1. ביום 29/4/12 הגיש התובע כתב תביעה כנגד הנתבעת.

הנתבעת נדרשה להגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים מהיום שנמסר לה כתב התביעה. מאישורי המסירה בתיק עולה, כי כתב התביעה יחד עם דרישה להגשת כתב הגנה תוך 30 ימים הומצאו לנתבעת ביום 6.5.12. כתב התביעה הומצא לנתבעת פעם נוספת ביום 13/9/12. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה עד היום.

2. ביום 9/9/12 עתר התובע ליתן פסק דין על יסוד האמור בכתב התביעה (להלן – הבקשה). ביום 11/9/12 ניתנה החלטה לפיה על הנתבעת להגיב לבקשה בתוך 21 ימים.

הבקשה הומצאה לנתבעת ביום 13/9/12 ואולם עד היום לא הוגשה תגובה.

3. בנסיבות אלו, ומכח סמכותי על פי תקנה 43(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991, ניתן בזאת פסק דין על יסוד האמור בכתב התביעה. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. שכר עבודה עבור חודש 2/12 בסך 10,000 ₪.

ב. שכר עבודה עבור חודש 3/12 בסך 7,650 ₪.

ג. פדיון חופשה שנתית בסך 8,550 ₪.

ד. דמי הבראה בסך 3,904 ₪.

ה. דמי חגים בסך 4,500 ₪.

ו. תמורת הודעה מוקדמת בסך 10,000 ₪.

ז. פיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה בסך 11,100 ₪.

ח. פיצויי פיטורים בסך 15,833 ₪.

4. לסכומים האמורים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א – 1961 מיום הגשת התביעה (29/4/12) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

5. אינני פוסקת פיצויי הלנה בפסק דין בהעדר הגנה ואולם, ככל שיבוטל פסק הדין מסיבה כלשהיא, שמורה לתובע הזכות לשוב ולדרוש פיצויי הלנה.

6. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך כולל של 1,500 ₪, בתוך 30 ימים מהיום, אחרת ישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ג, (02 ינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.