מסמכים מ – 19.1.07 ומכתב נוסף 1.3.07 (תזכורת) ומשלא נענה תביעתו נדחתה במכתב מיום 23.3.07.
5. מאז 3/07 התובע לא פנה שוב למל"ל.
6. התובע הגיש תביעה לבית הדין לעבודה ביום 21.4.10 תיק 25839-04-10 אשר נמחק עקב כך שהתובע לא הגיש תצהירים על פי החלטת בית הדין. יצוין כי גם במסגרת אותה תביעה ניתנו מס' החלטות בהתייחס לשאלת ההתיישנות.
7. תביעתו של התובע, נשוא תיק זה הוגשה באפריל 2012.

טענות הצדדים –

1. כפי שפורט לעיל, התובע לא הגיש סיכומים מטעמו בענין ההתיישנות, על אף ארכות שניתנו לו.
2. הנתבע הגיש סיכומיו ביום 1.10.2013.
3. לגרסת הנתבע - דין התביעה להידחות ולו מהטעם שהתובע לא הגיש סיכומים מטעמו.
4. יתרה מכך, התביעה אשר הוגשה בשנת 2010 ואשר נדונה על ידי כב' השופטת ורבנר הוגשה אף היא לאחר תקופת ההתיישנות.
5. התקופה אליה מתייחסת התביעה הינה מחודש מרץ 1991 ועד חודש מרץ 2010 כאשר צורף לתביעה מכתב דחייה מיום 23.3.2007.
6. בית הדין הארצי עמד בפסיקתו על חשיבות העמידה בהגשת תובענות וכבר נפסק כי אין לבית הדין סמכות להאריך מועדים להגשת תובענות שנקבעו בחוק או בתקנות.
7. ב"כ הנתבע מתייחס לפסיקות שונות, לרבות בעניין עב"ל 31/98 אליהו סולן נ' המל"ל; עבל 27/03 המל"ל נ' חזן וכן פסקי דין נוספים בהם נקבע שיש בחלוף המועד פגיעה ביכולתו של המוסד להתגונן בפני התביעה ועל כן דין תביעות שהוגשו בהתיישנות להידחות על הסף.

דיון והכרעה

1. תקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) תש"ל-1969, קבעו בתייחס לתקופה הרלוונטית כי תובענה כנגד המשיב, תוגש לבית הדין לעבודה בתוך 6 חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע (התקופה הוארכה בינתיים לשנה).
2. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, הרי:

"... בכל הנוגע למועדים להגשת 'תובענות' לבית הדין לעבודה שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתם, אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק (דוגמת סעיף 17 א' לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958) או בחקיקת משנה, ובתנאים שנקבעו בהם".

(דב"ע מט' 0-170 אוריאל פרת נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כא' 132).

1. לנוכח המפורט לעיל ובהתחשב בעובדה כי המשיב אינו מסכים להארכת המועד כמבוקש, דין התביעה שלפני - להדחות.

סוף דבר

1. התביעה נדחית על הסף מטעמים של התיישנות.
2. בשל התנהלות התובע – אשר הגיש תביעתו פעמיים בהתיישנות ובשני הפעמים לא פעל בהתאם להחלטות בית דין (בתביעה הראשונה לא הגיש תצהירים ובמקרה דנן לא הגיש סיכומים) יש מקום לחייב התובע בהוצאות בסך 2,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
3. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ג' בחשוון התשע"ד, 07 באוקטובר 2013, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.