30 דצמבר 2015

1. חברת א.ד.מ. אקספרס (אירועים) בע"מ הינה חברה שעוסקת בהסעות (להלן: "החברה").
2. מר כפיר ביאזי (להלן: "כפיר") עבד בחברה כנהג מיום 7.9.09 עד להתפטרותו ביום 13.11.11.
3. הליכים אלה נפתחו בהגשת תביעת החברה נגד כפיר בתיק 47747-03-12, במסגרתה תבעה החברה מכפיר סעדים כדלקמן:
   1. שיפוי בגין דמי השתתפות עצמית בשל נזק שנגרם לרכב החברה בתאונה בה כפיר היה הנהג.
   2. פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות.
   3. החזר הלוואה.
   4. החזר תשלומי חופשה ששולמו לכפיר ביתר.
4. כפיר הגיש נגד החברה את תביעתו בתיק 42287-04-12 בה עתר לסעדים הבאים:
   1. פיצויי פיטורים.
   2. שכר חודש 11/11.
   3. פדיון חופשה.
   4. גמול עבודה בשעות נוספות.
   5. החזר סך שקוזז ממשכורתו בשל עיקול של ההוצאה לפועל שלא הועבר להוצאה לפועל.
   6. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.
   7. פיצוי לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר בגין פגמים בתלושי השכר.

רקע עובדתי

1. עם תחילת עבודתו של כפיר הוא קיבל הודעה לעובד בחתימת החברה בה הוגדר תפקידו כנהג, נקבע כי אורכו של יום עבודה רגיל של כפיר הוא 10 שעות ונקבע כי ישולמו לו שכר יסוד בסך 4,000 ₪, דמי הבראה בסך 200 ₪ ותשלום חודשי גלובלי בסך 1,300 ₪ עבור ממוצע של שתי שעות יומיות נוספות ליום עבודה בפועל.
2. ביום 11.9.11 נתנה החברה לכפיר הלוואה בסך 7,953 ₪. הוסכם על החזר ההלוואה בדרך של ניכוי משכרו של כפיר, ניכוי ראשון בסך 453 ₪ ולאחר מכן ניכויים חודשיים בסך 500 ש"ח.
3. אצל החברה התקבל צו עיקול על כספים שמגיעים ממנה לכפיר על פיו היה על החברה להעביר ללשכת ההוצאה לפועל תשלומים חודשיים בסך 1,515 ₪ עד לסילוק החוב. תשלום אחד הועבר ללשכת ההוצאה לפועל ואילו תשלום נוסף נוכה משכרו של כפיר אך בפועל לא הועבר ללשכת ההוצאה לפועל הואיל וכפיר התפטר וכבר לא עבד אצל החברה במועד ההעברה המיועד.
4. בהתאם לכך אין מחלוקת כי יתרת ההלוואה שכפיר חייב לחברה (לאחר זקיפת אי העברת סך 1,515 ₪ ללשכת ההוצאה לפועל למרות שהסכום נוכה משכרו של התובע על חשבון החובה) עומדת על 5,485 ₪.
5. ביום 15.9.11 בשעת לילה מאוחרת בעת שכפיר נהג במיניבוס חזרה לביתו אירעה תאונה לרכב בחלקו הקדמי. כפיר הסיע את הרכב למוסך של החברה. כפיר טען כי "נחתך" בכביש על ידי רכב שחצה במהירות את נתיב הפנייה שלו ולאחר מכן הרכב נמלט. כעבור מספר ימים הודיע לכפיר סמנכ"ל החברה מר יואל דר כי נגרם נזק למוט ההגה של הרכב וכי החברה תחייב את כפיר בהשתתפות העצמית, מכיוון שהנזק למוט נגרם כתוצאה מכך שכפיר המשיך לנסוע ברכב לאחר התאונה במקום לדווח לקצין הרכב של החברה על התאונה ולהמתין לגרר שיפנה את הרכב מזירת התאונה.
6. אין חולק על כך שביום 13.11.11 התובע הודיע על התפטרותו מעבודתו בנתבעת לאחר שהתבקש לקבוע פגישה מסודרת עם מר דר (דברי התובע בדיון המוקדם מיום 29.5.13 התואמים את גרסת בעל החברה מר גונן בתצהירו).

תביעת החברה להשתתפות עצמית

1. החברה שילמה לחברת הביטוח סך 5,975 ₪ בגין השתתפות עצמית בלאי וכינון הרכב, אותם היא תובעת מכפיר. סך התיקון עלה 6,383 ₪.
2. הצדדים אינם חלוקים על כך שאם נגרם נזק לרכב ברשלנותו של כפיר מותר לחברה לחייב את כפיר בהשתתפות העצמית שהחברה שלמה לחברת הביטוח.
3. הצדדים חלוקים בשאלה אם הנזק למוט ההגה של המיניבוס נגרם ברשלנותו של כפיר. החברה טוענת כי כפיר התרשל בכך שהפר נוהל של החברה לפיו במקרה של תאונה על הנהג לקבל הנחיות מקצין הרכב של החברה שזמין 24 שעות ביממה. כפיר לא התקשר לקצין הרכב והחליט על דעת עצמו להסיע את הרכב מזירת התאונה למוסך, וכך נגרם לרכב נזק למוט.
4. כפיר טוען כי לא הוכח כל נוהל המחייבו להתקשר לקצין הרכב וכי עניין זה נתון לשיקול דעתו לפי הנתונים בשטח. במקרה הנדון הוא יצא מן הרכב וראה פגיעת פח שטחית והחליט לפנות את זירת התאונה, ולא היה בכך כל סטייה מסטנדרט של התנהגות זהירה המצופה ממנו. כפיר טען שממילא מדובר בתביעת נזיקין שאינה בסמכות בית הדין. בנוסף, כפיר טען כי אין קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לחברה לכל רשלנות שלו, אם הייתה, שכן די היה בנזקים שנגרמו לפח שאין חולק שלא היו ברשלנותו כדי להביא לחיוב החברה בתשלום השתתפות עצמית.
5. החלטנו לדחות את תביעת החברה לשיפויה בגין תשלומי השתתפות עצמית בלאי וכינון, ולהלן נימוקינו:
6. באשר לטענת היעדר סמכות עניינית, אנו סבורים שדין הטענה להידחות שכן תביעת החברה אינה מבוססת על פקודת הנזיקין אלא על חוזה העבודה שעל פיו העובד נושא בהשתתפות עצמית בגין נזק שנגרם ברשלנותו.
7. באשר לטענת החברה כי כפיר הפר נוהל באי יצירת קשר עם קצין הרכב: לא שוכנעו כי היה נוהל כזה. לא הוגש לבית הדין כל נוהל כזה. מקובלת עלינו טענת כפיר כי העניין היה נתון לשיקול דעתו.
8. עם זאת, מקובלת עלינו טענת החברה שבנסיבות העניין, נגרם לרכב נזק מספיק משמעותי שחייב, בנסיבות העניין, את התובע לדווח מייד לקצין הרכב בחברה, וכזאת לא נעשה, כפי שהודה כפיר בפתח דיון ההוכחות, תוך נסיגה מגרסתו בכתב ההגנה.
9. עם זאת, החלטנו לדחות את תביעת החברה מאחר שלא הוכיחה את הטענה כי רשלנותו של כפיר גרמה לנזק. טענת החברה היא כי נסיעתו של כפיר לאחר התאונה מבלי להמתין לגרר, היא שגרמה לנזק למוט ההגה. טענה זו היא טענה שבמומחיות ולא הוגשה לבית הדין כל חוות דעת של מומחה לביסוס טענה זו. בנסיבות אלה, בית הדין לא יכול להסיק מסקנות מקצועיות לחובתו של כפיר לפיהן הנזק שנגרם למוט לא נגרם כתוצאה מהתאונה עצמה ונגרם אך בשל המשך נסיעתו של כפיר למוסך החברה, וזאת גם אם טענה זו נשמעת סבירה להדיוט במכונאות רכב.

תביעת כפיר לפיצויי פיטורים ותביעת החברה לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות

1. אין מחלוקת כי כפיר התפטר ביום 13.11.11. כפיר טוען לזכאות לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. על פי גרסתו בתצהירו הוא פנה לחברה מספר פעמים בתלונות על הפרת זכויותיו בהקשר של העסקתו מעבר לשעות המותרות, בהקשר של שינויים במשכורתו ובתלושי השכר, בעניין קיזוזים לא מוצדקים מתלוש השכר, אך פניותיו נפלו על אוזניים ערלות. לטענת התובע הוא הועבד 17-18 שעות ביממה בניגוד לחוק והתריע בפני הממונים עליו על העומס הבלתי סביר המוטל עליו, אך ההפרות של החוק לא תוקנו והוא נאלץ להתפטר.
2. לאחר ששמענו את התובע ואת מר גנון אנו קובעים כ התובע לא הרים את הנטל להוכיח את תביעתו לפיצויי פיטורים.
3. ראשית, לא הוכח שהתובע עבד 17-18 שעות ביממה. אכן, היו מקרים בהם חלפו 17-18 שעות בין שעת היציאה של התובע מביתו בבוקר עד לשעת חזרתו, אך אין פירוש הדבר שהתובע עבד כל אותן שעות. מעדותו של מר גנון עולה כי קיימות הפסקות ארוכות בימי העבודה של הנהגים, ולא כל השעות שבין שעת היציאה בבוקר לשעת החזרה בערב הן שעות עבודה. טענת כפיר כי בכל השעות הללו הוא עמד לרשות העבודה לא הוכחה. איננו מייחסים משקל ראייתי לרישום השעות של התובע שצורף לתצהירו, שכן הרישום מתעלם מן ההפסקות במהלך יום העבודה.
4. שנית, אנו מעדיפים את גרסתו של מר גונן לפיה כפיר התפטר על אתר בשל עמדת החברה בדבר חיובו של כפיר בהשתתפות עצמית. עדותו של מר גונן לפיה כפיר פנה בטרוניה על כך לסמנכ"ל מר דר והתבקש לקבוע פגישה מסודרת אתו בנושא, אך והודיע על התפטרות מידית תוך הנחת מפתחות הרכב על השולחן, אושרה למעשה על ידי כפיר בדיון המוקדם מיום 29.5.13.
5. איננו מקבלים את עדותו של התובע בדבר פניות חוזרות ונשנות לנציגי החברה בדבר הפרת זכויותיו. התובע העלה לראשונה בחקירתו הנגדית טענה לפיה פנה בעניין זה בכתב לחברה כחודש לפני סיום עבודתו, אך לא נותר לו העתק הפנייה. מדובר בעדות כבושה שאינה מהימנה ואף לא התבקש צו לגילוי ספציפי של מסמך כזה.
6. בהקשר זה אין מנוס מלציין קשיים משמעותיים במהימנותו של התובע. התגלה כי התובע לא היסס להעלות טענות שאינן נכונות במסגרת הסכסוך שלו עם החברה. כך למשל, במכתב ששלח בא כוחו של כפיר לחברה ביום 19.12.11, כפיר טען שדיווח מידית למנהל ולמנהל העבודה, אך אף אחד מהם לא הציע שיוזמן גרר. בכתב ההגנה טען כפיר כי ניסה לדווח למנהל העבודה וקצין הרכב, אך הם לא ענו לשיחות הטלפון. רק לאחר שהחברה הציגה פלט שיחות התובע הודה (בפתח דיון ההוכחות) שלא ניסה להתקשר לקצין הרכב מיד לאחר התאונה.
7. בהתאם לכך, החלטנו לדחות את תביעת כפיר לפיצויי פיטורים ולקבל את תביעת החברה לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות, בסך 4,100.

התביעות ההדדיות בעניין חופשה שנתית

1. החברה טענה בתביעתה ששילמה לכפיר דמי חופשה בעד 15.5 ימי חופשה מעבר לצבירה של כפיר ותבעה השבת סך 2,542 ₪.
2. כפיר בתביעתו סך 2,814 ₪ בגין 14 ימי חופשה על יסוד הטענה כי הוצא בכפייה לחופשות בחול המועד פסח וסוכות וכי על פי הדין זכותו לקבוע את מחצית ימי החופשה.
3. תביעת החברה מבוססת על רישום של מינוס 16 ימי חופשה בתלוש של חודש 11/11.
4. החלטנו לדחות את תביעות שני הצדדים בעניין זה.
5. בעניין תביעת החברה, בהיעדר הצגה של פנקס חופשות איננו סבורים כי ניתן לבסס את תביעתה על המעקב שנערך בתלושי השכר, בפרט לנוכח שאלות שנותרו ללא תשובה מניחה את הדעת בחקירתו הנגדית של מר גנון בעניין ניכוי שמונה ימי חופשה בשל היעדרות בחול המועד סוכות.
6. בעניין תביעת כפיר, אין בסיס משפטי לטענה שעל יסודה הוגשה התביעה, קרי, שהעובד קובע את המועדים של מחצית מימי החופשה. ההלכה הפסוקה הינה כי קביעת מועדי החופשה היא מסמכויות המעביד, אותה יש להפעיל בתום לב, דבר שעשוי לדרוש התחשבות בצרכי העובד (עע 1496/02 נשואה זנקס ואח' נ. גל ארז (מיום 3.8.08)). מכאן ועד לקביעה שאין למנות ימי חופשה שכפיר קיבל בעדן דמי חופשה כימי חופשה שנוצלו על ידו, קיים מרחק.

תביעת התובע לשכר עבודה לחודש 11/11

1. אין מחלוקת כי התובע זכאי לשכר 13 ימי עבודה בחודש 11/11. החברה טוענת שהסכום שמגיע לכפיר הינו 2,956.05 ₪ ואילו כפיר טוען כי הוא זכאי לסך 3,962 (2,600 ₪ ועוד 1,362 ₪ כשעות נוספות).
2. אנו מעדיפים את גרסת החברה בעניין שיעור הזכאות של התובע לשכר עבודה לחודש 11/11, בשל הכשל שביסוד טיעוניו של כפיר בעניין השעות הנוספות, כאמור לעיל.

תביעת החברה להחזר הלוואה

1. אין מחלוקת כי כפיר חייב לחברה סך 5,485 ₪.

תביעת כפיר לגמול עבודה בשעות נוספות

1. דין תביעה זו להידחות שכן היא לא הוכחה. קבענו לעיל שאיננו מייחסים משקל ראייתי לדיווחי השעות שצירף כפיר לתצהירו, בהיעדר הבחנה בין שעות הפסקה לשעות עבודה.
2. מקובלת עלינו גרסת החברה לפיה הוסכם עם הנהגים על יום עבודה ארוך של 10 שעות, ועל תשלום גלובלי, אך אמתי, בעד שעות נוספות. מר גונן העיד כי נהגים נדרשו לדווח טלפונית על התחלתן ועל סיומן של הסעות, ובמקרים בהם הנהגים עבדו מעבר ל-10 שעות עבודה ביום, שולם להם, בנוסף לתשלום הגלובלי (בעניינו של כפיר – בסך 1,300 ₪), גמול עבודה בשעות נוספות בפועל. שיטה זו נהגה עד סוף שנת 2010 והחל משנת 2011 שולמו שעות נוספות לפי חישוב פרטני. גרסת הנתבעת נתמכת בתלושי השכר של כפיר, בהם מופיעים תשלומי גמול עבודה בשעות נוספות בפועל מעבר לתשלום הגלובלי והחל משנת 2011 – שעות נוספות בפועל.
3. בנוסף נציין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי בגין ויזות מיוחדות שביצעו הנהגים תוגמלו הנהגים ב-30% מערך הנסיעות. היה בכך כדי להוות פיצוי מעבר לנדרש על פי שעות עבודה ומנוחה עבור שעות נוספות שבוצעו במסגרת אותן ויזות.
4. אשר על כן החלטנו לדחות את תביעתו של כפיר לגמול עבודה בשעות נוספות.

תביעתו של כפיר לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר

1. לטענת כפיר החברה הנפיקה לו 25 תלושי שכר שאינם עומדים בהוראות סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, והוא עותר לפסוק לו 125,000 ₪ - בהתאם לסמכותו של בית הדין לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר.
2. כפיר טוען שהחברה הוציאה לו תלושי שכר כוזבים שבהם שינתה תדיר את רכיבי השכר, וגרמה לו בכך נזק ראייתי.
3. כפיר מפנה לכך שלאחר שהוסכם בינו לבין החברה על הפיכת שכרו ברוטו לשכר נטו, התלושים חזרו לקדמותם תוך הפרת אותו סיכום, ואז נרשמה "תוספת" במקום לתקן את השכר כראוי. כפיר מפנה ל"תוספת נ. נהג" שעל פי עדותו של מר גונן היא תמורה בסך 30% מערך ויזות שלא מן המניין, וטוען כי מדובר בהודאה מפורשת בדבר הצגת שכר רגיל כתוספת שאינה נחשבת לעניין זכויות סוציאליות.
4. לא שוכנענו כי קמה לנו סמכות לפסוק לכפיר פיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר. לא הוכח שהחברה מסרה לכפיר תלוש שלא נכלל בו פרט שנדרש להכלילו בתלוש השכר לפי סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר. הטענה כי רכיב "תוספת נ. נהג" מהווה ניסיון להציג רכיב שכר כתוספת אינה באה בגדר ההפרות של סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר אשר מקימות את סמכותו של בית הדין לפסוק פיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א(ב) לחוק.
5. אשר על כן אנו דוחים את תביעתו של כפיר לפיצויים לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר.

סוף דבר

1. תביעת החברה בתיק 47747-03-12 מתקבלת חלקית. כפיר ישלם לחברה את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.11:
   1. דמי הודעה מוקדמת בסך 4,100 ₪.
   2. החזר הלוואה בסך 5,485 ₪.
2. תביעת כפיר בתיק 42287-04-12 מתקבלת חלקית. החברה תשלם לכפיר סך 2,956 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.11.
3. כפיר ישלם לחברה שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.
4. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ו, (30 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".