בפני תביעה כספית על סך של 8,320 ₪ בגין נזקי רכוש של התובעת, שנגרמו כתוצאה מאירוע תאונת דרכים מיום 17.10.2011 וכן הודעת צד שלישי ששלחו הנתבעות לצד השלישי.

טענות הצדדים

1. על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה, תוך כדי הימצאות אוטובוס התובעת בעצירה מוחלטת ברמזור אדום, קיבל מכה חזקה מאחור. משניגש נהג האוטובוס לבדיקת העניין, הבחין בשני רכבים שנכנסו אחד בשני ובאוטובוס. (להלן:"התאונה").
2. התובעת צירפה חוות דעת לכתב התביעה ולפיה, הנזק הישיר שנגרם הינו בשיעור 6,391 ₪. בנוסף צירפה התובעת חשבונית בגין תיקון הנזקים באוטובוס. כן צירפה חשבונית בגין שכ"ט השמאי בסך 812 ₪. לטענת התובעת, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעות.
3. הנתבעות שללו גרסת התובעת ולטענתן, התאונה התרחשה בנסיבות שונות. לטענתן, התאונה אירעה עת רכב צד שלישי (להלן: "צד ג'") , פגע ברכבם, והדפו אל עבר האוטובוס של התובעת. הנתבעות הכחישו את הנזקים הנטענים על ידי התובעת.
4. הנתבעות הגישו הודעה לצד השלישי, בה טענו כי אחריות התאונה מוטלת על נהג ההונדה, עת פגע ברכב הנתבעות והדפו אל אוטובוס התובעת.
5. בכתב ההגנה שהוגש ע"י הצד השלישי, הכחיש האחרון אחריותו לתאונה, וטען כי רכבו פגע ברכבם של הנתבעות, אחרי שרכבם של האחרונות פגע תחילה באוטובוס של התובעת, וכי האחריות לפיצוי התובעת הינה באחריותן של הנתבעות.

דיון ומסקנות

1. לאחר ששמעתי את גרסאות הנהגים המעורבים בתאונה, וכן עדות בעלה של הנתבעת 1, אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את תביעתה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו.
2. בעדותו של נהג האוטובוס בפניי, ציין האחרון כי משהיה בעצירה מוחלטת ברמזור אדום, "קרה בום" (עמ' 1 ש' 19-20), וציין כי לאחר בדיקה שעשה "זה שמאחוריי נכנס בי, ומי שמאחריו נכנס בו" (עמ' 1 ש' 22). מצאתי את עדות נהג האוטובוס של התובעת אמינה ועקבית, כפי שיוסבר.
3. חקירתו הנגדית של נהג האוטובוס לא הצליחה למוטט את גרסתו, לעניין אופן התרחשות התאונה, ואף מתיישבת עימה. בחקירתו חזר וציין כי שמע והרגיש מכה אחת (עמ' 2 ש' 12-16). תשובתו של נהג האוטובוס לשאלת ב"כ הנתבעות, באם הרכב האחרון, דהיינו רכב צד ג', פגע ראשון ברכב הנתבעות שפגע לאחר מכן באוטובוס ולפיה "אני לא יכול לראות את זה, גם אם אני רוצה" (עמ' 2 ש' 19), מתיישבת עם דבריו בטופס "הודעה על תאונת רכב" מיום 18.10.11, אשר ניתנה למחרת התאונה, לפיה ראה את שני הרכבים "נכנסו אחד בשני ובאוטובוס", וזאת רק לאחר שירד מהאוטובוס.
4. מנגד, העידה בפניי הנתבעת מס' 1. בעדותה ציינה כי כלהלן:

"...נכנסתי לכיוון רמזור, הייתה תאונה בצד שמאל. איני יודעת אם זו תאונה שהייתה לפני שהגעתי או אחרי. הייתה משטרה כבר במקום, היה בלאגן. האוטובוס היה בעצירה, אני ידעתי שהוא בעצירה, נכנסתי מאחורה, לא קרוב, כי רציתי להסתכל מה קורה שם קדימה.....אני חוזרת באנגלית, האוטובוס היה בעצירה מוחלטת, אני חשבתי שאספיק לעצור, אבל כנראה המשכתי בנסיעה. הייתי במרחק ממנו, חשבתי שעצרתי ורציתי לראות מה קורה במקום בו נמצאת המשטרה וקיימת תאונה אחרת. אני לא בטוחה שאני עצרתי כי עניין אותי לראות מה קורה בתאונה השנייה. זה היה בשעה 14:00, היה קצת פקק בכביש, לא יותר מזה. מזג האוויר היה גשום בהפוגות. הייתי עדיין מסתכלת על התאונה, שמעתי בום ורכב שהיה מאחוריי, הדף אותי לעבר האוטובוס". (עמ' 3 ש' 13-22).

1. מעדותה הראשית של התובעת, עולה ברורות כי לא הספיקה לעצור טרם הפגיעה באוטובוס, וזאת בשל התעניינותה בתאונה האחרת שאירעה במקום. "חשבתי שאספיק לעצור אך כנראה המשכתי בנסיעה.....אני לא בטוחה שאני עצרתי כי עניין אותי לראות מה קורה בתאונה השניה".
2. בחקירתה הנגדית של הנתבעת 1 התגלו סתירות אשר לא מתיישבות עם עדותה הנ"ל. כך למשל, בניגוד לדבריה שלעיל, ציינה הנתבעת 1 כי הסתכלה על התאונה השנייה, רק לאחר שעצרה "אני חושבת שזה היה לאחר שעצרתי לחלוטין" (עמ' 4 ש' 14-15). הנתבעת 1 לא סיפקה בחקירתה הנגדית תשובה חד משמעית לשאלת ב"כ התובעת, באם עצרה או המשיכה בנסיעה עת ציינה "מבחינתי עצרתי לחלוטין, אבל אם מישהו ראה שהמשכתי בנסיעה לא אתווכח איתו, אך אני יודעת שעצרתי" (עמ' 4 ש' 18-19).
3. איני מקבלת את טענתה של הנתבעת 1 כי רכב צד ג' נסע במהירות (עמ' 3 ש' 25), ככל ובחקירתה הנגדית השיבה כי לא הבחינה ברכב צד ג' שנסע מאחוריה (עמ' 6 ש' 10). על כן, לא ברורה טענתה של האחרונה כי הרכב הנ"ל נסע במהירות, שעה שלא הבחינה בו טרם התאונה. זאת ועוד, ככל וצד ג' נסע במהירות גבוהה, אזיי הנזק לרכב הנתבעת 1 בחלקו האחורי, אמור להיות נזק גדול, בניגוד לעדותה של האחרונה בפניי (עמ' 6 ש' 15), מה גם שהנתבעת 1 לא הציגה כל חוות דעת ו/או תמונות רכבה, המעידות על הנזק שאירע לו כתוצאה מהתאונה, ואף מעבר לכך, העידה כי הרכב לא תוקן (עמ' 4 ש' 20-25).
4. בנוסף, העיד בפניי נהג רכב צד ג'. בעדותו ציין כי רכב הנתבעת 1 פגע באוטובוס ולאחר מכן פגע ברכב הנתבעת 1. על גרסתו זו חזר בחקירתו הנגדית, וציין כי ראה את רכב הנתבעת פוגע באוטובוס (עמ' 10 ש' 30-31). בחקירתו שלל צד ג' הטענה כי פגע ברכב הנתבעת 1 והדפו לעבר האוטובוס (עמ' 10 ש' 12-13). אני נותנת אמון בגרסתו של צד ג' לנסיבות אירוע התאונה, כאשר חקירתו הנגדית לא העלתה סתירות כלשהן בגרסתו הנ"ל.
5. לאור האמור, ולאחר שעדותו של נהג האוטובוס של התובעת לא נסתרה בפניי, כאשר בעדותה של הנתבעת 1 התגלו סתירות לאופן התרחשות התאונה, שלא מתיישבות עם דבריה בחקירתה הנגדית וכן חקירתה החוזרת (עמ' 8 ש' 17-18), ולאחר ששמעתי את עדותו של נהג צד ג', אשר לא נסתרה בפניי, אני קובעת כי האחריות של התאונה רובצת לפתחן של הנתבעות, כאשר מהעדויות הנ"ל, הגעתי למסקנה כי הנתבעת 1 פגעה ראשונה באוטובוס של התובעת, ולאחר מכן נפגעה על ידי רכב צד ג'.
6. מסקנתי זו מקבלת חיזוק נוסף מתוכן הדברים אשר עולים מההסכם עליו חתמו הנתבעת 1 וצד ג' (נ/3), לפיו ככל וקיים לנתבעת 1 ביטוח בתוקף, אזי תיקח האחרונה את האחריות על הפגיעה באוטובוס. הגם שבהתאם למסמך (נ/2), המסדיר הסכם פשרה בין הנתבעת 1 לצד ג' לעניין שיפוי הנתבעת 1, עבור הנזקים לרכבה, מסכימים הצדדים על ביטול ההסכם (נ/3), אך אין בכך כדי לגרוע מרצונה של הנתבעת 1 כפי שעולה בהסכם (נ/3), ליטול אחריות על הפגיעה באוטובוס. לציין כי על אף טענת הנתבעת 1 כי אינה מודעת לתוכן ההסכמים הנ"ל, בטענה שלא כתבה אותם ולא חתמה עליהם (עמ' 7 ש' 2) אלא שדבריה אלו נסתרו בחקירתה הנגדית, עת אישרה בפניי שידעה על תוכן ההסכמים הנ"ל, דהיינו בין היתר קבלת אחריות הפגיעה באוטובוס ככל וקיים ביטוח צד ג' לרכבה (עמ' 8 ש' 7), כאשר חקירת בעלה העלתה כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה, כן היה לרכבה של התבעת 1 ביטוח בתוקף (עמ' 9 ש' 22).
7. בחנתי טענות וראיות הצדדים לגופם של דברים באשר לאופן התרחשות התאונה, ובאתי לכלל מסקנה, כי הנני מעדיפה את גרסת התובעת באשר לאופן התרחשות התאונה, אותה מצאתי כגרסה מהימנה, עקבית, ומשכך רואה אני לקבלה, גרסה אותה אני מעדיפה על גרסת הנתבעות, אשר ראיתי לדחותה.

כפועל יוצא, אני מורה על דחית הודעת הנתבעות לצד השלישי.

1. באשר לנזק, התובעת צירפה חוות דעת שמאי לגבי הנזקים שנגרמו בתאונה. לאור מנגנון התאונה ונסיבות התרחשותה, מצאתי כי הנזקים על פי חוות דעת השמאי לאור מיקומם, משתלבים עם גרסת התובעת לאופן התרחשות התאונה. בנוסף, הציגה התובעת כאמור חשבונית תיקון המעידה על תיקון שבוצע בפועל לאוטובוס, וחכן חשבונית בגין שכ"ט שמאי ועל כן מצאתי, כי מדובר בנזק שנגרם לתובעת, ותוקן בפועל על ידה, שעל הנתבעות לשפותה בשל כך.

סוף דבר

1. אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעות 1 ו-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הסך של 8,320 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.10.11 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת אגרת בית משפט על סך של 365 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,448 ₪ .

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מעד התשלום בפועל.

1. כמו כן, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הצד השלישי וזאת ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לידי הצדדים.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ג, 28 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.